(קרדיט תמונת ינאי: רונן פדידה, קרדיט תמונת אדלסון: לירון מולדובן, קרדיט תמונת מזרחי: מאור אלקסלסי)
1. הכדורסל הישראלי לא ילך אחורה
הכדורסל הישראלי עומד בפני צומת דרכים. שני בעלים חדשים עם כסף גדול נכנסו למעגל המשקיעים, מתן אדלסון בהפועל ירושלים ועופר ינאי בהפועל ת"א, ויצרו משולש חוד שיכול לייצר לא מעט עניין מצד אחד - אבל גם לא מעט חששות מהצד השני.
כדי לעלות על מסלול המראה בכדורסל הישראלי, צריך שיתקיימו שני תנאים: בעלים שמזרים כסף ואולם שיכול להכיל כמות קהל גדולה. העונה, אחרי לא מעט שנים בהן רוב הקבוצות לא נהנו מהבסיס הזה, יש שלוש קבוצות שמקיימות לפחות את התנאי הראשון. יש שיראו בזה גדילה של פערי הרמות בליגת העל, שוב, אבל בתור זה שניסה לצמצם את אותם פערים במשך שנים אני אפתח בקריאת הרגעה - הכדורסל הישראלי לא ילך אחורה, להפך.
הסיטואציה החדשה לא צריכה להבהיל אף אחד. תמיד היו קבוצות מעניינות בכדורסל הישראלי. גם בליגות הגדולות באירופה תמיד יש כמה קבוצות בולטות יותר, קבוצות שבמשך שנים נמצאות בטופ ולא מתחלפות. הטורקיות, היווניות, הספרדיות. זו דרכו של עולם. קבוצות שיש להם אולמות של בית ספר וניזונות מעירייה, לא יכולות ולא צריכות להגיע לרמה של שלישיית החוד. אי אפשר שכולם יצליחו. הקבוצות ה"קטנות" צריכות להביא כספים, לבנות אולמות וכך לצמצם את הפערים.
יתרה מזאת, המנהלת, יחד עם הפועל ירושלים והפועל ת"א, צריכה לנסות ולמנף את הסיטואציה ולייצר המשכיות. עליה לדרוש מהבעלים החדשים תכנית עסקית ל-4-5 שנים קדימה, כדי שלא ייעלמו. ולאחר מכן, לצורך העניין, לעשות פורום של משקיעים בסכומים גבוהים מכל הקבוצות. ברגע שיישב משקיע של הפועל ירושלים יחד עם משקיע של הפועל ת"א, התיאבון ייפתח. זה פורום עסקי, שלא משפיע על הכדורסל, אבל מושך אנשים עם ממון וגורם לאלה שכבר נמצאים במעגל להשקיע עוד. כי בסופו של דבר, צריך שיהיה כיף להשקיע בכדורסל.
2. השיטה צריכה להשתנות
כמו שהקבוצות מתאימות את עצמן לספורט העולמי ומגייסות כספים, כך גם מנהלת הליגה צריכה להתאים את עצמה לקבוצות ולשנות את שיטת המשחקים. אני אומר את זה בתור אחד שהיה חסיד של הפיינל פור, אבל עכשיו המצב שונה.
תחילה, בעיני, צריך להוריד סיבוב. הסיבוב השלישי לא באמת מעניין. במקביל, צריך לעבור לסדרות של חמישה משחקים מתחילת הפלייאוף ועד לסיומו. יהיו חודשיים הצגה. אסור לפחד, הגדולות אמנם יהנו מזה יותר בהתחלה, אבל זה ייצור עניין. בזמני רציתי פיינל פור כי הייתה קבוצה אחת מעל כולן, אבל עכשיו יש יותר קבוצות שיכולות להטריד את מכבי ת"א.
עם זאת, למכבי יש דבר אחד שאין לאחרות - ניסיון מוכח. הם יודעים לנהל קבוצה כמעט בכל מצב, גם כשמשחקת קבוצת NBA ממול וגם כשיש קורונה ברקע. זה טבוע אצלהם כבר 30 שנה. להפועל ירושלים ולהפועל ת"א יש פוטנציאל להטריד עד כדי לקחת אליפות, אבל אני לא רואה מצב שבו הן לוקחות שלוש אליפויות ברצף ודוחקות את מכבי ת"א הצידה. הקרבות יהיו מעניינים, אבל מכבי לא תהפוך לסוג ב'. אסור לזלזל גם בחולון ובהרצליה - אבל הרצליה זו דוגמא לקבוצה שהגיעה לתקרת הזכוכית שלה כי היא משחקת באולם בית ספר משודרג.
3. לפתוח מקום ביורוליג לאלופה
אחרי שיצרת משולש חוד שנאבק ראש בראש בראש על תארים שנה אחרי שנה, הגיע הזמן לפתוח מקום ביורוליג לאלופה. בזמני הנושא עלה, אבל הבטחנו שלא "נציק" למכבי ת"א כדי שהיא תסכים לפיינל פור. עכשיו, כאמור, הסיטואציה שונה. צריך לייצר עניין סביב האליפות כי במצב הנוכחי רק הכבוד גורם למכבי ת"א להיאבק על האליפות.
אל תשכחו שלמכבי יש עדיפות בקרבות על שחקנים כי היא משחקת ביורוליג, שחקנים מעדיפים לשחק אצלה. בגלל זה מכבי לא רצתה את ירושלים בזמנו ביורוליג. ברגע שאומרים לשחקן שהוא ישחק ביורוליג ולא ב-BCL, ברור שהוא יעדיף את מכבי. ברגע השחקנים האלה עשו עונה טובה, הם מחפשים להתקדם, לעבור ליורוליג, להרוויח יותר כסף. מכבי משמרת את מי שהיא רוצה, בירושלים והפועל ת"א כולם מתחלפים. ולא תמיד כסף זה הפתרון, כי בסוף לשים 60 מיליון שקל ב-5 שנים זה הרבה גם עבור אדלסון.
כאן נכנס לתמונה התנאי השני שצריך להתקיים כדי לעלות על אותו מסלול המראה שדיברתי עליו בתחילת הטור - האולם. מכבי ת"א כבר היום מוכרת 11 אלף מנויים ששווים כ-12 מיליון דולר בקופה עוד לפני שהיא התחילה לזוז. לשם הקבוצות ה"גדולות" צריכות לשאוף. אם הפועל ירושלים תשחק ביורוליג, היא תמכור 8-9 אלף כרטיסים. זה עוצמה, ניצחונות ובעיקר פי 3-4 כסף.
להפועל ת"א, לעומת זאת, יש מגרש של 3,500 מקומות. ככה לא מגיעים לשום מקום, ככה לא מגדילים הכנסה. היא צריכה אולם של 10 אלף מקומות. בהתחלה יבואו 7,000 אוהדים, אבל הקהל שלה הוכיח שהוא יכול וצריך יותר. וזה שווה כסף שאיתו קונים שחקנים, או לחלופין מקום ביורוליג. ושלא נדבר על שאר הקבוצות שיש להן 2,000 מקומות. זה מתחיל באולמות, איפה שיש אולם יש קבוצה טובה.
בשורה התחתונה, הכניסה של המשקיעים החדשים טובה לכדורסל הישראלי - אבל צריך לדעת למנף אותה למקומות חיוביים ולהתאים את הכדורסל שלנו אליהם. המנהלת עושה עבודה טובה בתקציבים סבירים מאוד, אבל העבודה לעולם לא נגמרת. אנשי המנהלת צריכים להגיע למקומות חדשים שזרים לכדורסל הישראלי, לבנות עוד אולמות ולהזרים עוד כספים לקבוצות - כי מיליון שקל נוספים הם אמנם כסף קטן ל"גדולות", אבל עבור ה"קטנות" הם הדרך להישאר תחרותיים.
* כותב הטור הוא אבנר קופל, מייסד מנהלת הליגה ויו"ר איגוד הכדורסל בעבר
