זה לא סוד שהקיץ של מכבי תל אביב גרר תגובות מעורבות. מצד אחד, הצהובים הצליחו להגיע להישג משמעותי עוד במהלך העונה הקודמת כאשר החתימו על חוזים חדשים את כוכבי הקבוצה לורנזו בראון, ווייד בולדוויון ובונזי קולסון, אך מנגד נאלצו שלא להיאבק על השמות הגדולים המצומצמים יחסית שהיו בשוק בכל הקשור לתוספות חדשות לבסיס הקיים.
בעקבות האילוץ הזה, לצד תמיר בלאט, מצאו את דרכם למדים הצהובים שלושה שחקנים זרים חדשים שהגיעו עם לא מעט סימני שאלה. אנטוניוס קליבלנד נדרש להוכיח שהוא יכול להיות שחקן יורוליג לגיטימי, בזמן שג`יימס ווב וחסיאל ריברו הגיעו מוולנסיה במטרה להציג גרף עלייה בעונתם השניה בליגה הטובה באירופה. אנחנו אמנם רק בתחילת הדרך, אבל בינתיים לפחות, אפשר כבר לזהות מגמות.
אנטוניוס קליבלנד
הסווינגמן הגיע למכבי בידיעה שהתפקיד שלו יהיה שונה משידע עד כה בקריירה. קליבלנד התרגל להיות השחקן המשמעותי של הקבוצה בשני צידי המגרש וכעת הוא נדרש לתפקיד ממוקד הרבה יותר. נראה שהוא מבין את מעמדו החדש ושאת הלחם והחמאה שלו הוא ישיג קודם כל מהאינטנסיביות ההגנתית שלו, ומהאיכויות שלו במגרש הפתוח - אספקט בו הוא לגמרי יכול להיחשב כאחד הטובים ביורוליג.
קליבלנד הוא כלי חשוב בהגנה של מכבי. הוא קוטע קווי מסירה, לוחץ על השחקן שמולו באופן קבוע, מוביל לזריקות קשות ולפעמים גם מצליח לחטוף או לייצר איבודים. לפי InStat, הוא שומר את היריב שלו על 45% מהשדה, נתון בו הוא נמצא במקום הראשון מבין שחקני הקו האחורי של קטש ובמקום השני בקבוצה כולה אחרי ג`וש ניבו.
עם זאת, יש לקליבלנד עוד דרך עד שיתאקלם לחלוטין להתקפות של היורוליג. 26.9% מסך מהלכיו ההגנתיים עד כה היו בשמירה על מוביל הכדור בפיק אנד רול, כשבממוצע הוא ספג 1.43 נקודות - נתון רע במיוחד. לשם השוואה, לאורך הקריירה שלו קליבלנד איפשר 0.87 נקודות בלבד בפיק אנד רול. בצד ההתקפי הוא פורח ברגע שהוא יכול לרוץ ומספק 1.8 נקודות פר פוזשן בהתקפת מעבר (18.5% מסך מהלכיו), אך בהתקפות מסודרות הוא פשוט לא מוצא את עצמו. למעשה, המהלך ההתקפי הכי נפוץ של קליבלנד העונה הוא פיק אנד רול (25.9%), וממנו הוא מצליח לייצר 0.29 נקודות בלבד - נתון נמוך מאוד.
על אף הנתונים הבעייתיים בחלקם, נראה שלעודד קטש יש הרבה סיבות להאמין שהשידוך עם קליבלנד יעבוד. עם חזרת ווייד בולדווין, קליבלנד יחזור למלא את המשבצת שהוא אמור למלא, ויוכל לשחק בהרכבים ובתזמונים שיותר מתאימים לו. קליבלנד לא צריך להיות שחקן שבהכרח משחק עם שחקני החמישייה הראשונה של הקבוצה, הוא צריך להיות זה שעולה מהספסל לכמה דקות של אנרגיה ומשנה את המשחק. בכל אופן, הופעותיו הראשונות של הסווינגמן ביורוליג לא מושלמות והבעיות שלו במשחק העומד ברורות, אבל הפוטנציאל בהחלט נמצא שם ועם הכיוונון הנכון הצהובים כנראה יצליחו למצוא את הדרך להפוך את קליבלנד לשחקן שהוא יכול להיות.
ג`יימס ווב
ג`רל מרטין, דריק וויליאמס, אנג`לו קלויארו, דראגן בנדר, ג`וני אובריינט, דשון תומאס וג`ונה בולדן הם רק חלק מהשמות של הפאוור פורוורדים שהגיעו למכבי תל אביב בשנים האחרונות ולא באמת הצליחו למלא את המשימה שמוטלת על העמדה מספר 4 ביד אליהו. ג`יימס ווב אולי קיווה שלא להיכנס לרשימה העגומה, אך בינתיים זה פשוט לא נראה טוב.
ווב היה אמור להיות הסטרץ` פור של מכבי, זה שיספק את הקליעה לה היא כל כך צמאה. בינתיים, אפשר להגיד בזהירות שזה ממש לא קרוב למה שהצהובים בוודאי קיוו שיקבלו. בפועל, קשיי ההשתלבות של ווב, שמקבל פחות מ-13 דקות למשחק, מובילים לכך שקטש שוב חזר ושם את ג`ייק כהן בחמישייה ומעניק לו 14 דקות בממוצע למשחק - ממוצע גבוה יותר יותר מכל עונה אחרת של הסנטר הישראלי-אמריקאי ביורוליג.
ווב לא מצליח להיכנס לעניינים, וזה לא אך ורק באשמתו, אבל בשורה התחתונה הוא בינתיים לפחות לא מתפקד במיוחד בצד ההתקפי. ווב נמצא במקום הלפני אחרון במכבי בנקודות פר פוזשן עם 0.74 בלבד, נתון לא באמת מפתיע בהתחשב באיכות הזריקות שהוא לוקח. חוסר הביטחון מקרין לחברים שלו לקבוצה, שלא באמת מתאמצים להכניס אותו לעניינים. בפועל, כשהכדור כן מגיע לפורוורד הוא ממהר לשחרר זריקה אקראית בתקווה שתכנס. גם אם היא נכנסת, אין לזה שום קשר למשחק של הצהובים.
ווב מנותק כרגע ממכבי, ואם הוא רוצה להמנע מלהיות עוד אחד מהפורוורדים שהגיעו לביקור בישראל ועזבו בסיום העונה הוא יצטרך למצוא את הדרך שלו להשיג את הביטחון בחזרה. מבחינת קטש, גם הוא כנראה יודע שנכון לעכשיו הוא אפילו לא קרוב לפתור את הבעיה שהייתה לו בעמדה מספר 4, ובלי לפצח את העניין יהיה כמעט בלתי אפשרי למצוא את הדרך להישג שיזכר.
חסיאל ריברו
הקובני הוא קרוב לוודאי הרכש שהרים הכי הרבה גבות עם הגעתו. לא מעט ביקורות נשמעו על ידי אוהדי הצהובים עם החתמת ריברו, ובינתיים ההופעות שלו עם הקבוצה רחוקות מלהיות מושלמות, אך גם יש במה להיאחז לקראת המשך הדרך.
נתחיל בדברים הפחות טובים - ריברו הוא בעיה הגנתית קשה. ההבדלים בצבע של מכבי תל אביב כאשר ג`וש ניבו נמצא בו לבין כשעמיתו על המגרש הם תהומיים. בזמן שניבו מוריד את יריבו לאחוזי שדה של 37.0% בלבד (ראשון במכבי), ריברו מאפשר לגבוהים המקבילים לקלוע באחוזים גבוהים מאוד של 65.1% (אחרון במכבי). גם בעיית הריבאונד כבר ברורה כאשר ב-64 דקות משחק ביורוליג קטף ריברו ריבאונד הגנה אחד בודד והוסיף לו עוד חמישה בהתקפה.
כשהגיע הסנטר החדש ליד אליהו עלו לא מעט שאלות באשר לאופן השימוש של קטש בו. המאמן שידוע באהבתו למהלכי פיק אנד רול קיבל שחקן שאמנם יודע לעשות את זה אבל בסופו של דבר חי על מהלכים של גב לסל. בינתיים לפחות, נראה שקטש מצליח לנצל בצורה חלקית לכל הפחות את היכולות האלה בצבע.
כשריברו על המגרש הוא מקבל תשומת לב יפה מהחברים שלו, הקבוצה עובדת בשבילו לא מעט. למעשה, הוא נמצא במקום הרביעי במכבי באחוז היוסג`, שנותן מדד לדומיננטיות ההתקפית של השחקן, עם 20.5% - לפני שותפיו לעמדה רומן סורקין (18.5%) וג`וש ניבו (18.4%). ריברו עוד חייב לשפר את האחוזים שלו מהשדה ומהקו, אבל כשהוא מקבל את הכדור עם הגב לסל זה עובד בצורה טובה ומוסיף ליריבה עוד שיקול לטיפולים ההגנתיים שלה. 17.1% ממהלכיו ההתקפיים הם מהלכי פוסט אפ, ומהם הוא מייצר 1.17 נקודות פר פוזשן. הנוכחות ההתקפית של ריברו בצבע מורגשת והוא בכל זאת נותן לקבוצה כלים שלא היו לה. על אף הבעיות בהן ניתן להבחין, האג`נדה הכמעט פרטית שלו למהלכי גב לסל בצבע נותנת לו פתח למלא את התפקיד שהוטל עליו עם צירופו לקבוצה.
ואחרי כל זה, גם חשוב להגיד - קשה לקפוץ על רכבת נוסעת. קליבלנד, ווב וריברו הגיעו לקבוצה שכמעט הצליחה להגיע לפיינל פור אשתקד, קבוצה שכבר עובדת כמערכת. כשחקנים משלימים הגיוני שגם יהיו קשיים בתחילת הדרך, אבל בסופו של היום לא באמת יהיה מקום לחישוב הנסיבות המקלות - לכל אחד משלושת הזרים החדשים של מכבי מיועד תפקיד קריטי בתוך הפאזל.
