אהה, רגע
את חלקו הראשון של הטור הקודם, זה שסיכם נצחון על בסקוניה, סיכמתי בניתוח מצבה של אלופת ישראל עד הלום וסיימתי במשפט הבא: "ובליגה השניה בטיבה בעולם, זאת שמתעלמת לרגע מקיומה של אחת ריאל מדריד, מכבי תל אביב מביטה לפתע ימינה ושמאלה ושואלת מי כאן באמת טובה ממנה. לפחות תאורטית. לפחות ברמת הפוטנציאל". אההה, רגע. רגע רגע. רגע רגע רגע.
כי אחרי בסקוניה, במשחק שבו הקו האחורי של הצהובים מג'עג'ע במקרה הטוב והיא עדיין מנצחת תוך שהיא נושקת ל-90 נקודות, כאשר במקביל נראה שברסה, מונאקו, אולימפיאקוס ושות' מתדרדרות מרגע לרגע, באמת מרגיש שמתחת לריאל מדריד אף אחת לא באמת מרשימה. אף אחת לא באמת נראית כרמה מעל האחרות. כולל מכבי תל אביב.
ואז הגיע יאניס. ואז יצאתי פיתה. ס'חה, ואז הגיע מילוש. והזכיר שנכון, אף אחת לא באמת מרשימה עד כה. כולל מכבי. ומשכך, גם הכוכב האדום יכולה, כדוגמא, להביט סביב ולתהות מי כאן באמת טובה ממנה. לפחות תאורטית. לפחות ברמת הפוטנציאל.
האם וירטוס בולוניה, הממוקמת שניה במפעל, טובה ממכבי תל אביב? לא בטוח. האם מכבי תל אביב טובה מהכוכב האדום בלגרד, המדורגת 15 ביורוליג? אההה, תגידו אתם.
שני אלמנטים שקשורים לחילוף הכריעו את גורלו של המשחק הזה. הראשון התרחש כשהשעון הגדול הראה 6:30 לסיום הרבע הראשון. יאגו דוס סנטוס, מי שפתח כרכז של האורחת, הצליח לקבל את ההחלטה הלא נכונה והרים זריקה במקום לאתר את אחד השחקנים הפנויים. ותוך כדי שהכדור של יאגו משייט לו לכיוון החלק החיצוני של הטבעת, פסע מאמנה ספרופולוס לכיוון קצה הספסל, כדי להעיר את מילוש קשישא שנמנם לו בכיף שלו בצד הקרוב לשירותים באולם באלכסנדר ניקוליץ' הול. ואמר לו קום. ותאודוסיץ' קם. קם כדי לפרק.
וקטש, שכבר חטף מתאודוסיץ' גם בשנה שעברה, בשבתו כרכז המחליף של בולוניה, דווקא הגיע עם רעיונות. כולל, נניח, ג'יימס ווב הארוך שישב על עמדה מספר 3 ויציק ויפריע משם. יציק ויפריע משם? הצחקתם את האיש שמסדר את הפוני ומחליק את ידו הימנית לצד גופו לפני שהוא מרים זריקת עונשין. עד לרגע הזה, לא יודע מילוש תאודוסיץ' מי שמר עליו אתמול. ג'יימס ווב השלישי? הוא בעיקר חטף ממנו שלשות על הפרצוף.
נגיד כאן. אחרי חסימה ראשונית של גידראיטיס, מנסה הפורווארד של הצהובים לאוץ ולרוץ לעברו של הגארד הסרבי. שיוצא החוצה ועובר על פניו של מרקו סימונוביץ'. האם חילוף עם סורקין? האם יוותר הווב לבדו? כל השאלות והתשובות מובילות לשלשה ופאול.
נגיד כאן. ווב אמנם על תאודוסיץ', אבל בינתיים יש פיק אנד רול בצד של נדוביץ' ובולומבוי. ו-ווב, נאמן לאינסטינקטים שלו, יורד לרגע למטה כדי לעזור. לעזור על מילוש כשהוא מול מכבי = לחטוף עוד טריצה בתוך פרצוף שלך.
28:45 דקות של כדורסל עילאי קיבלנו אתמול מאחד מגדולי השחקנים שידעה היבשת הישנה, שזה הכי הרבה שהאיש שיחק העונה. 27 נקודות כולל 6/9 לשלוש. מדד יעילות של פא**ינג 40. מדד פלוס מינוס? +20. והוא סחט 6 עבירות. אה, והוא מסר. כמה מסר? כשהוא הולך ומתקרב ליום הולדתו ה-37, דפק האיש שיא קריירה של 14 אסיסטים. שכל אחד מהם היה מושלם מזה שקדם לו.
כולל, סתם בשביל הכיף, הדבר המופלא הזה. אה, וכדי להבין עד כמה גאון ומיוחד העלם, שימו לב בבקשה לתגובה על הספסל הצהוב של גאון אחר, בשבתו כעוזר המאמן של עודד קטש, בשבתו מיד לאחר עוד מסירה שכל כולה קוסמות.
אוקיי. אז היה מילוש. עכשיו נדבר ברשותכם דווקא על החילופים של ספרופולוס והכוכב האדום בלגרד. החילופים שהפריעו למשחק ההתקפה של מכבי תל אביב. רגע. רגע רגע. איך אפשר לדבר על בעיות התקפיות של מכבי כשהיא קולעת בכל רבע מעל 20 נקודות ו-92 בסך הכל? תתפלאו. זה הטור שלי. אפשר הכול.
למשל דקות לא מעטות במהלכו של המשחק הזה חזינו בקשיים התקפיים, מבחינתי, של הקבוצה המארחת. כן, זאת שזכתה למחמאות חוזרות על הסכמה והמכונה ההתקפית שלה. בגדול, כשיש לך בקבוצה שני סופרסטארים בקו האחורי דוגמת הצמד BB, הנחת העבודה היא שאי אפשר להשאיר אותם לבדם ברמת האחד על אחד. ויתרה מכך, אי אפשר להותיר אותם כשהם אחד על אחד מול גבוהים או סתם שחקנים שהם לא בטופ ההגנתי.
מאחר שזאת התובנה, מקובל לראות את ההגנות מנסות לצאת אל בולדווין ו/או בראון ולהקשות עליהם. והתגובה ההגנתית הזאת מייצרת לרוב את היתרון המספרי ואת המרווחים מהם מתחילים הריקודים שמובילים לנקודות. שלהם ושל האחרים. על פניו, בטח ובטח לאור האחוזים יוצאי הדופן שהציגו אמש שני אלו מחוץ לקשת (4/5 לשלוש לכל אחד מהם), סיפקו בראון את בולדווין משחק טוב. טוב, אבל לא מצוין. טוב, אבל לא כזה שייצר את ה FLOW שאליו שואפת הקבוצה הזאת.
נגיד כאן. פיק אנד רול של בולדווין מוביל לחילוף הגנתי ולכך שישמור עליו מיטרוביץ' הגבוה. במקביל, מנסה ניבו לנעול בתוך הצבע את גידראיטיס, הנמוך והקטן ממנו. אבל בולדווין לא באמת מצליח לגבור על האיש שמולו, ובלאט לא באמת מאמין ביכולת שלו לעשות את אותו הדבר מול מייק טובי הממש גבוה – ולאורך כל המהלך הזה עדיין ממתין לו הניבו למסירה ו/או לזריקה שתוביל אותו לזנק בדרך לכדור חוזר בהתקפה. ולאורך כל המהלך הזה הוא לא יוצא מהאזור שבו אסור להנחות מעל לשלוש שניות.
או כאן. פיק אנד רול ראשון מוביל לחילוף הגנתי שבו שומר בולומבוי על בראון. ואז חסימה נוספת שאחריה שומר עליו גידראיטיס. ופיק אנד רול שלישי = שוב פעם בולומבוי על בראון. כשהשעון הקטן מראה 8, מנסה שוב ניבו לנעול בפנים את גידראיטיס, אבל אף אחד לא באמת חושב למסור לו. קולסון עכשיו ינסה מזלו מול האנגה. והמזל הפעם ילך לכיוון השני.
עצירה מתודית. למכבי תל אביב יש 4 שחקנים שיכולים לפתור בעצמם עניינים של חילופים הגנתיים. ואם השחקנים שיודעים לא מצליחים, אז יש כאן בעיה. נכון, קיימים פתרונות טקטיים כאלו ואחרים – שמכבי מריצה ויודעת להריץ – אבל בסוף, בהרבה מקרים, זה חייב להגיע ממקומות של יכולת אישית.
יש כאמור את הצמד BB. יש גם את קולסון, שיכול לקחת שומרים מסוימים גם עם הפנים וגם עם הגב. ומכל השחקנים בקו הקדמי יש רק את ריברו – שמסוגל ויודע לנעול ולעבוד בצבע מול השחקן הקטן ממנו שמגיע לאחר חילוף. וזהו. לא ניבו, לא סורקין, לא ווב ולא ז'ק. ובקו האחורי, לא קליבלנד, לא לא ג'ון די ולא בלאט.
דוגמא אחרונה, ברשותכם. פיק אנד רול בלאט את סורקין פה מוביל לחילוף הגנתי (שאמור, אגב, להפוך לחילוף משולש. לא באמת משנה). לבלאט קשה מאוד לנצח שחקנים באחד על אחד. ובמקרה הזה, הוא גם מתקשה לנצל את המיס מאץ' התאורטי של סורקין.
טוב נו, בסדר. בואו נדבר עכשיו על הדבר הזה, איך קוראים לו, שמכבי עשתה לא רע מול בסקוניה, אבל פחות או יותר רק מול בסקוניה. הראנו מקודם את הבעיות ההגנתיות מול המילוש. האמת היא שהבעיות ההגנתיות אתמול, גם אתמול, היו מול כולם. ירידה להגנה? בעיה. טיפול בחסימות? בעיה. הגנת אחד מול אחד? בעיה.
זוכרים את המוטיבציה המוגברת של בולדווין מול דושקו איבנוביץ', במשחק שהיה רק שלשום? ובכן, עבר לו. אתמול שוב קיבלנו יותר מדי מהלכים שבהם שוב מנצחים אותו. ולא רק אותו. ואם גם מקפידים לתת לקליבלנד את אזור ה-10 דקות פחות או יותר, ואם ווב נראה כמו ההיפך הגמור של גרסת יום השלישי שלו, אז לא באמת נותרו יותר מדי שחקני הגנה מרשימים בצד שמכסה את הקו הראשון של התקפת המתנגד.
כמה לא מרשימים? אני מבקש להשיק היום גיף חדש, של היפהפיה הנרדמת, כדי לתאר את המהלך ההגנתי הבא. שימו לב בבקשה ללורנזו בראון, זה ששומר בתחילת המהלך על גידראיטיס בפינה. ואז אוכל וואחד חסימה על הגב, מדוידובאץ, שמשחרר את גידראיטיס לשלשה מאותה הפינה. ועכשיו, בעוד הכדור משייט לכיוון הטבעת, מוצא עצמו אבא לורנזו לבדו, מבולבל, מול עתיד מעורפל, מי יגיד, אם בכלל, כולנו אבודים בחלל.
ולא שכחתי – הנה הגיף.
מכבי תל אביב חיפשה חילופים הגנתיים ופתרונות אחרים, הרכבים נמוכים יותר או פחות, ולא מצאה דבר.
שתי נקודות לסיום
1. קר שם בחוץ? 18 משחקים נותרו עד לסיום העונה הסדירה ביורוליג. מבין אותם 18 המשחקים, נותרו למכבי תל אביב 11 משחקי חוץ. חוץ חוץ, ולא רק חוץ במובן של לארח בבלגרד. מבין 11 משחקי החוץ נותר לה לשחק במדריד, בברצלונה, באיסטנבול (פעמיים), בבלגרד עם קהל (פעמיים), בפיראוס מול אולימפיאקוס, בויטוריה מול בסקוניה, במינכן ובקובנה. אה, ובברלין.
ולכן, החשיבות של המשחק אמש מול הכוכב הייתה גדולה במיוחד, בעיני. במקום לסיים סיבוב ראשון עם 10 בואכה 11 נצחונות, במצב של כמעט נעילה של מקום בפליי-אין (לכל הפחות), עכשיו זה גם יכול להסתיים עם 9 בלבד. מה שעלול לא להספיק כשלוקחים בחשבון את מה שנותר.
2. חג המולד הפתיע העונה - על פי פרסומים שאינם זרים, מכבי תל אביב תתייצב לשני משחקי הליגה הקרובים שלה ללא (לפחות מרבית) הזרים שלה. כלומר, לא זו בלבד שהיא תחסר את בולדווין את בראון, שלא הגיעו גם לגיחה הקודמת במשחק הליגה מול הרצליה, אלא שגם זרים שכן התייצבו ממש לא מזמן – לא ממש מתכננים להתייצב הפעם.
אני, באופן אישי, לא מוכן לבוא בטענות לשום שחקן או מאמן שבוחרים לא להגיע לישראל. ואגב, גם אם מדובר בזר וגם אם מדובר בישראלי. ישראל של היום נמצאת במלחמה – ומותר לפחד להיות במדינה שנמצאת במלחמה.
הכל מובן. מה שפחות מובן הוא מדוע כאלו שכבר הגיעו מעדיפים שלא. וכן, קראתי את ההסבר על חג המולד. ולא הבנתי: חג המולד הפתיע העונה? הוא הגיע בתאריך בלתי צפוי? התשובה הפשוטה יותר היא שלא. פשוט הפעם, בחסות קיצוץ המשכורות הבלתי פופולארי, יש אמנם חג אבל גם פחות כסף לקניות. והרבה פחות מוטיבציה לטוס וליטול חלק במשחקי הליגה הבאים עלינו לטובה. וזה לא טוב. זה לא טוב בכלל.
שבת שלום. שיהיה לנו טוב.
