פרסונה כמו קני וויליאמס באמת קשה למצוא. האמריקאי הצבעוני שהפך לאחת הדמויות המשמעותיות בכדורסל הישראלי בהפועל ירושלים של סוף שנות התשעים אמנם נאלץ לעזוב את ישראל לפני כעשור, אך נדמה שישראל מעולם לא באמת עזבה אותו. "ישראל נמצאת בלב שלי כל הזמן וכל דבר שקורה אצלכם משפיע על הרגשות היומיומיות שלי", הוא מספר בראיון לערוץ הספורט, "אני הפכתי לישראלי, לפעמים אני רואה בה יותר כבית מאשר באמריקה".
צפו בביצועיו של קני וויליאמס בן ה-54 בנגן הווידאו למעלה >>
איך גילית על מה שקורה כאן ב-7 באוקטובר?
"הייתי בחופשה ביחד עם אשתי ברפובליקה הדומיניקנית, חגגנו את יום ההולדת שלה. אני אזכור את היום הזה לעד, היא פתאום שאלה אותי 'תגיד ראית מה הולך בישראל?'. ואז חשבתי לעצמי 'אלוהים, שוב?'. התרגלתי לחוות פיצוצים בירושלים או מצבים שחברים שלי לקבוצה צריכים ללכת להגן על המדינה, אבל מעולם לא ראיתי דבר גדול כזה ביום אחד".
אתה כבר חצי ישראלי, או אולי אפילו יותר. מה הרגשת באותם רגעים?
"הילדים שלי ישראלים, כך שכל דבר שקורה שם יכול להדאיג אותי. הדאגה הראשונה היא הילדים, השנייה היא חברים שהפכו לקרובים מאוד והשלישית היא ישראל כולה. יש כל כך הרבה אנשים בעולם שלא יודעים מה זה לחיות בישראל. שזה מקום יפה, עם אנשים טובים וחמים. יש הרבה דברים שאומרים על הפוליטיקה, אבל ככלל, הייתי בישראל מספיק זמן כדי לדעת מה זה לחיות שם וכמה חמים האנשים. אפילו לפני שהיו לי ילדים הבנתי את זה, אחרי השנה הראשונה שלי כבר לא הרגשתי זר והפכתי לאח של דני קליין. אנחנו עוד מדברים היום, יש לי הרבה קשרים בישראל. זה לעד ישאר כך מבחינתי".
שברת לאחרונה שתיקה עם פוסט בפייסבוק - "לא שיחקתי בישראל, שיחקתי עבור ישראל". מה גרם לך לפרסם את זה?
"זה קרה כשעברתי על התמונות שלי וכשראיתי את התמונה שפרסמתי פתאום הבנתי - לא שיחקתי בישראל, שיחקתי בשביל ישראל. הרגשתי שייצגתי את ישראל, זה מה שאמרתי לעצמי כשהיינו באיטליה או ביוון. התמונה הזו מדברת בעד עצמה, שיחקתי בשביל ישראל, בשביל משהו גדול מכסף או תהילה. אני גאה שיכולתי ללבוש את הגופיה של ירושלים ולצאת לשם עם השם 'ירושלים'. הרגשתי שאני משחק בשביל משהו גדול יותר אפילו מהאהבה שלי למשחק. משכתי הרבה תשומת לב בגלל השחקן שאני, וסחבתי את ישראל על הכתפיים שלי לכל מקום".
"חיפשתי את הזמן הנכון לדבר ולמצוא דרך להביע ייצוג ישראלי מבלי להכנס יותר מדי לפוליטיקה", הסביר, "אני לא מבין בפוליטיקה גם בארה"ב. התמונה הזו אומרת הכל, ישראל על הגב שלי בכל מקום. אי אפשר להוציא את ישראל ממני, זה לא יקרה לעולם".
שמעת על המקרה של עדי כהן סבן? המנהל של הפועל ירושלים שהסכים לחזור מפרישה כדי לשחק.
"אם עדי כהן סבן חזר מפרישה כדי לשחק זה מראה כמה הוא חזק, הוא מוביל בעזרת דוגמה הוא אומר 'קדימה, חייבים להמשיך קדימה'. אני מעריך אותו כל כך על זה".
ואם ירושלים היו רוצים שתשחק בשבילם היום?
"מוכן, כאן ועכשיו. הם יכולים להתקשר אליי. אני משחק כדורסל ארבע-חמש שעות ביום. אני מוכן לחזור, אני עדיין בכושר. אני עדיין עושה את אותם הדברים, מעולם לא הפסקתי. היו אירועים בישראל כשהייתי בירושלים, כל מצב שלא יהיה אני לא הייתי עוזב את ישראל. זה אף פעם לא הפריע לי. דיברתי עם אנשים וכולם תמיד המשיכו בחיים שלהם, שאלתי את הישראלים 'אתם לא מפחדים?'. הם אמרו לי שהם לא יכולים להראות פחד כי אם זה יקרה הטרור ינצח. שהם צריכים להיות חזקים, לא להתעלם ממה שקרה, אבל לא להפסיק להמשיך קדימה. מהרגע ששמעתי את זה הרגשתי גם בצורה הזו".
"יש בישראל ליגה מעולה, חלק עוברים משם ל-NBA או לקבוצות גדולות באירופה. אבל כן, אני משחק שעות ביום ואני יודע שאני יכול להיות טוב יותר מחלק מהשחקנים שראיתי לאחרונה בישראל. הרמה של האמריקאים ירדה ביחס למה שהייתה בעבר. יש עכשיו דור חדש, הוא מאמין למה שהוא רואה. אם הם יפגשו אותי, בגיל שלי, ויראו אותי עושה את מה שאני עושה זה יכול לתת להם השראה. אני משחק ואוהב לשחק, בשבילי זה תמיד היה גדול יותר מתהילה או כסף, זה מעולם לא היה הסיפור מבחינתי".
איזה מסר תרצה להעביר לאנשים בישראל?
"קודם כל, אני רוצה להגיד לילדים שלי בישראל, שאני מדבר איתם הרבה - אני אוהב אותם ורוצה שישארו זהירים ובטוחים. הבן שלי ירין אומר לי שכל מה שהוא רוצה זה לחזור לשחק כדורסל, הוא פצוע כרגע. אמרתי לו שבקיץ אני אביא אותו לאמריקה, נכנס ביחד לאולם ונתאמן. אני מקווה שבסוף הוא יהיה גבוה יותר ממני. אני מתגעגע לשני הילדים שלי. לאוהדים, ולכל מי שנמצא בישראל ונאלץ להתמודד עם המצב - אני מכיר את הכאב, ראיתי את הדברים שקרו ב-30-40 שנה בעיניי. אני רוצה שתדעו שאני תמיד איתכם - אתם חלק גדול מהחיים שלי".
"אני מקווה שכולם ישארו בטוחים בישראל, אני עומד לצד ישראל וכולם צריכים לדעת את זה. חלק ממני רוצה להיות שם אפילו עכשיו, כשכל זה קורה. אני מרגיש שזה איפה שאני צריך להיות, זו הייתה הפעם הראשונה שדיברתי על זה, חיכיתי לזמן הנכון. אני חושב על ישראל בכל יום, אני כאן כדי לעזור".
