השאלות
שמעו קטע. רגע לפני שהתיישבתי לכתוב את הטור, נכנסתי לאתר היורוליג וראיתי שמכבי תל אביב סיימה את העונה הקודמת במקום החמישי. לא צוחק איתכם. בחיי. באמא. והקדימה קבוצות כמו מילאנו, אנדולו ופנר. כל זה היה. נודר. ולא רק שעשתה פלייאוף, אלא הייתה רחוקה מרחק מהלך לכאן או לשם מלעשות פיינל פור. לא ממציא. ואם כך הסתיימה העונה שעברה, אז השאיפה הריאלית לקראת העונה החדשה שבפתח היא לעשות לפחות את זה ורק טיפ טיפה יותר. לא? מה לא? למה לא?
החל מהעונה משתנה, כידוע, השיטה, והדרך להבטיח מקום בפלייאוף 2023/24 עוברת במקום השישי. זאת המטרה. לשם מכוונים. וזה פשוט יחסית, הרי, כי כולה צריך לסיים לפני חמש מעשר הקבוצות הבאות: ריאל מדריד, אולימפיאקוס, פנאתינאיקוס, ברצלונה, מונאקו, מילאנו, פנרבחצ'ה, אנדולו אפס, פרטיזן בלגרד והכוכב האדום בלגרד. קלל.
היורוליג התחזקה העונה. בטח ובטח בכל הנוגע לאזורי האמצע שלה, במקומות שמבדילים בין מחוזות האלבה ברלין לבין אלו שמבטיחים סדרות פלייאוף. זה ברור. ועכשיו, כמה שאלות קטנות: האם מכבי תל אביב התחזקה העונה? האם מכבי תל אביב שיפרה את הנקודות החלשות שלה? האם הכדורסל של קטש, מה שזה לא יהיה, שווה גם את השדרוג המיוחל? האם צמד BB יכול להספיק לבדו?
נו, אחלה שאלות קטנות, שמובילות לשאלה היחידה שבאמת חשובה ושבה נתרכז הפעם: מה צריכה אלופת ישראל לעשות כדי להצליח? הו, טוב ששאלתם. הנה, ממש כאן, מספר תשובות אפשריות.
ולא באופן יחסי
מבין מגוון הסוגיות/הבעיות בסגל, חלק משמעותי נוגע לקו הקדמי. בעיה אחת היא גודל. עם כל הכבוד לסנטימטרים של ז'ק כהן, של ג'יימס ווב השלישי או לאופציית הסמול בול עם בונזי קולסון השני, מכבי תל אביב קטנה בפנים. וכשאני כותב קטנה, הכוונה היא לא לסנטימטרים, אלא לענייני פיזיות באופן כללי. וכשאני כותב קטנה ביחס לקו הקדמי, אני לא שוכח שהיא קטנה בכלל. היא קטנה בהרכבי בלאט בכלל ועם דיברתולומיאו בפרט. היא קטנה כשקליבלנד ב-3. היא קטנה, נו. והבעיות אינן רק שם. יש בעיות ביכולת. יש בעיות בקריאת מצבים. יש בעיות בהתאמה בין שחקנים מסוימים. אבל עזבו בעיות. הבטחנו תשובות.
כי לא משנה מהי הבעיה. התשובה היא רומן סורקין. רומן סורקין סיים עונה של יחסית. יחסית לגבוהים האחרים של הצהובים בעונה שעברה, הוא היה כלי נשק התקפי טוב. יחסית ל... הוא מסר טוב. יחסית ל... הוא היה טוב. הסטטיסטיקה יודעת לספר ש-פר דקה, כלומר אם נחלק את הנתונים שלו לפי דקות המשחק שלו או פר פוזשן, כלומר באופן יחסי למספר המהלכים על הפרקט, זה מרשים ביותר. וזהו. שזה לא מספיק טוב. כלומר זה טוב, אבל זה לא מצוין. ומכבי צריכה מצוין.
כדי שהקו הקדמי של מכבי תל אביב יהיה תחרותי ומעלה העונה, ובכך ישלים את האופציות המרשימות ממילא בקו האחורי, רומן סורקין צריך להיות מצוין. לא באופן יחסי. לא פר דקה. לא פר פוזשן. רומן סורקין צריך להיות בשפיץ או קרוב לשפיץ של היורוליג. כי באופן יחסי, 6.8 נקודות ו-3.2 ריב' ל 16:18 דקות זה טוב בואכה טוב מאוד, יחסית. סורקין של העונה הקרבה ובאה, לעניות דעתי המרודה, צריך לתת את המספרים שאינם יחסיים. כאלו שישימו אותו כאופציה להיבחר לאחת מחמישיות העונה במפעל.
עם סיום העונה הקודמת נשארנו עם שאלות לקואץ' קטש ביחס לעמדה של סורקין. האם 4? האם 5? למכבי הזאת יש חוסרים וקשיים גם שם וגם שם. ומבחינתי, זה לא באמת משנה על איזו עמדה יושב האיש (בהנחה שבכלל יש הבדל אמיתי בין העמדות הללו או בכלל), אלא ביכולת שלו לשחק דקות משמעותיות ולהיות דומיננטי. לטעות פחות בצד שבו אמורים לשמור. לנצח בקרבות מבוססי פיזיות. להיות האופציה הטובה ביותר לסיום מהלכים בהם ההגנה מחליפה ומנחיתה גבוה על אחד מהצמד BB, כלומר לזהות ולהעניש מיסמאצ'ים. להיות גורם משמעותי, כזה שסופרים, כשהוא עם הפנים לסל.
ג'וש ניבו הוא בסדר, אפילו בסדר גמור. הוא יודע מה שהוא יודע, הוא רוצה ומחויב, והוא קצת קופץ גבוה. ג'יימס ווב השלישי יכול להתגלות כהתאמה טובה לדברים שקטש רוצה לעשות בהתקפה, דווקא בגלל היעדר הגיוון שלו בהתקפה ודווקא בגלל הכשרון הנקודתי מאוד. חסיאל ריברו הוא שחקן כדורסל הרבה יותר מוכשר ממה שאנשים נוטים לייחס לו. אם יתקיימו מספר תנאים, הוא יוכל להפוך לחיית צבע צהובה, כזאת עם ידיים טובות, סיומת טובה ויכולת גב לסל מרשימה. אבל גם אם נעזוב לרגע את הפרמטרים החשובים האחרים, ריברו הוא לא שחקן טופ יורוליג. וגם לא כמעט. וכן, יש את ג'ייק כהן הבלתי נמנע (שאי אפשר שלא להעריץ), ויש את האופציה של קולסון ב-4. ואף אחת מהאופציות שציינו עד כה לא שמה את הקבוצה של קטש במקום שאליו היא רוצה להגיע.
כל הדרכים כולן עוברות דרך הצטיינות של סורקין. ולא באופן יחסי.
כדורסל של יד אליהו הישן
מכבי תל אביב הגיעה לאן שהגיעה, בעונה שעברה, בגלל יד אליהו הישן. בזכות יד אליהו הישן. ולא, אני לא מקטין לרגע את החלק של המאמן, עוזריו וצוות שחקניו. אבל יד אליהו הישן הוא התשובה לדברים שקרו בעונת 2022/23 והוא התשובה השניה לטור שאתם קוראים עכשיו. בעונה שעברה הספיקו השדים שם למאזן הטוב במפעל, עם 2 הפסדים בלבד בעונה הסדירה. אה, ועוד אחד כואב שמנע פיינל פור.
מבחינות מסוימות, מכבי תל אביב החדשה מצוידת בכלים אפילו יותר מתאימים כדי להפעיל את השדים שיש באולמה הביתי. הקבוצה הנוכחית של קטש מורכבת מעוד מספר שחקנים שיכולים לייצר מומנטום/לשנות מומנטום/להיכנס לטרפת בזכות איזו חטיפה מכדרור של יריב, בזכות היכולת לסיים מתפרצת בת כדרור ושליש בדאנק שיכאיב, בזכות לחץ הגנתי יותר אפקטיבי שיכניס את מובילי הכדור שמנגד להיסטריה. נניח בהרכב של בולדווין-קליבלנד-קולסון-ווב-ניבו/סורקין, או דיברתולומיאו-בולדווין-קליבלנד-קולסון-ניבו/סורקין. עם חמישיה שאיננה נטולת בעיות הגנתיות, אבל כזאת שמתנפלת ומסתערת על כל מה שזז. כזאת שנוטלת סיכונים שבדרך כלל, באולם שבשכונת יד אליהו בתל אביב, איכשהו מסתדרים.
אם בוחנים את לו"ז המשחקים ונזכרים שהשישיה שמתחילה היא פרטיזן בית, מילאנו חוץ, ולנסיה בית, פאו חוץ, מונאקו חוץ וריאל מדריד בית, מבינים שחייבים משהו אקסטרה כדי לשרוד ולעבור את הסיוט הזה בשלום. וביחד, כשהם בריאים, המשכיות בכלל ו-BB בפרט הם התשובה. גם לפתיחת העונה. גם לסיום העונה. גם בכלל.
אה. אבל אין כרגע את בולדווין. ולא ברור מתי יהיה. על פי פרסומים זרים, היו לא מעט מחלוקות בקיץ האחרון בקרב מקבלי ההחלטות הצהובים ביחס לזהות השחקנים שמרכיבים את הקו האחורי (ג'יילן סמית'? אנגולה? קליבלנד? זר שמיני בקו האחורי?). ואחרי שהוחלט מה שהוחלט, מתייצבת מכבי תל אביב הערב למשחק בכורה חשוב, כשהיא דלילה במקום שחשוב. מי יהיה זה שיעזור לה לשרוד את החיים בלי בולדווין? מה יהיה תפקידו של בלאט ג'וניור במעש ובמעל? על כך בטור של מחר בבוקר.
Good guys. You are good guys. In your eyes you are good guys
אז מה היה חסר בעונה שעברה מול מונאקו? החלטה אחת טובה, שריקה אחת טובה, מהלך אחד טוב. כל זה נכון. אבל יש עוד דבר אחד נכון. הרגיש מבחוץ, ברגעים שבהם נקבעו הדברים, שהצרפתים היו קצת יותר רעים. מכבי תל אביב היא קבוצה סופר בריאה, שמולחמת מאנשים סופר טובים. ולפעמים לפעמים טוב זה רע. לפעמים צריכים עוד איזה מאת'ר פאקר אחד או שניים, כאלו שבאים ועושים את מה שצריך, כשצריך, כדי לעשות הבדל.
לורנזו בראון למשל. עזבו רגע את הירידה ברמה שלו לקראת סיום העונה שעברה ואת פתיחת העונה הלא מי יודע כמה שלו עד כה. תהא הסיבה אשר תהא, אבל נראה שהאיש נוטה להתכנס בעצמו ולעיתים גם לוותר. ג'וש ניבו למשל. אף אחד לא קופץ כמוהו וספק רב אם יש מישהו שיכול לנצח אותו בקרב מכות תאורטי, אבל זה רק תאורטי, כי הוא לא יהיה זה שיריב. להמשיך?
ז'לקו אוברדוביץ' הגדול, זה שאחראי לציטוט באנגלית, היה גם זה שהפסיד פיינל פור בעונה שעברה ברגע שהתחילו המכות. מכבי תל אביב הצליחה ואמורה להצליח בגלל שברמה שאישיותית היא מורכבת מאנשים טובים חיוביים, שרוצים ומחויבים להצלחת הקבוצה. הדרך לשלב הבא עוברת לעיתים גם דווקא באנשים רעים.
צפו בפסק הזמן המפורסם של אוברדוביץ' >>>
שלוש נקודות לסיום
1. היורולוג מורכב מ-34 משחקי עונה סדירה, כך שהמשקל של כל משחק לא אמור להיות כל כך גדול. סתאםםםםם. מי שחושב שהמשחק הערב מול פרטיזן הוא רק עוד משחק ליגה לא באמת יודע על מה הוא מדבר. זוכרים את לוח המשחקים הקשה? זוכרים שזאת מכבי תל אביב? זוכרים את הלחץ והציפיות? זוכר את נובמבר? המשחק הראשון של העונה הוא כבר משחק גדול. משחק שעדיף שלא להפסיד. משחק עם השלכות. עם ובלי בולדווין.
2. חיכיתי איזה 1,300 מילה אבל לא שכחתי. הליגה השניה בטיבה בעולם מתחילה. היידה.
3. אל תשכחו. בעונה שעברה, בעונה הנוכחית ובכלל. 2<3.
