לפעמים רגע אחד אקראי יכול להשפיע לנצח על חיים שלמים. במקרה של חסיאל ריברו הרגע הזה הגיע לפני 19 שנים כאשר מאמן כדורסל נתקל באביו ברחוב בהוואנה, התרשם ממימדיו והתעניין מיד. "יש לך ילדים בגודל טוב שרוצים לשחק כדורסל?", הוא שאל וגרם לאביו של ריברו לחזור הביתה ולהציע לחסיאל בן ה-10 להתאמן אצלו. "כך נכנסתי לעולם הזה", העיד הקובני בעבר, "בכנות לא האמנתי שאהפוך עם השנים להיות שחקן כדורסל אמיתי".
אגב, באותה תקופה כשלא היה באימוני הקבוצה ריברו נאלץ לאלתר, משום שלא היה מגרש ראוי בסביבת ביתו. בעקבות כך הוא תלה גלגל אופניים על הקיר והשתמש בו כטבעת, אך התנאים הלא נוחים לא ממש הפריעו לו להתקדם במהירות - ריברו כיכב בקבוצות הנוער בהן שיחק וכבר בגיל 18, שמונה שנים בלבד מאותו רגע בו אביו נפגש עם מאמנו הראשון, מצא את עצמו מזומן לסגל נבחרת קובה.
במקביל, בכל תחנה ביבשת אליה הגיע הוא הפך לכוכב. זה התחיל בקפיטלינוס הקובנית, המשיך אצל טברה האורוגוואית ולאחר מכן זה גם קרה במדי אסטודיאנטס הארגנטינאית. ריברו הפך לדבר החם הבא של דרום אמריקה, ובאירופה כבר זיהו את הפוטנציאל. מי ששמה עליו את ידה הייתה סן פבלו בורגוס, שרכשה אותו בעונת 2018/19, השאילה אותו לבוקה ג'וניורס וראתה אותו פורח בדרך לממוצעים של 19.1 נקודות (39.6% לשלוש) ו-5.0 ריבאונדים כשעל הדרך גם קטף את תואר מלך הסלים של אותה עונה.
לאחר העונה הזו, כפי שניתן היה לצפות, עבר ריברו לספרד כדי לשחק במדי בורגוס. אגב, כשהגיע לקבוצה מצא את עצמו במצב בעייתי, כשהוא נאלץ להיאבק מול ג'יי פי טוקוטו על המקום בסגל. "במשחקים הראשונים הייתי מאוד לחוץ בגלל זה", סיפר, "השמועות הגיעו לאוזניי, ידעתי שאחד הזרים הולך להיזרק, אבל פשוט הגעתי ושיחקתי כפי שאני יודע".
בסופו של דבר, טוקטו היה זה שעזב (וחתם בנס ציונה), בזמן שריברו לקח חלק בהיסטוריה האדירה של המועדון הצנוע שזכה בשתי אליפויות BCL רצופות ב-2020 ו-2021. בדרך לשם הקובני סיפק במסגרת המפעל 8.9 נקודות (34.6% לשלוש) ו-5.0 ריבאונדים בעונה הראשונה ו-12.8 נקודות (30.8% לשלוש) ו-6.8 ריבאונדים בעונה השנייה. "זו הייתה חוויה בלתי נשכחת", סיפר לאחר מכן, "אבל אני אף פעם לא מרוצה, אני רוצה יותר. לחשוב בגדול זה הדבר הכי חשוב מבחינתי".
ואכן, ריברו חשב בגדול והגיע ליותר בסופו של דבר. לאחר העונה השנייה שלו בבורגוס, כשהוא צבר התעניינות רבה מלא מעט מועדוני יורוליג, דווקא ולנסיה שהייתה אז ביורוקאפ היא זו שבסופו של דבר שמה את ידיה עליו. "בכל מקום שאני מגיע אני פשוט עושה את שלי", סיפר, "בוולנסיה המשכתי לשחק בצורה שמתאימה לי והבאתי אנרגיה לקבוצה. אני בחור מאוד חברתי וכריזמטי, כבר מהיום הראשון התחברתי במהירות והם אהבו אותי. זה היה נראה כאילו אנחנו מכירים כבר 100 שנים".
גם מבחינה מקצועית ריברו הצליח להשתלב בצורה טובה ולאחר עונת יורוקאפ מעולה עם 12.6 נקודות (33.3% לשלוש) ו-4.4 ריבאונדים, הוא עשה מעבר חלק יחסית גם ליורוליג, כשאשתקד סיפק מספרים של 9.4 נקודות (21.1% לשלוש) ו-3.5 ריבאונדים ב-19 דקות על המגרש. "בשבילי ריברו היה אחד הכלים הכי חשובים של ולנסיה", הילל שאראס בראיון שערך בזמנו כמאמן ברצלונה. "הוא נתן להם הרבה מאוד אופי וקשיחות. בלי ריברו הם פשוט לא היו נראים כמו אותה קבוצה".
אז מה יביא ריברו למכבי?
בראש ובראשונה כשמתייחסים להגעתו של הקובני בן ה-29 לצהובים נשאלת השאלה באיזו עמדה הוא ישחק. כזכור, קטש חיפש גבוה שיוכל לשחק בשתי עמדות הפנים ונראה שהוא מצא אחד כזה. ריברו העיד על עצמו שהוא מרגיש בנוח בעמדות 4-5 ובשנתיים החולפות בוולנסיה דקות המשחק שלו באמת התחלקו בין שתי העמדות ולצד דקות ליד ג'יימס ווב (סביר להניח שבמכבי גם ראו בעניין זה יתרון) הוא שיחק גם לא מעט דקות לצידם של גבוהים אחרים כמו בויאן דובלייביץ', קייל אלכסנדר וחיימה פראדייה.
אנו מניחים שבעונה הקרובה ג'וש ניבו ימשיך להיות הסנטר הפותח של הצהובים, כך שריברו עתיד לשחק חלק מהזמן לצידו ולצד רומן סורקין כארבע ובמקרה הצורך הוא יהיה הסנטר היחיד כששחקנים עם קליעה כמו ג'יימס ווב או ג'ייק כהן ישחקו לצידו בארבע. עדיין לא בטוח שהצהובים סיימו את בניית הסגל, אך אם לא תגיע החתמה נוספת לקו הקדמי עמדות 4-5 יתחלקו בין ג'יימס ווב, ג'ייק כהן, חסיאל ריברו, רומן סורקין וג'וש ניבו.
אם נהיה כנים, על הנייר זה לא מרגיש כמו קו קדמי של קבוצה שמכוונת להגיע לפיינל פור והייתה ציפייה שלצד הכוכבים בקו האחורי הצהובים יצליחו להנחית שחקן בעל שיעור קומה גם לעמדות הפנים. מנגד, בואו לא נשכח שבעונה הקודמת מכבי הייתה מרחק נגיעה מהפיינל פור עם קו קדמי שהיה יחסית בינוני בהשוואה לגדולות של היבשת והצהובים כנראה מאמינים ששני השחקנים מוולנסיה הם החתיכות החסרות בפאזל (בסכומים שאותם הם היו מוכנים לשלם).
כשמסתכלים על מה שמביא איתו ריברו אל הפרקט אפשר להבין שבמכבי תל אביב החליטו ללכת על גבוה מסוג אחר, כזה שאין להם. הקובני העוצמתי אמנם לא גבוה ביחס לסנטר (2.06 מטר), אך הוא פיזי מאוד ומנצל זאת על מנת להפוך את עצמו לשחקן שמייצר את רוב הנקודות שלו מתחת לסל. המהלך הכי נפוץ שלו הוא הפוסט אפ - בעונה החולפת הוא השתמש בו ב-24.8% מהמהלכים ההתקפיים שלו וקלע 0.94 נקודות לפוזשן.
עד כמה מהלכי פוסט אפ היו נדירים אצל גבוהי מכבי בעונה האחרונה? רק 7.2% מהמהלכים ההתקפיים של ג'וש ניבו היו מהלכי פוסט אפ, כשאצל רומן סורקין הנתון עמד על 12.7%. המשמעות היא שלצהובים יהיה עוד כלי התקפי להשתמש בו בעונה הקרובה שלא בהכרח מצריך חשיבה עמוקה או תרגילים מתוחכמים. ריברו אוהב מאוד לייצר נקודות עם הגב לסל ולוקח בשתי ידיים כל מיס מאצ' שנותנים לו.
בנוסף, ריברו שחקן פיק אנד רול נהדר ולמרות שבעונה האחרונה הוא ביצע אותו הרבה פחות בהשוואה לניבו וסורקין (13.1% מהמהלכים שלו לעומת 28.1% של ניבו ו-19.2% של סורקין), הוא עשה אותו ביעילות גבוהה מאוד (1.46 נקודות לפוזישן לעומת 1.27 של ניבו ו-1.39 של סורקין). מעבר לכך, לריברו התמצאות טובה בצבע שעוזרת לו לקטוף כמעט שני ריבאונדים בהתקפה בממוצע למשחק ולסיים פוטבקים (סל מיד לאחר ריבאונד התקפה) ביעילות שיא (1.61 נקודות לפוזישן לעומת 1.36 של ניבו ו-1.39 של סורקין).
רבות דובר על כך שבמכבי מחפשים שחקן שיוכל לשחק בעמדות 4-5 שגם יוכל לתרום להם עם קליעה מבחוץ. ריברו רחוק מלהיות קלעי מחונן ובעונה האחרונה כמעט כל הזריקות שלו הגיעו מתוך הצבע, אבל לאורך הקריירה הוא הראה שהוא גם מסוגל לקלוע, דבר שלא ראינו בעונה האחרונה לא מניבו, לא מפויתרס וגם לא מסורקין (שגם הראה שמסוגל לקלוע לאורך הקריירה). בעונה האחרונה ביורוליג ובליגה הספרדית ריברו זרק קצת פחות משלשה למשחק וקלע ב-36%, אך ככל שחוזרים אחורה בזמן ניתן לראות שממוצע הזריקות שלו הולך ונעשה גבוה יותר.
בעונת 2018/19 לצורך העניין, כששיחק בליגה הארגנטינאית, ריברו זרק כמעט שלוש שלשות בממוצע וקלע ב-39.6%. אם המגמה תמשך אז בעונה הקרובה אנחנו עשויים לראות אותו זורק מעט מאוד מבחוץ, אלא כן אם קטש ידרוש ממנו לעשות זאת יותר, במיוחד כשישחק בעמדה 4.
מעבר ליכולות שלו על הפרקט, ריברו מביא שני דברים חשובים. מאמנו בוולנסיה, אלכס מומברו, העיד עליו: "הוא בן אדם מאוד שמח עם אישיות נהדרת. הוא אחד השחקנים האלו שעוזרים לחבר חבורת שחקנים לכדי קבוצה בחדר ההלבשה, הוא יודע לאחד את חבריו". בנוסף, בשלוש השנים הראשונות שלו באירופה ריברו היה שחקן חשוב בקבוצות הכי תחרותיות שיש במפעלים האירופיים - בשנתיים הראשונות הוא כאמור זכה יחד עם סן פבלו בורגוס בליגת האלופות של פיב"א ובעונה שלאחר מכן הוא הגיע עם ולנסיה עד לחצי גמר היורוקאפ. כלומר, הוא הוכיח שהוא מסוגל להתחרות תחת לחץ וכשהרבה מונח על הכף.
בכל הקשור לפן ההגנתי, כמצופה משחקן אגרסיבי כמו ריברו, הוא מקשה באופן עקבי על שחקנים שמנסים לעשות עליו סלים בפוסט ומגביל אותם ל-0.65 נקודות לפוזשן. החיסרונות יכולים לבוא לידי ביטוי כשהקובני נאלץ לשמור על גבוהים שקולעים וגורמים לו לזוז בין הצבע לקשת השלוש, כמו גם מול שחקנים אתלטיים שתוקפים את ריבאונד ההתקפה ויכולים לנצל את זה שעומד מולם שומר חסר אתלטיות ומעט כבד.
בשורה התחתונה, כששמות ענקיים כמו ניקולה מירוטיץ' מסתובבים בשוק השחקנים האירופי קשה אולי שלא להסתכל על הדשא של השכן. עם זאת, חשוב גם לזכור שמכבי תל אביב, בשונה מלא מעט יריבות ביורוליג, הצליחה לשמור על השלד שלה מאשתקד ותהנה מהמשכיות חשובה.
ובאשר לריברו, הוא יצטרך לעשות במכבי תל אביב קפיצת מדרגה נוספת ולהוכיח לא מעט דברים - מההסתגלות שלו לסגנון שקטש מנחיל, דרך הגיוון שיצטרך להעניק לקבוצה ועד לדבר החשוב ביותר ככל הנראה ומה שאלכס פויתרס כשל בו - להצליח לשחק לצד ג'וש ניבו כשהוא נדרש בכך. אם כל אלה יעבדו, יכול להיות שלמכבי תל אביב יוקדש פרק משמעותי בסיפור יוצא הדופן של הקובני.
