כמו שדז'יקיץ' אוהב
עם ההחתמה של מוריס אנדור, הפועל ירושלים השלימה את מלאכת בניית הסגל לעונת 22/23 - ואפשר לומר שהקיץ הראשון של מתן אדלסון כבעלים, לפחות על הנייר - נראה מוצלח. מצד אחד, מחזיקת הגביע השתדרגה בדיוק היכן שרצתה לשדרג את עצמה, ומן הצד השני היא לא שברה את השוק והשתוללה עם פיזור כספים לא פרופורציונלי.
לפני שניגע בקו המחשבה לגבי הבניה של הסגל כולו, נתעכב על החתיכה האחרונה בפאזל: אנדור. אלכסנדר דז'יקיץ' והמנהל המקצועי יונתן אלון ידעו מהרגע הראשון בפגרה הזו, שאת הבלטה הזו הם רוצים לאייש בגבוה שיכול לשחק בשתי עמדות הפנים. כזה שיכול לשחק ב-4 לצד זאק הנקינס או גבי צ'צ'אשווילי, וחשוב לא פחות: כזה שיוכל לתת להנקינס לנוח - הן במהלך משחקים והן במשחקי ליגה שלמים בהם לא יירשם - שכן בעונה שעברה, הפועל ירושלים קרסה כמעט בכל פעם שבה ה-MVP לא היה בסגל.
אנדור לא רק שעונה על התכונות הללו, הוא גם שחקן פנים מהסגנון שדז'יקיץ' אוהב: גדול, אתלט ושומר מצוין. לא בכדי הוא נבחר לשחקן העונה של ה-VTB החזקה ב-2019. העובדה שמדובר בשחקן שעשה קילומטראז' ארוך באירופה - כולל קבוצות יורוליג כמו ולנסיה וריאל מדריד, וכן קבוצות מהדרג השני באירופה כמו קאזאן, גלאטסראיי וריטאס וילנה, שם שיחק לצד ספידי סמית' - הוסיפה לו גם כן נקודות זכות רבות.
עוד במהלך העונה שעברה, כשעלתה המחשבה לחזק את הסגל בעמדה 4, השם של אנדור הוזכר בהפועל ירושלים - אבל בשום שלב הצירוף שלו לא היה ריאלי. בעונת 22/23 הוא היה תחת חוזה בליגה היפנית וגם בקיץ הזה לא ממש היה בשוק, שכן הוא חתום בליגה הסינית. ביום שלישי הוא אמור לערוך שם את משחקו האחרון, לפני שיעזוב ויגיע לישראל.
אז איך בכל זאת הפועל ירושלים הצליחה לשים את ידיה על שחקן שנמצא תחת חוזה בסין? אנדור עצמו לא התאקלם לגמרי, ואחרי עונה וחצי במזרח חיפש את הדרך חזרה לאירופה. ירושלים זיהתה את הסיטואציה וברגע שהבינה שהפורוורד/סנטר בן ה-31 מעוניין לצאת מחוזהו, היא נכנסה למשא ומתן די מהיר מולו ותשלם פיצוי לקבוצתו הסינית עבור התרת חוזהו.
אנדור מצטרף להפועל ירושלים כאחד השחקנים היותר יקרים בסגל (כ-450 אלף דולר בעונה), אבל גם ההחתמה הזו ממשיכה בקו הירושלמי של קיץ 2023: למרות הכסף הגדול שאלדסון יכול להביא, היא לא רצתה, במודע, להחתים שחקנים יקרים כדי לשמור על המרקם שנוצר בעונה שעברה ולא לייצר "מעמדות" מסוימים בתוך הסגל.
לצורך העניין, הפועל ירושלים הגישה הצעה בשכר דומה לזה של אנדור גם לאקיל מיצ'ל בשלב מוקדם יותר של הקיץ, אלא שהצעה כפולה מיפן טרפה את הקלפים. ירושלים היתה יכולה להשוות את ההצעה, אבל כאמור, הרצון של לשמור על סגל מאוזן ושיוויוני, גם ברמות השכר, גרם לה לרדת מהרעיון.
שדרוג בכל עמדה
הקיץ הזה, במאקרו, היה שונה בתכלית מהקיץ הקודם בהפועל ירושלים. אם לפני העונה שעברה הגיע מאמן חדש וכמעט כל הסגל התחלף, הרי שבקיץ הזה הדברים עבדו אחרת לגמרי: הפועל ירושלים חיפשה לשדרג את עצמה באופן נקודתי - בסגל הישראלי, בעמדה מספר 1 ובעמדה מספר 4 - ועל כל המשימות הללו היא יכולה לסמן וי די גדול.
עמדה 4 היתה זו שהזדקקה למקצה השיפורים המשמעותי ביותר, וזה ממש לא יהיה מופרז לקבוע שמה שיהיה הוא טוב בהרבה ממה שהיה. אנדור וכריס ג'ונסון הם שיפור גדול בהשוואה למארקס מייריס וסים סנדר ונה, הן ברמת הכשרון והן ברמה הדרישה של מה שהקבוצה צריכה.
אנדור וג'ונסון, שיחלקו את עמדה 4, הם שני שחקנים שמסוגלים למלא אותה בתוכן אחר לגמרי: אנדור הוא גדול יותר, שחקן שחי בצבע, כזה שיכול לשחק גם ב-5; ג'ונסון הוא 4 קטן יותר, שיכול במידת הצורך גם לזוז ל-3, ומסוגל לרווח את המשחק עם קליעה מבחוץ. שניהם, כמובן, מביאים הרבה ניסיון ונחשבים לשחקני הגנה מוכחים.
בירושלים העדיפו בקיץ הזה גם את גבי צ'צ'אשווילי על פני איתי שגב, שכן הוא נחשב לשחקן ורסטילי יותר ומוכשר יותר, בטח התקפית; ברינטון למאר אמור להיות, על הנייר, התאמה מדויקת יותר בהשוואה לברנדון בראון - רכז שהוא הרבה יותר סקורר, ששיחק גם בליגות בכירות - ויוכל גם במקרה הצורך לשחק לצד ספידי סמית'.
יובל זוסמן, ההחתמה הכי נוצצת של הקיץ הזה, נכנס לתוך סוג של ואקום. הוא למעשה לא מחליף אף אחד, כי אם מגיע כתוספת משמעותית במיוחד, ובכסף גדול, לעמדות 2-3. בהתחלה נראה היה שהכוונה היא שהוא ייכנס למשבצת של אור קורנליוס, אבל ההשארה קורנליוס תאפשר לירושלים הרכבים שבהם, בכל רגע נתון, יהיה שחקן על הפרקט שיכול לייצר לחץ על הכדור.
בשל כל הסיבות הנ"ל, לא יהיה מופרך לקבוע שהסגל של הפועל ירושלים ל-23/24 הוא עמוק יותר ואיכותי יותר בהשוואה לעונה שעברה. לדז'יקיץ' יש שני שחקנים לפחות על כל עמדה, כשהמודל שעמד לו ולירושלים מול העיניים הוא "מודל טנריפה": קאדר עמוק של 12 שחקנים, שאמורים לשחק מספר די שווה של דקות, וכמעט ללא הבדלים בין החמישייה לבין השחקנים שיגיעו מהספסל.
השקט וההחלטה הבאה
להפועל ירושלים היו חששות בכניסה לקיץ הזה. מצד אחד היה כמובן הרצון לשמר ככל הניתן את מה שעבד מצוין בעונה שעברה, אבל מהצד השני, נפתחו לפתע אפשרויות שלא היו קיימות עם ההגעה של טייקון כמו מתן אדלסון, שהציב את היורוליג למטרה מהרגע הראשון.
אבל רוב סימני השאלה התפוגגו מהר יחסית. אדלסון הבהיר שלא הגיע לבצע מהפכות, והארכות החוזים של דז'יקיץ' ושל יתר השחקנים המרכזיים מהעונה שעברה - זאק הנקינס, קאדין קרינגטון, ליוואי רנדולף וספידי סמית' - גם הוכיחו זאת הלכה למעשה. מעבר לכך, הדברים התנהלו בשקט, בקצב שקול, בשיתוף פעולה מלא בין דז'יקיץ, אלון ואלדסון. הסגל אמנם נסגר רק אתמול עם ההחתמה של אנדור, אבל עצם העובדה שירושלים תצא למחנה בבלגרד ב-24 באוגוסט עם כל השחקנים היא משימה שבמועדון שמחים מאוד שעמדו בה.
ההחלטה הגדולה הבאה, וכנראה האחרונה בקיץ הזה, תהיה קשורה לקרינגטון. הגארד, שנמצא בהליך של קבלת אזרחות ישראלית, יגיע לארץ בהמשך השבוע וצפוי להתייצב בפני הוועדה למתן אישורי האזרחות - עוד לפני היציאה לבלגרד. עם זאת, ההערכות הן שאת תעודת הזהות הכחולה, אם וכאשר, קרינגטון יקבל במקרה הטוב בחודש דצמבר.
בשל "חוק האוול", כידוע, לא ניתן לרשום שחקן כזר ולשנות את מעמדו לישראלי במהלך העונה - כך שבירושלים נוטים לחכות עם קרינגטון, שייתכן שבשלב הראשוני לא יירשם לליגה. אם במועדון יראו שההליך מתעכב, קרינגטון יירשם זר - מה שאומר שלקבוצה יהיו שבעה זרים - ודז'יקיץ' ייאלץ להותיר שניים בחוץ בכל משחק ליגה.
כך או כך, בירושלים לא ימהרו להכריע בסוגיית לקרינגטון מתוך הבנה שלכל החלטה יהיו היתרונות שלה והחסרונות שלה. בקבוצה יבחנו את הדברים, הן במחנה האימונים ובקדם העונה והן בגביע ווינר - שם הוא ייחשב כזר, ובכל מקרה, כאמור - יציבו העונה סגל עמוק כפי שלא היה מעולם.
