היו כבר תקופות הרבה יותר נעימות להיות בהן אזרח בישראל, בלשון המעטה. אלו ימים שבהם כל אחד מאיתנו קם בבוקר עם החשש המעיק הזה להדליק טלוויזיה, להתעדכן באתרי החדשות או סתם להיכנס לוואטסאפ. עוד פנים, עוד שמות, עוד הלוויה, עוד סיפור שמרסק את הלב. מתי ואיך הסיוט הזה ייגמר וכמה גבוה עוד יהיה המחיר? מי יודע; ומול כל אלה, הכל מתגמד ומקבל פרופורציה אחרת, כי המלחמה הזו הרי השפיעה על כולם: היא לא דילגה על אף אדם, על אף סקטור ועל אף מגזר או חתך אוכלוסיה. הנזקים ההיקפיים והמשניים שלה הגיעו כמובן גם לספורט, ואחד מהם הוביל את מכבי תל אביב, בדצמבר 2023, לאחד המשברים הגדולים שידעה, בוודאי בעת המודרנית. וכן, זה לא יהיה מוגזם לומר את זה.
מועדון הכדורסל של מכבי תל אביב ידע להתמודד במשך שנים עם אינספור אתגרים וקשיים. כשביורוליג, לדוגמה, שקלו לקחת ממנה את אירוח פיינל פור 2004 בשל המצב הבטחוני, דיוויד פדרמן ושמעון מזרחי עשו שמיניות באוויר ודאגו שהאירוע לא יזוז מישראל; כשמנהלת הליגה קבעה חוקים שנועדו לפגוע בה (או להפוך את הליגה לשיוויונית יותר, תלוי מאיפה מסתכלים על זה), היא השיבה מלחמה וגם ניצחה בחלק המקרים (חוק רוסי, פיינל פור); כשהיא עמדה בעין הסערה הציבורית אחרי סיפור בנק פנאן, היא ידעה לצאת גם מזה ולעמוד על הרגליים; כשריאל מדריד, ברצלונה ויתר הספרדיות ניסו להוביל מהלך להדחתה כבר בעונה הזו בשל המלחמה, היא לא נתנה לזה לקרות בשום פנים אופן; ישנן עוד דוגמאות רבות למשברים שמכבי ת"א הצליחה לנהל ולשרוד במשך 89 שנות קיומה. אפשר להתווכח ולתהות על הדרך, אבל לא על התוצאה.
אלא שהמשבר הנוכחי, זה של חורף 2023, הוא אחר. הפעם מכבי תל אביב לא נמצאת בצד אחד של המתרס, ובצד השני נמצא דמון כלשהו שכל מטרתו הוא להחליש אותה, לפגוע בה או לגרום לה להפסיד. במקרה הזה, המשבר הוא ממש בתוך הבית. מכבי ת"א נאבקת כרגע מול השחקנים שלה, מול הפנים שלה והלב שלה. מול האוהדים שלה, שחיכו חודשיים וחצי לראות סוף סוף את הקבוצה שלהם חוזרת להיכל, וקיבלו סגל שחצי ממנו מורכב משחקני נוער.
מכבי תל אביב, זו של חורף 2023, נאבקת במכבי תל אביב. תנו לזה רגע לשקוע.
*
נקודת ההתחלה של המשבר הזה, בערך כמו כל דבר רע שקרה בישראל בחודשיים וחצי האחרונים, היא בבוקר ה-7 באוקטובר. במכבי ת"א כבר התרגלו לטיפול בשחקנים זרים באירועים בטחוניים, אבל התרחשות בסדר הגודל הזה עוד לא היתה. התמונות והחדשות שהגיעו בשבת ההיא מהיישובים בדרום לצד האזעקות הרבות בתל אביב לא הותירו לה ברירה: זה לא עוד "סבב" שאפשר לחכות שייגמר ולהמשיך אחריו כרגיל, זו מלחמה של ממש. ובמצב כזה, אי אפשר להתאמן, אי אפשר לשחק, אי אפשר להשאיר משפחות שלמות באיזור מלחמה. במכבי פעלו מהר יחסית והוציאו כבר ב-8 באוקטובר את השחקנים הזרים, יחד עם המשפחות, לקפריסין.
התמונה היתה ברורה כבר בשבוע הראשון: ראש הממשלה, שר הבטחון ובכירי הצבא טענו שישראל נכנסת ל"מערכה ממושכת" ובמכבי הבינו שיעבור זמן רב עד שקבוצות יורוליג יחזרו להתארח בישראל. כעבור זמן לא רב הצהובים הפכו את בלגרד לסוג של בית ואפילו השכירו דירות לשחקנים. הכל כדי שירגישו כמה שיותר בנוח. שחלילה, אף שחקן לא ירצה לעזוב, כשלא מעט קבוצות באירופה כבר משחרות לטרף.
עד כאן, הכל היה בסדר. אירוע מקומי כמו שיתוף פוסט של תועמלן פרו פלסטיני בידי טייג'ה בולדווין טופל היטב ונשכח די מהר; משחק הליגה הראשון, מול בני הרצליה, נדחה ונדחה ונדחה - והתקיים למעשה רק בחלוף 13 מחזורי יורוליג, כך שגם סוגיית החזרה הבעייתית לישראל נדחתה ככל הניתן. הבעיה היתה אחרת.
האירוח בבלגרד גרם למכבי תל אביב לגרעונות גדולים. נכון, המועדון אמנם "חסך" עלויות אירוח של משחקים בישראל (אבטחה, השכרת אולם ועוד), אבל העלויות של אירוח המשחקים בבלגרד והשהייה בעיר הן גבוהות בהרבה. אלו, באופן טבעי, הוצאות שלא חושבו בתקציב. וכל זה עוד לפני הפגיעה הכלכלית האמיתית: מה עושים עם עשרת אלפים מנויים, ששילמו כמה אלפי שקלים בממוצע, וזכו לצפות רק במשחק יורוליג אחד?
מכבי תל אביב קיוותה שהיא תצליח, איכשהו, לחזור לאיזון - אבל המלחמה בעזה נמשכת והבורות הולכים והופכים לעמוקים יותר. ההחלטה לקצץ, כך מעידים במכבי, נלקחה בלב כבד ולא בשליפה מהמותן. מבחינת הבעלים, מסביר אחד מאנשי הקבוצה, "לא היתה ברירה". זה התחיל עם הודעה לכל עובדי המועדון והצוות המקצועי על קיצוץ רוחבי של 15% בשכר - וכאן המקום להזכיר: בניגוד לשחקנים, שמרוויחים סכומים שגבוהים בהרבה מהשכר הממוצע במשק, במקרה הזה מדובר בעובדי משרד, עם משכורות שנעות סביב הממוצע. "רק אז הבנו שהמצוקה אמיתית", אמר גורם במכבי. "גם אם היו בעבר קשיים כלשהם, הם היו נפתרים בצורה כזו או אחרת. לא ככה. לא היה כאן בן אדם אחד שאהב את הרעיון הזה, אבל כולם נאלצו, בלית ברירה, לקבל את ההחלטה הזו".
הקיצוץ של משכורות השחקנים, על פניו, אמור היה להיות "קל" יותר. כלומר, הוא אפילו מעוגן בחוזה. אחרי עונת הקורונה מועדוני היורוליג סיכמו עם ארגון שחקני היורוליג (ELPA) שיוכנס לחוזים סעיף מיוחד "כוח עליון" שיגן על המועדונים כלכלית, אם בשל סיבה כזו או אחרת - מגיפות, מלחמות או צרות אחרות - לא יתאפשר קיום של משחקים על קהל. על פי ההסכם, אגב, הקבוצות יכולות לקצץ עד 20% מגובה השכר, כך שלפחות במקרה הזה, במכבי לא הלכו על המקסימום.
וחשוב לא פחות: על פי מתווה הפיצויים של משרד הספורט (גם הוא מימי הקורונה), קיצוץ בשכר השחקנים הוא תנאי להגשת בקשה לקבלת פיצוי מהמדינה על אובדן של הכנסות. קצת עקום, אבל זה מה שזה.
במילים אחרות - כדי לבקש פיצוי מהמדינה, מכבי היתה חייבת לקצץ. כלומר, היא היתה צריכה להחליט האם לפגוע בכיס של השחקנים, מהלך שהיא ידעה שעלולות להיות לו השלכות משמעותיות; או לשמר את קבוצה ללא שום קיצוץ ובמקביל למצוא מקורות מימון כלשהם שיפצו אותה על אובדן ההכנסות והגרעון הגדול שבו היא נמצאת בשל המלחמה.
מכבי עשתה את הבחירה.
בקיצוץ של 15%, לצורך העניין, אין הכוונה לכך ששחקן שמרוויח מיליון דולר בעונה, ייאלץ להפחית 150 אלף דולר משכרו. במכבי החליטו להוריד את האחוז היחסי מהמשכורת החודשית, עד להודעה חדשה, כך שהפגיעה הכלכלית תהיה קטנה יותר. הכסף לא נלקח באופן רטרואקטיבי על משכורות שכבר שולמו, מה גם שייתכן שהקיצוץ לא יהיה עד סוף העונה.
לכן, במכבי ת"א האמינו, או לפחות רצו להאמין, שהאימפקט לא יהיה כל כך גדול וכל כך שלילי. הם טעו.
*
הבשורה על הכוונה לקצץ הגיעה לאוזני השחקנים בשבועות האחרונים, באופן חד צדדי. הם נקראו לשיחות ופשוט התבשרו שזו ההחלטה, והיא מגיעה מתוך מצוקה כלכלית שבה המועדון נמצא. מעל לפני השטח, הדברים נראו יחסית בסדר. החזרה לישראל בזמן המלחמה לא היתה (עדיין) סוגיה על בסיס שבועי ועל הפרקט התוצאות ביורוליג היו חיוביות בסך הכל. בטח בהתחשב בסיטואציה.
במכבי קיוו שהעובדה שקוזז סכום נמוך יותר (בין 10 ל-15%) מכפי שההסכם עם ELPA מתיר להם, תרכך מעט את המכה. מה גם שאנשי ההנהלה טענו כי כל סכום שקוזז ויקוזז, יוחזר בתחילת העונה הבאה - כך שמדובר למעשה ב"דחיית תשלום" ותו לא. אבל זה לא סיפק השחקנים, שלא ראו את זה בעין יפה. הם לא אהבו את החד צדדיות שבלקיחת ההחלטה הזו, דיברו בינם לבין עצמם על פגיעה ברמה האישית, בלי קשר לכיס.
קחו למשל את ווייד בולדווין ולורנזו בראון. שני שחקנים שחתמו במהלך העונה שעברה על חוזים ארוכי טווח במכבי ת"א בשכר של של כ-1.5 מיליון דולר בעונה. זו היתה הצלחה גדולה של הצהובים ושל המנהל המקצועי אבי אבן, שהצליחו להשאיר שני כוכבים בקנה מידה אירופי בשכר נמוך בהרבה משווי השוק שלהם, וכשברקע הצעות גדולות יותר כלכלית.
בראון את בולדווין הם הפנים של מכבי הנוכחית, פרנצ'ייז פליירס לכל דבר ועניין. הם בחרו להישאר בזכות החיבור למערכת, בשל התהליך הטוב שהתחיל בעונה שעברה, שהם היו הבסיס שלו. המילה "שושלת" חזרה כמעט בכל ראיון סוף עונה שלהם. ואחרי שהם כבר ויתרו על הצעות אחרות, ויתרו על כסף גדול יותר - מקצצים להם בשכר באופן חד צדדי. הם חשו, במידה מסוימת, נבגדים על ידי המועדון שאיתו הם קשרו את עתידם.
אבל זה לא רק בראון ובולדווין. דינם כדין כל יתר השחקנים - ישראלים וזרים כאחד - שחתמו על חוזה מסוים בקיץ או במהלך העונה שעברה, רק כדי לגלות שכעת הוא כבר לא אותו חוזה. התסכול בחדר ההלבשה לא היתה נחלתם הבלעדית של הזרים: חלק מהשחקנים הופתעו לגלות שקוזזו להם 15% בדיוק, בעוד שלאחרים קוזז אחוז נמוך יותר, בין 10% ל-12%. שחקנים אחרים לא אהבו את העובדה שהיתה הפרדה בשיחות שעשו חברי הנהלה בין הישראלים לזרים.
מה שאפילו צרם יותר לשחקני מכבי תל אביב, זה שהם נמצאים בבלגרד לצד השחקנים של הפועל ירושלים והפועל תל אביב - ובאופן טבעי, הם מדברים עם השני ויודעים מה קורה, אלה אצל אלה ואלה אצל אלה. נכון, מדובר בסדרי גודל אחרים של תקציבים - ועדיין, לאף אחד משחקני הפועל ת"א או ירושלים לא קוזזה אגורה שחוקה. הם נדהמו איך דווקא מכבי תל אביב - המפוארת, המעוטרת, הגאה, הגדולה והעשירה - היא זו שמחליטה לקצץ.
מאז שעלה הרעיון הכללי של להקל על תקציב המועדון באמצעות קיצוץ השכר, במכבי ת"א ניסו לטפל בעניין ברגישות ולכל אורך הדרך אמרו לשחקנים שהם יעשו מה שביכולתם כדי להחזיר את הכספים שנלקחו ויילקחו מתלושי השכר. אבל בשיחה שהתקיימה בין הזרים לבין ההנהלה אחרי ההפסד לכוכב האדום ביום חמישי, הזרים רצו התחייבות. הם לא הסתפקו בהבטחה שהכסף יחזור מתישהו בסוף העונה. הם דרשו משמעון מזרחי מסמך חתום כלשהו שבו המועדון מתחייב שהכסף יחזור, בדרך כזו או אחרת.
משהתחייבות כזו לא הגיעה, הם שברו את הכלים. ברוכים הבאים למרד בלגרד.
*
עד הפיצוץ של חמישי בערב, לפחות על הנייר, שחקני מכבי תל אביב הצליחו לעשות את ההפרדה. לעלות על הפרקט, לשחק כדורסל ולנצח לא מעט משחקים. השאלה היא איך ממשיכים מכאן, כי מכבי ת"א צריכה להמשיך להתקיים העונה כיחידה אחת. אם כי בשלב זה, קשה לומר שהיא מתפקדת ככזו. השחקנים הישראלים והצוות המקצועי בישראל, הזרים בבלגרד, הקבוצה תתאחד שוב רק במהלך השבוע הבא ואיכשהו תצטרך לשכוח מהכל ולשחק כדורסל, בהרכב מלא, בקובנה מול ז'לגיריס.
המהלך הזה, בעצם, יוצר שתי קבוצות בתוך מכבי תל אביב, לתקופת זמן שאינה ידועה כרגע לאף אחד. מכבי א' ומכבי ב', אבל לא כמו שמישהו פעם רצה שם. כל עוד נראה היה שחלק מהזרים יחזרו ברוטציה לישראל, המצב עוד היה נסבל, אבל עכשיו - בזמן שמרד הזרים בעינו - מדובר באירוע שקשה לנהל אותו. שהרי גם לשחקנים הישראלים קוצץ השכר, ובהינתן שזו הסיבה העיקרית שבגינה הזרים לא חזרו לישראל (לצד המצב הבטחוני וחג המולד) - איך הם אמורים להרגיש? הם הופקרו בידי חבריהם לקבוצה, בזמן שכולם נמצאים באותו סירה, בדיוק באותו מצב. ואיך אמור לתפקד עודד קטש? האיש שצריך לדאוג שכל הדבר הזה יישאר מחובר, בזמן שגם השכר שלו קוצץ ב-15%. הוא שוחח עם ההנהלה והביע את החשש מההשלכות שעלולות להיות למהלך כזה, אבל ההחלטה כבר נלקחה.
מכל זווית שבה בוחנים את העניין הזה - הנהלה, צוות מקצועי, אנשי מועדון, שחקנים - מדובר באירוע מאוד מורכב. והמילה שבה האנשים המעורבים משתמשים יותר מהכל כדי לתאר את המצב במכבי היא "כאוס". תחושה של אובדן שליטה. מצב שבו שחקנים מחליטים אם הם מגיעים למשחק או לא. אם תרצו, מבחינת השחקנים, אם החוזה הוא המלצה, אז גם ההתייצבות למשחקים היא היא בגדר רשות.
ומי אמור להיות המבוגר האחראי ולעשות סדר? ההנהלה? השחקנים הזרים כרגע לא מאמינים לה, אחרת הם לא היו מבקשים התחייבות כתובה שהכסף יחזור; השחקנים הישראלים? הם נפגעו גם כלכלית וגם מקצועית מהצעד הזה - שכן אם תהיה התבזות בסגנון הפועל ירושלים בעפולה, זה יירשם על שמם; קטש? עובדי מועדון בכירים אחרים? בסופו של דבר גם הם שכירים ששכרם נפגע. ובכלל, איך אפשר לתווך לשחקנים את עמדת המועדון, כשמדובר במהלך שפגע בכולם?
*
אנחנו נמצאים בימים שבהם השיח הכללי הוא על קונספציות שקרסו ועל תפיסות עולם שהתרסקו. וייתכן שהאירוע הזה במכבי תל אביב מעיד על תחילת תזוזת הלוחות הטקטוניים בכדורסל הישראלי. הפועל ירושלים, שנשלטת בידי האדם מהמשפחה העשירה בישראל, מתמודדת אמנם עם קשיים משלה, אבל עוברת את התקופה הזו יחסית בהצלחה; והפועל תל אביב מצליחה להחתים שחקן איכותי בתוך כל הברדק הזה, כשגם היא על הקו בין תל אביב לבלגרד. ומכבי? היא קיצצה את השכר של כל עובדיה.
הבעיה הגדולה מבחינת מכבי תל אביב זה שהאירוע הזה עדיין מתגלגל ומי יודע איזה השלכות עוד יהיו לו. בעונה הזו, כמובן, אבל גם בעתיד מבחינה תדמיתית. כשהיא תגיד לשולחן המו"מ מול שחקני יורוליג בכירים, הם עלולים לחשוב שבצוק העיתים, מבחינת המועדון, הם עלולים לראות מספר נמוך יותר בתלוש השכר מכפי שחתמו עליו.
משברים לא צפויים מהסוג הזה מגלים לעיתים את האמת, כזו שאולי היתה מוסתרת או מודחקת. יכול להיות שגם הבעיה הזו תיפתר, אבל הנזק נעשה: מכבי תל אביב נחשפה לא מוכנה ואת הנזק היא תצטרך לתקן. קודם כל במיקרו, מול השחקנים, לוודא שגם אחרי האירוע הזה הם ימשיכו כרגיל וייצגו כמו שצריך את מועדון המעוטר ביותר בישראל. לאחר מכן היא תצטרך להסביר לאוהדים שלה איך זה שהשחקנים שלה פשוט מורדים בה; ובסופו של דבר, במאקרו, מכבי תל אביב, תצטרך להסתכל לעצמה בעיניים ולחשוב איך הגיעה למצב הזה. ובגלל שהמאבק שלה הוא בעצם בעצמה, את הפתרונות והתשובות היא תצטרך למצוא בתוך הבית.
