ג'וזף מאריה בארוקל, עוזר מאמן מכבי ת"א בכדורסל, סיפר אתמול (שבת) לתקשורת הספרדית על רגעי החרדה שחווה עם משפחתו מפרוץ המלחמה, שפרצה יומיים בלבד אחרי שחזר מהלווית אביו בברצלונה: "לא התגברתי עדיין על הפחד, היו לי הרבה חרדות עד שעזבנו את ישראל".
בארוקל סיפר על הרגעים הראשונים בשבת הארורה ההיא לפני שבועיים: "השעה הייתה שש וחצי בבוקר וכשקמתי ללכת לשירותים שמעתי רעש בפלאפון. חשבתי שזו איזו אפליקציה שהילדים השאירו פתוחה, אבל אלה היו התראות הבטיחות. כשהצפירות נשמעו, הבנו שמשהו רציני קורה. בהתחלה חשבנו שזה ייגמר בקרוב, כמו פעמים אחרות, אבל כשצפינו בחדשות ראינו שזה הרבה יותר רציני. שמענו בשבת הרבה פיצוצים. גם אם אתה סגור בממ"ד, אתה מרגיש את הטילים".
תחילת המלחמה הגיעה יומיים בלבד לאחר שבארוקל, שנסע לברצלונה ללוויית אביו, חזר לתל אביב. 48 שעות בלבד לאחר פרוץ המלחמה, רוב חברי מכבי עזבו את הארץ ומצאו מקלט בקפריסין, שם התכוננו למשחק מול ולנסיה. היורוליג שינו את הסדר המתוכנן כך שאף קבוצה זרה לא תצטרך לנסוע לישראל. "את מה שיקרה החל מהשבוע הבא, אנחנו לא יודעים", אמר עוזר מאמן הצהובים. "יש הרבה אי ודאות שאנחנו צריכים להתמודד איתה מיום ליום. אנחנו מסורים לכדורסל, שזה הדבר הכי פחות חשוב שקורה. אני משתדל להישאר חיובי ולהתמודד עם המצב החריג שאנו חווים כאתגר".
בארוקל המשיך והביע הזדהות עם ישראל ואנשיה: "בתוך כל הסיטואציה אנחנו בסדר. אני מרגיש בטוח, אבל יחד עם זאת עצוב ומודאג ממה שקורה בישראל, שבה אני מכיר הרבה אנשים. העצב גדול מאוד. אנשי מכבי והמשפחות שלנו מנסים לעשות הכל בשבילנו. לא התגברתי עדיין על הפחד, היו לי הרבה חרדות עד שעזבנו את ישראל".
כשנשאל על ההתמודדות של משפחתו עם המלחמה, סיפר: "הילדים שלי תאומים. הם בני שבע וחצי ושואלים אותי למה יש מלחמה ומתי יפסיקו לירות טילים. הם נאלצו לחוות דברים קשים, ואין לי תשובות. מה שאנחנו חווים הוא יוצא דופן, במיוחד כשהיינו בוולנסיה. הביטחון היה קיצוני. אנחנו חייבים להיות מסוגלים להתמקד בכדורסל, אבל זה כמעט בלתי אפשרי. יש אנשים שמרגישים מבוכה לצאת מהארץ או לחגוג סל עם כל מה שקורה. אנחנו צריכים לעשות את העבודה שלנו ולהפריד את הספורט מכל מה שקורה, שהוא מאוד מסובך. אנחנו צריכים להתרכז בדברים שאנחנו יכולים לשלוט בהם".
