כשכריס ג'ונסון עזב את הפועל חולון הוא בכלל לא ציפה לחזור לישראל. הוא נפרד מכל מכריו כאן בארץ, אפילו ארז את הדירה למכולה מתוך כוונה להמשיך את הקריירה ביעד אחר באירופה. אבל אז הגיעו הפועל ירושלים וגם מכבי תל אביב, ומתחת לפני שטח סיפקו את אחד המאבקים המעניינים יותר של הקיץ הזה.
האדומים והצהובים הלכו לקיץ די זהה. כלומר, המאמן והגרעין של הקבוצה מהעונה שעברה נותרו זהים - כשעודד קטש ואלכסנדר דז'יקיץ' חיפשו חיזוקים נקודתיים. באופן לא כל כך מפתיע, השניים הללו (כמו מאמנים של קבוצות רבות באירופה) חיפשו שחקן שיאייש את עמדה מספר 4, שישדרג אותה בהשוואה לקודמו בתפקיד - ג'רל מרטין או מארקס מייריס/סים סנדר ונה.
ראשונה זו היתה מכבי ת"א לפנות לג'ונסון. קטש דיבר איתו בעצמו, הסביר לו שהוא רוצה שחקן בסגנון שלו - בעל אוריינטציה הגנתית, ניסיון באירופה, קליעה יחסית יציבה והבנה את התפקיד שאותו הוא אמור למלא. העובדה שרפי מנקו וגיא פניני שיחקו איתו בחולון ומכירים אותו היטב, גרמו למכבי להאמין שג'ונסון יבחר בהם.
במקביל, הגיעה גם הפניה מהפועל ירושלים. דז'יקיץ' בעצמו הבהיר לג'ונסון שהוא מעוניין בו מאוד, כששחקנים נוספים הצטרפו לניסיונות השכנוע, מתוך הבנה שהוא יהיה התאמה מושלמת ל-DNA של הקבוצה שנבנית בבירה. ג'ונסון התלבט מספר ימים ונטה דווקא לכיוון של הצהובים. ההצעות הכספיות היו יחסית דומות, אבל הרצון לשחק ביורוליג קרץ לפורוורד בן ה-33, שמעולם לא שיחק בליגה הטובה ביותר באירופה. הוא הודיע לשתי הקבוצות כי הוא כי רוצה למצות את המו"מ מול מכבי.
העניין הוא שדווקא אז, הצהובים היו אלו שהתמהמהו. קטש אמנם פנה לג'ונסון, אבל בימים שחלפו מאז הפניה השתנו כמה דברים. בקרב הצוות המקצועי וההנהלה לא היתה תמימות דעים לגבי קפטן הפועל חולון, שכן במבנה של שבעה זרים (ולא שמונה כפי ששקלו בתחילת הקיץ) הם האמינו שיוכלו למצוא שחקנים טובים יותר, מה גם שבקבוצה רצו שחקן שונה - כזה שהוא יותר 4 "קלאסי", שכן ג'ונסון, לפחות ביורוליג, אמור היה לשחק ב-3. לראיה, בסופו של דבר גם הגיע למשבצת הזו ג'יימס ווב. בנוסף, גילו הצהובים כי בשל ענייני המס העסקה הנ"ל מתייקרת - ואחרי שג'ונסון כבר הביע את הסכמתו להגיע, מכבי בעצם ירדה מהעסקה.
ג'ונסון, בעצם, "חזר" לשוק. היו לו מספר הצעות גבוהות מאוד באירופה, אבל אחרי שבהפועל ירושלים שמעו שהמגעים מול מכבי ת"א הסתיימו, הם הסתערו פעם נוספת. שוב דז'יקיץ' ויונתן אלון דיברו איתו והפעילו עליו לחצים כבדים כדי שישוב לקדנציה שניה בבירה.
מבחינת הפועל ירושלים, ג'ונסון היה התאמה מצוינת. אחרי הפרידה מוונה ומייריס, מחזיקת הגביע חיפשה שני פורוורדים שיוכלו למצא שתי פונקציות שונות: אחד מסיבי יותר, שיוכל לתת דקות לצד או במקום זאק הנקינס, והשני שונה בסט התכונות, שיוכל לתת גם קליעה וריווח של המגרש. ג'ונסון כמובן ענה על הדרישות - ואם מוסיפים את העובדה שמדובר בשחקן בעל אישיות חיובית מאוד שמתאימה לחדר ההלבשה, הרצון בהחתמה מצידה של ירושלים ברור לחלוטין.
גם כאן ג'ונסון התלבט, שכן אחת ההצעות מאירופה היתה אפילו גבוהה יותר ברמה הכספית, אבל בסופו של דבר החליט לעשות את הקאמבק לארנה. קבוצה שהוא הרגיש שיש לו "עסק לא גמור" איתה, שכן הקדנציה הקודמת בירושלים (עונת 18/19), תחת קטש ויונתן אלון, היתה מפוספסת ומלאת פציעות.
רצה הגורל ומשחק הבכורה של ג'ונסון במדי הפועל ירושלים במסגרת פורמלית היה דווקא נגד האקסית מחולון, שאוהדיה קיבלו את פניו בשריקות בוז בכל נגיעה בכדור. ג'ונסון הגיב עם משחק סולידי של 6 נקודות, ועל הדרך החליף את תמונת הפרופיל בפייסבוק לתמונה במדים אדומים עם אוהדי חולון ברקע. הערב כנראה שאף אחד לא ישרוק לו בוז, אבל יכול להיות שעוד קבוצה תצטער על כך שהוא לא משחק בשורותיה.
