יש לא מעט אנשים שהפכו ל"פנים של מלחמה בעזה", אחד הבולטים שבהם הוא דובר צה"ל. תת אלוף דניאל הגרי, שמונה במרץ האחרון לתפקיד ועם פרוץ המלחמה היה הראשון להביט לאזרחים ולעיתונאים בעיניים ולהשיב על שאלות, התברר אחרי ימים ספורים של לחימה כ"מרגיע הלאומי".
מבדיקה שערך ערוץ הספורט, לדניאל הגרי הילד, מלבד הציונות והרצון לשרת ביחידה קרבית, הייתה אהבה נוספת - הכדורסל. גילי מוסינזון, שחקן העבר של הפועל ת"א ומי שהיה הראשון לספר על כך בפוסט מפתיע שכתב, סיפר בראיון לערוץ הספורט על המשחקים המשותפים של השניים בשכונה ועל מי היה תת אלוף הגרי לפני שהפך ללוחם ומפקד.
"הוא היה שנתיים מעלי, היה מלך הספורטק", סיפר מוסינזון. "הוא היה מסתובב עם כדור ביד, עובר ממגרש למגרש. בכל הפסקה היינו משחקים אחד-על-אחד, ואני מדבר איתך על גילאים 12-16. הוא אפילו ניצח אותי כמה פעמים, היה מאץ' טוב, אבל אז התחלתי לגבוה ולשחק בנבחרות הצעירות".
מוסינזון המשיך וסיפר על יכולות הקליעה של הגרי ועל התכונה שהובילה אותו למקום בו הוא נמצא: "הוא היה שחקן לא רע. הייתה לו יד טובה, הוא היה חזק. היו לנו הרבה שעות טיסה במגרשים. גם על המגרש דניאל היה קשוח. לא ידעתי שהוא כזה קילר, לא הכרתי את המסלול, פתאום כשראיתי אותו על המסך נכנסתי לוויקיפדיה והייתי בשוק. הוא היה מפקד שייטת 13, צריך להיות איש מיוחד בשביל זה. טוב שלא הייתי יותר מדי קשוח איתו, היה יכול לשבור לי את המפרקת".
מוסינזון, כמו רבים אחרים, מעידים על בחור עם אופי מיוחד, עם ראש על הכתפיים כבר בגילאים המוקדמים. מיכאל פרוסט, מי שהיה הבסיסט של שב"ק ס ולמד בתיכון עירוני ה' שנה מעל הגרי, סיפר לערוץ הספורט: "דניאל אהב כדורסל. הוא היה אחד הילדים הכי רציניים והכי מתוקים שהיו בתיכון בזמנו, לגמרי מהגוד גאייז".
מוסינזון הוסיף: "לא היינו חברים ברמה של טלפונים, אבל אני זוכר את הרוח שלו. הוא מישהו שליווה אותי בילדות, גדלנו בשכונה כתף אל כתף. אני בעיקר זוכר שהוא היה נחמד, היו לו תכונות של מנהיג. שקט, מופנם, אבל עדיין קורקטי ונחמד. הוא תמיד עשה רושם של בוגר מגילו. גם בכדורסל הוא אף פעם לא נגרר לריבים, לא היו חריגות, הוא אף פעם לא הגיע לשם. זה מרגיע לראות אותו שם, אני סומך עליו".
