דאבל תחתית
אחרי שטיילה מול שאריות אלבה ברלין במחזור שלפני, השלימה אמש מכבי תל אביב דאבל תחתית כשהצליחה לגבור על וילרבאן, החברה והשותפה לזנב הטבלה. ולמרות שלצרפתים רק שני נצחונות, בדיוק כמו לקבוצה מבירת גרמניה, הרי שווילרבאן היא כן קבוצה תחרותית. ונצחון מולה הוא כן משהו שראוי לציון.
מכבי תל אביב, שפגשה קהל לראשונה מאז המשחק במילאנו ב 31.10, לא הראתה לנו אתמול משהו שלא קיבלנו ממנה העונה, נניח, בנצחונות מול באיירן ומילאנו. בטח ברמת התוצאות, העוצמות ההתקפיות והחולשות ההגנתיות. רגע, בואו נחשוב רגע שוב על המשפט הזה. מאז שהשיגה 90:93 מול הגרמנים ו-90:98 מול האיטלקים, האם מייצג ה-91:94 מול וילרבאן איזשהו שינוי? איזו התקדמות? שאלה טובה. היידה, בואו נבדוק ביחד.
בסוף זה רק BB
לא משנה מה מי מו, בסוף יש לורנזו בראון. בדקות ההכרעה אתמול, כשהצרפתים נצמדים ליתרון קל ונראים על סף, הגיע אבא לורנזו. שוב הוא הגיע. ולמרות שלא הוכרז כ-MVP של המשחק, הוא זה שניצח את המשחק. אסיסט לניבו כדי להשוות ל 83:83, חדירה ברמת הטיול עד הטבעת כדי להשוות ל 85:85, שתי זריקות מהקו כדי לייצר יתרון 2, אסיסט לבונזי קולסון כדי להגדיל ל-5 ועוד שתי זריקות עונשין כדי לכבות על האור על אולם האסטרובל אשר בפרברי העיר ליון. זה בראון.
והיה גם את בולדווין. גם אמש, משך פוזשנים רבים מדי, היה וייד בולדווין הרביעי חלק בלתי נפרד מהבעיות ההגנתיות. עם יותר מדי נקודות, לא כולן קשות, שדופקים לו על הפרצוף. אבל לצד הדברים היפים שכן עשה בצד שבו אמורים להתקיף, היו אלו 2 מהלכים הגנתיים שעשו הבדל.
הראשון, בהכנסת כדור שיועדה לדה קולו המופלא. בולדווין נכנס אל קו המסירה של פאריס לי, נגע בכדור והצליח לייצר גם חטיפה חשובה, גם עבירה בלתי ספורטיבית וגם רצף של קללות בצרפתית מפי ננדו שכדי להבינן לא צריך לבקש עזרה מהנשיא מקרון. הנה, ככה.
השני, איזה קטע, בסיומו של תרגיל הכנסת כדור אל אותו דה קולו מופלא. חילוף מקדים (יענו פרי סוויץ') שהציב את בולדווין על לוברן, סייע לחילוף שהציב אותו על דה קולו עצמו. התרגיל של קואץ' פוצקו אשר אמור היה לערב את מייק סקוט, כאילו, בחסימה לדה קולו, לא תוזמן מספיק טוב וזה נאלץ להרים זריקה מול מיסטר בולדווין. שזה קשה. שזאת חסימה. שזה שבת שלום.
עם כל הכבוד לכולם, כולל כולם, מכבי תל אביב בסוף היא בולדווין את בראון. לטוב ולרע. בסוף זה רק BB. אתמול, כפי שקרה כל כך הרבה פעמים לפני, BB שוב ניצח.
לרוץ זה יותר טוב מלא לרוץ
התקפית, היו למכבי תל אביב אתמול לא מעט רגעים יפים. רגעים של אסתטיקה ודיוק. תרגילי הכנסת כדור יפים, ריווח שפתאום שב, תזמונים די טובים וכו וגו ודו. אבל מכבי תל אביב טובה כשמכבי תל אביב רצה. כמו שהיה לפני. כמו שהיה (גם) מול באיירן ומילאנו. זה נכון שאלופת ישראל היא קבוצה שמייצרת הרבה מאוד נקודות בצד שאליו נוהגים להתקיף. מצד שני, אם נדבר גלויות, זה קורה בעיקר כשהיא מייצרת פוזשנים מרובים בכלל וקצרים בפרט. כשהיא מיישמת את הכלל המורכב ולפיו לרוץ זה יותר טוב מלא לרוץ.
כך קיבלנו כמה רגעים יפים מאוד ברבע השני של המשחק בצרפת. שהראשון מהם הגיע, למרבה התדהמה, מפוזשן הגנתי יוצא דופן ומהכלל. הנה, כאן. תמיר בלאט יושב יפה על נועם יעקב, האיש שלנו בצרפת. אחרי הפיק אנד רול של ג'קסון, אנחנו מקבלים רוטציה וקלוז אווט (יציאה לקלע) מושלם של אותו הבלאט. ואז זריקה לא קלה. ואז ריבאונד ניבו, שנמצא בחלל האוויר כשהשעון הגדול מראה 6:39. ועכשיו, גולשות וגולשים יקרות ויקרים, סיפרו יחד איתי את השניות מאותה התפיסה של ניבו, עד שמתייצב לחסימת פיק אנד רול בצד השני, ועד שמנצל את הנתיב שנפער בצד החלש לטובת עוד ניתור ועוד אלי הופ. הצגה.
הלאה. מהלך אחד קדימה. נועם יעקב חודר לסל ונתקל בווב. קליבלנד משתלט על הכדור עם 6:21, ומתחיל לדהור אל הצד השני. ג'וש ניבו, נאמן לציווי איתו גדלנו בסדרת הילדים המופתית דובי דוברמן, מפנים שאלכסון הוא אסון ושועט על קו ישר מטבעת לטבעת. הידד.
אגב ניבו, ובלי קשר בהכרח למשחק הריצה, סתם רציתי להראות קטע נחמד שבו חסימה קטנה (אבל עוצמתית) עושה הבדל גדול. כאן, למשל, נכנסים חיש חש אל תוך התרגיל (חסימת בייסליין ופוסט אפ קולסון על ג'קסון). ועכשיו שימו לב בבקשה לחסימת הפלייר המדויקת ששותל ניבו על הצמות של פאריס לי, בדרך לטריצה בולדווין. סתם, אוף טופיק.
רומן ריברו
כבר קיבלנו כמה משחקים סבירים של סורקין העונה. כבר קיבלנו יותר משחקים טובים של ריברו העונה. מה שלא באמת קיבלנו עד כה, ובטח שלא מספיק, הוא נצחון שהושג (גם או הרבה) בזכות הציוות של רומן ריברו. ולא, זה לא הציוות בקו הקדמי שסגר את המשחק, כי ניבו היה שם. ולא, זה לא היה הציוות היחידי שדרכו מכבי רצה. וכן, שני אלו סיימו את המשחק בצרפת עם מדד הפלוס מינוס הגבוה ביותר בקבוצה (+10). זה עבר דרך משחק טוב מאוד של סורקין. זה עבר דרך משחק סביר של ריברו.
הקיץ האחרון היה מבלבל מאוד מבחינתו של הגבוה הישראלי המוכשר (מכולם?). הוא היה פנומנלי בנבחרת. הוא היה אחרי הארכת חוזה אצל הצהובים. הוא הגיע אל העונה הזאת במעמד אחר לגמרי. או כך לפחות הניח וחשב לעצמו. הוא התייצב לפתיחת העונה הזאת כשבראשו מהדהדת הנבואה/ הבטחה של קואץ' קטש, מסיום העונה שלפני, לזרוק אותו לעמדה מספר 4. בטור של תחילת העונה, טענתי לרגע שהעונה של אלופת ישראל תלך לאן שיקח אותה רומן סורקין. ו-וואלה, דברים לא עבדו. דברים לא קרו. במיוחד לא הדברים שנטענו כאן.
באולפן שלפני המשחק מול וילרבאן ישבו חבריי המכובדים לפאנל וביחד ניסינו לנתח את סוגיית הקו הקדמי של מכבי תל אביב בכלל ואת עניין סורקין בפרט. וניסינו לטעון טענות. וניסינו לייצר תובנות. במחשבה שאחרי, אני לא יודע להגיד לכם מהי העמדה של סורקין. ואני לא בטוח בכלל שיש עמדה לסורקין. או שיש בכלל. בכדורסל צריכים להתאים שחקנים האחד לשני. כשמדברים על קו קדמי, צריך לייצר צמד. ואולי, באמת, סורקין את ריברו יכול להתגלות ככזה. מי מהם ה-4? מי ה-5? מהו בכלל ההבדל בין 4 לבין 5? מי ולמי איכפת? כפי שראינו שמריצים עם ניבו או ריברו או בכלל, גם סורקין יכול למצוא עצמו מתנחל בסביבת הטבעת ומתחנן לכדור/ חוסם ומתגלגל אל כיוון הטבעת או מסתובב החוצה/ מריץ פיק אנד רול בעצמו. בחיי. הנה, כמו שאתם רואים כאן. וכן, העלם מלא בכשרון. וכן, העלם תמיד ישאף לסיים על כתף אחת מסוימת.
ואם נחזור לרגע לעניין הציוות, אז בשידוכים אנחנו מבינים פחות, אבל אולי יש כאן פוטנציאל מעבר לסווייפ ימינה באפליקציה. שני גבוהים עם ידיים טובות, שמסיימים נהדר בסביבת הטבעת אבל יודעים לקבל החלטות ולמסור עם הפנים לסל. מוביליים, אגרסיביים (התקפית). ומה לגבי ההגנה? טוב תודה. שניהם רוצים. ממש רוצים. את יכולת החסימה של סורקין (בטח כשחודרים שמאלה) כבר כולם מכירים. את היכולת של ריברו להיות פיזי גם.
ואם כבר הגנה וריברו, אז שני מהלכים הגנתיים שלו אתמול הדגימו דברים שהוא יודע לעשות. כולל ההגנה הנהדרת כאן, מול TLC. ריברו מתחייב לחלוטין אל מול החדירה לסל של קאבארו עד לרמת החילוף, עד לרמת הכמו PEEL SWITCH. וכופה זריקה קשה. ומנצח.
שלוש נקודות לסיום
1. הוורדים אדומים הסיגליות כחולות – ומכבי שוב חוטפת מעל 90 נקודות.
2. תעודת שליש – אמש חצינו את רף השליש הראשון של העונה הסדירה. מאזן 5:7, עם ובלי הצרות מסביב, הוא מעבר לציפיות המוקדמות, לעניות דעתי, והוא גם מייצר פוטנציאל לסיום סיבוב באזור ה 10-11 נצחונות. שזה נהדר.
3. הלו, מה עם התובנות? הבטחנו בהתחלה לבדוק אם יש הבדלים/ התקדמות מאז הנצחונות מול באיירן ושות', לא? אהה, צמד BB מרגיש סופסוף בריא, שמח ונוכח. שזה הכי חשוב שיש. ויש התקדמות, אולי, בכל הנוגע לרוטציית והיררכיית הגבוהים בכלל וסימני השתלבות של סורקין בפרט. אם הפרמטרים הללו אמיתיים ואם יכולים להישמר לאורך זמן, יהיה בסדר.
