בצד המלחמה בישראל, מכבי רעננה תפגוש הלילה (בין חמישי לשישי, 2:30) את ברוקלין נטס מה-NBA למשחק הכנה, שלפניו נועה קירל תשיר את המנון המדינה - התקווה. האולם צפוי להיות מלא (מחיר כרטיס - 3 דולר), כולל יהודים רבים שיגיעו ויקיימו מפגן תמיכה בישראל באולם ומחוצה לו. לפני המשחק יתקיים טקס לזכר הנרצחים במתקפת הטרור על ישראל. רעננה תעלה עם דגלי ישראל וסרטים שחורים. אלא שלצד החגיגיות, המאמן יהוא אורלנד לא שוכח את המצב בבית: "המצב לא טוב, עצב רב שנוגע בכולם ואנחנו פה רחוק מהבית והמשפחות. עצוב מאוד".
"קשה לי לחשוב על חיוכים ברגעים כאלה", המשיך אורלנד. "כל אחד והטרגדיה האישית שלו, אבל למרות הייאוש הזה שהמדינה שלנו חווה היום, בגלל שיש ילדים ואנשים צעירים, אנחנו צריכים לעשות צעד אחרי צעד לעבר התקווה. ואם המשחק הזה והשהות שלנו פה תעזור למישהו, זה יהיה צעד קטן לעבר התקווה".
אורלנד איבד השבוע את חברו, סא"ל אלי גינסברג, וניסה לעצור את הדמעות: "רק לפני שעה וחצי התקיימה ההלוויה ואני פה, רחוק מהמשפחה שלו ורחוק מהמשפחה שלי. רגעים לא קלים עוברים עליי, סליחה אם העיניים שלי נוצצות, אבל זו המציאות במדינת ישראל ואני וכל אחד שחווה את הצער הזה צריכים להתמודד איתו. וכמו שאמרתי, בין ייאוש לתקווה, אני תמיד מסתכל על הצעירים במדינה שאנחנו צריכים לתת להם תקווה. ביידן אמר בנאום שאם לא תהיה מדינת ישראל אף יהודי לא ירגיש בטוח, ואני הולך עם זה בראש מורם ולב שבור".
אורלנד מעדיף לשמור את העצב אצלו: "אני משתדל לא לדבר על רגשות בחדר ההלבשה ולא לפני, כי אנחנו פה עושים את מה שבחרנו לעשות בחיים וזה להיות ספורטאים. אני משתדל לא לדבר על רגשות וטרגדיות. כולם מודעים למצב, גם האמריקאים. יש פה צוות ישראלי, ואני מדבר בד"כ מקצועית".
יונתן מור הוסיף: "התחושות מאוד קשות. אני יכול לדבר בשמי ובשם הישראלים האחרים בקבוצה, כדורסל זה לא בדיוק הדבר הכי מעניין. אבל אנחנו כבר פה, ננסה לייצג בכבוד את המשפחה, העם שלנו ואנשים שנלחמים ועושים דברים יותר משמעותיים מאיתנו. מיותר לדבר על ההכנה, ניסינו והתאמנו, אבל הסיטואציה מאוד קשה. הבנו שאמור להיות כמעט מלא, אולי אפילו מלא. זה מרגש ואני מקווה שזה יכניס בנו קצת כוח. ננסה להביא קצת גאווה. מעבר לזה אין הרבה לאן ללכת עם זה".
