זה היה אקורד סיום מושלם לקרב הטיטאנים הזה, ויותר מכך, הולם לתקופה המשוגעת הזו.
36 שניות לסיום, כששעון הקליעות עומד להסתיים והפער לזכות קבוצתו הוא 5 נקודות בלבד, ג'יימס הארדן נתן את הכדור לסנטר שלו, ג'ואל אמביד - בערך על הלוגו של הסיקסרס, 11-12 מטר מהטבעת. בשלוות נפש הוא אמד את המתחרה האדיר שמולו, 211 סנטימטרים של הר אדם סרבי בשם ניקולה יוקיץ'. הוא התחיל לכדרר לעבר הצבע, ואז התחרט, דילג צעד לאחור, והעיף פנימה שלשה. גיים, סט, מאץ'.
אמביד סיים את אותו ערב עם 47 נקודות ו-18 ריבאונדים, מספרים מרשימים מאוד, וגם עם הנתון הבא: 4 מ-7 לשלוש. בערב אחד, הוא קלע את אותה כמות שלשות שקלעו, ביחד, דייויד רובינסון בשש עונותיו האחרונות בסן אנטוניו; אלונזו מורנינג ב-12 עונותיו האחרונות בקריירה; ושאקיל אוניל ב-19 שנות קריירה שכללו כ-50 אלף דקות ליגה ופלייאוף.
אותו ערב היה חלק מקמפיין ה-MVP של אמביד, שהשלים בכך זכייה חמישית ברציפות של ביג מן מגוון בתואר; עם זאת, יוקיץ' בכל זאת התאושש. מספר חודשים מאוחר יותר, בסדרת גמר המערב נגד הלייקרס, סטפ-בק משלו לשלשה, שנקלעה בערך מהכתף, היה המהלך שכבש את סרטוני ההיילייטס. כעבור עוד מספר שבועות הוא הפך לסנטר הראשון מזה כשני עשורים שמוכתר ל-MVP של סדרת הגמר, גביע שקרוי על שמו של סנטר אגדי אחר, ביל ראסל.
מותו של ההיברטוזאורוס רקס
לא צריך ללכת הרבה אחורה בשביל להיתקל בכותרות וטקסטים כמו "שאקיל אוניל ומותו של הסנטר האמיתי" (סולט לייק סיטי הופס, 2013), "עמדת הסנטר, לכל הדעות, היא זן נכחד" (בליצ'ר ריפורט, 2014) ו"עמדת הסנטר ב-NBA מתה" (SB Nation, 2017). בליגה שתיעדפה מהירות ואתלטיות על פני כוח וחספוס, ריווח וחדירות על פני חפירות בצבע, ואת המתמטיקה הפשוטה שאומרת ש-3 נקודות שוות יותר מ-2 - לא נשאר מקום לשאקילים, לאלונזואים וליואינגים של העולם. ב-2012, מול המציאות המשתנה, גם ביטלה ה-NBA את הצורך לבחור שחקן בעמדת הסנטר לאולסטאר - והמצביעים התבקשו לציין שלושה שחקני קו קדמי בכל אזור.
דוגמה כואבת לעיניים נרשמה בסיבוב הראשון בפלייאוף 2014. רוי היברט, סנטר המדורגת 1 במזרח אינדיאנה, דווקא כן נבחר באותה עונה לאולסטאר, וסיים אותה עם הממוצעים הבאים: 10.8 נקודות, 6.6 ריבאונדים, 43.9% מהשדה והנתון שכן עמד לזכותו - 2.2 חסימות למשחק. כאשר אטלנטה, אחרי עונה רגילה מדכאת שהסתיימה במקום השמיני עם מאזן 44:38, פתחה עם פרו אנטיץ' כסנטר מרווח וקולע שלשות, היא בלבלה את ההגנה של פרנק ווגל וגרמה לפייסרס להזיע ולגרד ניצחון בשבעה משחקים. בגמר המזרח, מיאמי כבר גרמה לפייסרס לשלם ביוקר עם טקטיקה דומה, כשבמקום אנטיץ', השלשות הגיעו מכריס בוש. זו היתה הפעם האחרונה בה היברט בכלל שיחק בפלייאוף. מקיץ 2015 הוא עבר 4 קבוצות בשנה וחצי, עד ששיחק את משחקו האחרון ב-NBA, בגיל 30.5. מטאור הסמול-בול חיסל את ההיברטוזאורוס רקס.
הנה תרגיל מחשבתי: נסו להיזכר בסנטר אחד שהיה ממש טוב בתקופה הזו. קבוצות לקחו אליפות עם סנטרים פותחים כמו ג'ואל אנתוני (3.4 נקודות למשחק) ויודוניס האסלם (3.9 לערב). טים דאנקן, שהתחיל את הקריירה כפאוור פורוורד, לקח אליפות כסנטר בן 38; גם הסנטרים היותר מועילים באלופות, כמו טייסון צ'נדלר בדאלאס, אנדרו בוגוט בווריורס וטריסטן תומפסון בקליבלנד, היו שימושיים כמגני טבעת, מסדרי חסימות לקלעים וטורפי ריבאונדי התקפה. זה היה העידן הכי חשוך, אבל מתחת לרדאר התחיל לעלות השחר: בדראפט של 2014 נבחרו במקום השלישי וה-41 שני השחקנים שיחזירו את הסנטר לאופנה. ג'ואל אמביד וניקולה יוקיץ'.
התרופה לכאבים: 5 שלשות למשחק
מאז שהסתיימו 4 שנות הדומיננטיות הנדירה של גולדן סטייט וקליבלנד בסדרות הגמר, הביג מן חזרו בהדרגה למרכז העניינים גם בקבוצות שלקחו אליפות. בטורונטו 2019, הטרייד על מארק גאסול הוסיף לקבוצה גוון שלא היה לה קודם, כאשר גאסול אמנם קולע פחות בקנדה, אבל מספק הגנה נהדרת מול אמביד בגמר המזרח, מדייק ב-38% לשלוש בפלייאוף בכמעט 4 זריקות למשחק, מרווח את הצבע עבור קוואי לנארד ופסקל סיאקאם, ומוצא חודרים וקלעי שלשות פנויים. שנה אחר כך הלייקרס שיחקו עם אנתוני דייויס, סנטר במהותו, בעמדה 4 ליד ג'אוייל מגי ודווייט הווארד, מה שאיפשר להם לבנות קיר ברזל הגנתי ששווה אליפות.
ברוק לופז, הסנטר של אלופת 2021, הוא הדוגמה המרשימה ביותר לזמנים שהשתנו. ב-7 שנותיו הראשונות בליגה, הביג מן לא קלע שלשה אחת בעונה הרגילה. אחרי ארבעה ניתוחים בכף רגלו הוא הבין שקליעה מבחוץ משמעותה פחות חיכוך פיזי והתכתשויות מתחת לסל, וחזר לתחביב מילדות, אז שני אחיו הגדולים היו דוחפים אותו הרחק מהסל, ומהתיכון, אז זרק מבחוץ כדי שאחיו התאום, רובין, יוכל לשחק כסנטר יחד איתו על אותו מגרש. החל מ-2016/17 ועד היום, הוא זורק כמעט 5 שלשות למשחק, וקולע אותן ב-35% מעבר לקשת. בעונה האחרונה הוא קבע שיא קריירה עם 37.4% לשלוש, וקיבל בגיל 35 חוזה חדש לשנתיים ב-48 מיליון דולר. לופז, אגב, נבחר בדראפט שבעה מקומות לפני רוי היברט.
הקליעה מבחוץ לא רק הצילה את הקריירה של לופז; היא גם איפשרה ליאניס אנטטוקומפו להפוך למפלצת. כשג'ייסון קיד שם אצל יאניס את הכדור בידיים ונתן לו לרכז, הוא איפשר לו לפתח את אחד הכישורים הנדירים עבור ביג מן: יכולת הולכת הכדור מחוף לחוף, וראיית משחק מההיי-פוסט. בעונת 2015/16, על פי Basketball reference, יאניס שיחק 40% מהדקות שלו בעמדת הרכז. בעונה שעברה 41% מהדקות שלו, הכי הרבה בקריירה, הגיעו בעמדת הסנטר. הוא הפך מעשית לסנטר המחליף של הבאקס, ולמרות שהוא עצמו עדיין לא מספיק טוב משלוש, כשמקיפים אותו בקלעים הוא יכול להשתמש בכישורי הכדרור ובגמישות שרכש כרכז כדי להיכנס לצבע, ואז להשתמש ב-213 הסנטימטרים ובגוף האל היווני שלו כדי לעשות שם נקודות.
בגמר 2022 נפגשו שתי קבוצות שמסמלות גם הן את המגמה החדשה. גולדן סטייט השתמשה בדריימונד גרין, 1.98 מטר, כביג-מן בהרכב הכי מוצלח שלה, ה"Death Lineup", בשנות השיא. גרין היה מפטרל מהצבע ועד קשת השלוש ומחרב התקפות ליריבות. באותה תקופה שימש אל הורפורד כסנטר הקולע והמרווח של אטלנטה הוקס. במהלך 2021/22, כשהורפורד אצלה, גילתה בוסטון שהיא יכולה להשתמש בו לצד רוברט וויליאמס, סנטר נטול קליעה אבל סופר-אתלטי וחכם, ששיחק בתפקיד "דריימונד גרין". בגמר הסלטיקס פגשו את הווריורס ואת קוון לוני, סנטר שגם הוא לא קולע מבחוץ, אבל כזה שיודע לצאת לגארדים בחסימות ולהסתער על ריבאונד ההתקפה. במשחק שסגר את חצי הגמר האזורי נגד ממפיס רשם לוני 22 ריבאונדים, ובמשחק שהבטיח את המקום בגמר, היו לו 18 כדורים חוזרים. ב-2023, כבר הגיע זמן היוקיץ'.
דרושה ג'ירפה עם צוואר ארוך
ז'אן בפטיסט למארק אינו שם שמוכר לחובבי כדורסל, ואפשר להבין למה: תרומותיו הגדולות לאנושות הגיעו בערך 80-90 שנה לפני המצאת המשחק. ב-1809, טען הזואולוג הצרפתי כי על פי מאובנים שחקר, לחלק מהג'ירפות היה צוואר קצר יותר מאשר לאחרות. הן לא שרדו, הסביר למארק, מכיוון שהג'ירפות עם הצוואר הארוך פשוט הצליחו להגיע ליותר מקורות מזון זמינים ונשארו בחיים. אם לפני 5-6 שנים הקבוצות חיפשו בעיקר את הפורוורדים הסוויצ'אביליים, כיום כמעט לכל קבוצת צמרת יש ג'ירפת צוואר ארוך משלה, שמהווה חלק חשוב במשחק ההתקפה. יוקיץ' בדנבר, אמביד בפילי, אנתוני דייויס בלייקרס, יאניס ולופז בבאקס, באם אדבאיו במיאמי, דומנטאס סאבוניס, שהוביל את סקרמנטו עם יותר מ-7 אסיסטים למשחק.
חלקן לא מסתפקות בג'ירפה אחת כזו. קליבלנד עלתה על המפה כשהציבה שלושה שחקני 2.08 ומעלה באותו קו קדמי - לאורי מארקנן (פורוורד), אוון מובלי וג'ארט אלן. מינסוטה ציוותה את רודי גובר לקרל אנתוני טאונס, שהתקשה להתמודד הגנתית עם סנטרים. שילוב דומה מתקיים בממפיס עם ג'ארן ג'קסון ג'וניור, המעופף, החוסם וצלף השלשות, לצד קיר הבטון סטיבן אדאמס. בוסטון ויתרה בקיץ על הסמל ושחקן הנשמה שלה, מרקוס סמארט, לטובת 221 הסנטימטרים של קריסטפס פורזינגיס. הסוויצ'אביליות לא מתה, גם לא הוורסטיליות ובטח שלא הקליעה שחשיבותה מגיעה לשיא - אבל עכשיו המטרה היא למצוא גבוהים, לאו דווקא פורוורדים, עם היכולות המגוונות הללו, ורצוי שישלימו זה את זה.
אפשר לקטלג את כל השמות שהוזכרו לקטגוריות שונות, אבל סך הכישורים של גבוהי הליגה כיום, מתפרס על כל מנעד היכולות של שחקני כדורסל: יאניס רץ את המגרש יותר מהר מהמון גארדים, יוקיץ' וסאבוניס מוסרים כמו גדולי הרכזים שראינו וסביבם בנויה ההתקפה של קבוצתם, הורפורד דורג שני ב-NBA בעונה שעברה באחוז לשלוש, ויחד עם פורזינגיס, לופז וג'קסון, הם היו בין 100 המובילים בליגה בזריקת שלשות למשחק. רוצים חצי מרחק? אמביד שלישי בליגה בזריקות. חטיפות? יוקיץ' ואדבאיו מדורגים בין 25 הראשונים בליגה. אחוזי עונשין? 5 סנטרים (אמביד, פורזינגיס, קלי אוליניק, מו ואגנר וניקולה ווצ'ביץ') מדורגים בין 50 הראשונים. ואחרי ההייפ סביב הדראפט האחרון, אפשר להיזכר בבדיחה הידועה: "מה זה? אני לא יודע, אבל הנה בא עוד אחד".
שחקן כמו ויקטור וומבניאמה היה שם חם כנראה בכל דראפט, אבל ב-2023 סט הכישורים שלו מתאים בדיוק לתוך הטרנד הכי חם בליגה: Skilled Size. הציפיות ממנו פסיכיות, מכיוון שהוא מסוגל בגובה של 2.24 למסור כמו רכז, לרוץ את הפרקט ולצלוף לשלוש, בנוסף לשימוש במוטת ידיים של 240 סנטימטר כדי לחסום, לחטוף ובקיצור, "לשנות את הגיאומטריה של המגרש". באמצע ספטמבר, אחרי צמד הופעות מרשימה נגד קבוצת הג'י-ליג איגנייט, נסקה גם המנייה של אלכס סאר - עוד צרפתי, הפעם "רק" בגובה 2.16 - שהראה סט דומה של יכולות. "אני חושב שמה שמבדיל אותי מגבוהים אחרים בדראפט הזה", אמר סאר, "הוא הוורסטיליות".
אז איפה איפה הם, הווילט וביל ההם
שני דיונים שעלו לכותרות בספטמבר האחרון משתלבים גם הם בתוך המגמה הזו. אחד מהם ביכה את "מותו" של הסנטר האמריקאי. השני היה סביב השאלה האם אלופת ה-NBA ראויה להיקרא אלופת העולם - רשמית היא לא נקראת כך מאז 1985, אגב - או שמא מדובר בנבחרת גרמניה. בנוגע לנושא השני אסתפק בכך, יונית: ה-MVP של גרמניה ואליפות העולם, דניס שרודר, חטף סוויפ בגמר המערב, בתום פלייאוף בו קלע 7.4 נקודות לערב. דנבר נאגטס, שמורכבת מעילוי סרבי, כוכב קנדי וששה אמריקאים ברוטציה, היא כיום קבוצת הכדורסל הכי טובה בעולם בליגה הטובה בעולם, וזה אפילו לא נתון לדיון. מה שכן מעניין לבחון זה את שאלת הגבוהים האמריקאים.
במשך 40 שנותיה הראשונים של הליגה, כל הכוכבים - והסנטרים בפרט - היו אמריקאים. מייקאן, ווילט, ראסל, קארים, מוזס מאלון, בוב פטיט, אלווין הייז, ביל וולטון. חלק מה"מיובאים" הראשונים - האקים אולאג'ואן, יואינג וטים דאנקן - אוזרחו לצרכי הנבחרת. כך גם טים דאנקן שנולד באיי הבתולה, אמנם טריטוריה אמריקאית אבל כזו שהמרחק בטיסה בינה לבין ניו יורק הוא כמו בין ישראל ללונדון. עכשיו הם אזרחו גם את אמביד, שבשביל נבחרת כמו קמרון לא יסכן את עצמו באליפויות אפריקה, אבל בשביל הפסים והכוכבים הסכים להשתמש בברכיו גם בחודשי הקיץ.
כיום ה-NBA הרבה יותר גלובלית, מביאה את הכדורסלנים הכי טובים ומגדלת כאלה בעצמה בכל העולם. זה טוב לגלובליזציה, זה יוצר את הכדורסל הכי מגוון ומרהיב שראינו, זה גורם לכך שסנטרים אמריקאים לא מספיק טובים מקבלים פחות הזדמנויות - וזה גורם לכך שארה"ב הפסידה בגביע העולם לסנטרים של ניו אורלינס (ואלנצ'ונאס), אינדיאנה ואורלנדו (דניאל תייס ומו ואגנר), דאלאס ויוטה (דווייט פאוול וקלי אוליניק). ואלנצ'ונאס, אגב, אמנם קולע שלשות ומדייק באחוז גבוה מהעונשין, אבל כן מחזיק באמנות הנשכחת המכונה "ללכת מכות בצבע" - והכדורסל של ליטא הרג את האמריקאים מתחת לסלים.
תשעת המובילים בריבאונד בעונה שעברה כללו שני ליטאים, יווני, סרבי, צרפתי, שוייצרי, מונטנגרי, קמרוני ואת דיאנדרה אייטון מאיי הבהאמה. הגבוהים האמריקאים לאו דווקא נעלמו: הם פשוט חלק מחבורה גדולה, עם סט כישורים מגוון מאוד. יש הטוענים שעם גבוה פיזי כמו קוון לוני (שמאמן הנבחרת סטיב קר מכיר היטב) או רוברט וויליאמס, האמריקאים היו לוקחים זהב. ואולי ווקר קסלר, שכבר אחרי עונת הרוקי הפך לאחד החוסמים הטובים בליגה, יתפתח לכזה, או שזה בכלל יהיה צ'ט הולמגרן.
דבר אחד ברור, ערב עונת 2023/24: יוקיץ' ודנבר הם כרגע המודל לחיקוי - והליגה תלך בעקבותיהם. הליגה שוקלת לבטל שוב את עמדת הסנטר, אבל הפעם מסיבה הפוכה: כדי לאפשר לשני סנטרים להיבחר לחמישייה הראשונה, ולא להגלות את אמביד או יוקיץ', מקום שני ב-MVP, לחמישייה השנייה. אחרי תקופה שבה, כפי שציין לאחרונה מתן חכים, השונות בין הגובה של שחקני ה-NBA הלכה ופחתה - הביג מן נעשו נמוכים יותר, בעוד הרכזים גבהו - כיום הגודל חוזר לקבוע. "אף אחד לא אוהב את גוליית", הצהיר פעם ווילט צ'יימברליין, אבל הגוליית של היום יכול וצריך - גם ממרחק של 7 מטר - ליידות אבן לעבר לוח הסל, ולקלוע בול בפוני.
קריאה להעשרה לשבת/חג על פרויקט צד נחמד שביצעתי לאחרונה: ניתוח של גובה שחקני NBA לאורך השנים
— Matan Hakim (@MatanHakim) September 16, 2023
אמ;לק - שחקנים נהיו נמוכים יותר ויותר בשנים האחרונות, ויותר דומים זה לזה בגובה.
הסתקרנתם? בואו איתי לשרשור >>> pic.twitter.com/0qOKWLFMKq
