דני אבדיה רק בן 22, אך הוא כבר הספיק לעבור הרבה בקריירה הקצרה שלו. מהפריצה המוקדמת במכבי תל אביב שהסתיימה עם זכייה ב-MVP של הליגה הישראלית בגיל 19 בלבד, דרך הבחירה המוקדמת שלו בדראפט ה-NBA ועד לשלוש השנים הראשונות והמתאגרות שלו בליגה הטובה בעולם. הכדורסלן הישראלי הגדול ביותר שיש הגיע ל"מדברים עם האוזמן" ודיבר בפתיחות על המסע שהוא עובר בראיון שאסור לכם לפספס.
לחצו כדי להרשם לערוץ הטלגרם החדש של ערוץ הספורט
"כיף לקבל את האהבה הזאת", פתח אבדיה, "לבוא ממקום שלא חלמתי עליו לאיפה שאני היום, אנשים מפגרנים ואוהבים אותך ולא ישנים בלילה, אנשים קמים לעבודה עם ארבע שעות שינה כדי לראות אותי, זה לא נתפס".
אבדיה המשיך ודיבר על החלק הזוהר של ה-NBA, כמו גם על הדברים שלא רואים: "יש את הרגעים היפים של הליגה הזאת, כשאתה עומד על המגרש אתה מרגיש כוכב, אנשים באים לראות אותך באולמות גדולים. אתה מרגיש את השואו, אבל מאחורי הקלעים כמו בכל דבר זה הרבה לכלוכים והרבה דברים שאנשים לא רואים, כמו האגו בין השחקנים".
"ב-NBA יש הרבה אגו כי מדובר בהרבה כסף. לכל אחד יש משפחה לפרנס וחלומות להגשים. בסופו של דבר אתה מתנהל כמו רובוט במהלך העונה, אתה קם באותה שעה ועושה את אותם דברים עם אותם האנשים ואותם המאמנים. אני לא יודע איזה יום הרבה פעמים כשאני שם, או לא יודע באיזה עיר אני כשאני קם בבוקר".
על הביקורות והחלק הקשה בחיים שלו שיתף אבדיה: "אני לא מתרגש מביקורות כבר. זה חלק מהעניין, לא מבין מה כזה ביג דיל. בסופו של דבר הבן אדם היחיד שיודע למה אני מסוגל זה אני. יש כל כך הרבה דברים מסביב שאנשים לא מבינים. אם אנשים היו יודעים עם מה אני מתמודד הם לא היו מסתכלים עליי אותו דבר. אני לרוב עם אמא או לבד, כל יום לבד. לא מתמסכן ואומר שהחיים שלי לא טובים, אני אוהב את החיים שלי אבל יש אבל גדול".
"אמרתי לחבר שאם אתה שם את וושינגטון בתל אביב אני אעשה ממוצעים אמאל'ה. אני יודע שאני מסוגל לזה אבל הרבה פעמים מה שעוצר אותי זה הפן המנטלי. הרבה פעמים רואים אותי בטלוויזיה כאילו אין לי חשק או עובר עליי משהו ובאמת עובר עליי משהו. היו הרבה פעמים שהרגשתי בודד. להיות בארץ זה ממלא את הנפש. הגעתי מרוקן בסיום העונה, לא סתם יש הרבה חופש. אני כל כך רחוק מהחיים שלי, מהמשפחה והחברים. אני משחק המון בפלייסטיישן כי אני יכול להיות יחד עם החברים שלי בלי שהם יהיו בוושינגטון".
אבדיה התייחס ליורובאסקט ולמקום שלו בנבחרת: "קשה לי מאוד לדבר על הנבחרת כי הרגשתי משהו קצת מחוספס כשהגעתי לשם. אני לא חושב שיש לי אגו, אני טוב עם כולם. בא לי להצליח דבר ראשון בשביל הנבחרת, שיחקתי רוב המשחקים פצוע וסיכנתי את הקריירה שלי, לא יודע כמה אנשים היו עושים את זה. הקריירה שלי מאוד חשובה ויש לי הזדמנות לעשות משהו אדיר ואני בא ומנסה לתרום לנבחרת כמה שאני יכול ובסוף אני מרגיש לא הכי נקי כי אומרים שבגלל שאני שחקן NBA, אז יש בי משהו שאולי מפריע קצת".
על חדר ההלבשה בקיץ שעבר אמר: "חדר ההלבשה לא היה מוחזק טוב. היו הרבה מחנות בחדר ההלבשה וגם כשניצחנו משחקים אף אחד לא באמת היה שמח. היה מאוד רעיל, אף אחד לא היה שמח. יש את הדור הצעיר וכולם יודעים על הקשר שלי ושל ים והקשר הזה לא התאים להרבה אנשים בנבחרת. רצינו לשחק יחד ולא נתנו את האופציה הזאת, אני לא יודע למה. אמרתי, אין לי בעיה ששנינו נבוא מהספסל. אנשים מתעצבנים על זה שהייתי תחרותי וצעקתי וכעסתי שגל לא מסר לי אבל מהלך לפני זה עשיתי 'קרוס' וקלעתי שלשה להארכה".
"לא אמרתי שיותר נוח לי לשחק עם ים מתמיר, אני מאוד אוהב את תמיר ואוהב לשחק עם גל. יש קשר מיוחד ביני לבין ים שאנחנו מבינים אחד השני. הוא מבין אותי ויודע איך להכווין אותי. הוא הרבה פעמים מדבר איתי תוך כדי משחק ויודע להכניס אותי למשחק. הייתי צריך להרגיש שאני רצוי. היו פעמים שהרגשתי שעושים חצי פרצוף. אוהב את השחקנים אחד אחד הם אנשים מדהימים, אין לי מילה רעה אחת עליהם מחוץ למגרש אבל כשאתה נכנס למגרש הדברים משתנים. תזרקו עליי ביקורות ותגידו שזה באשמתי ושהפרעתי לנבחרת, אין לי בעיה לקחת את זה עליי אבל האם זה באמת נכון?".
שחקנה של וושינגטון התייחס למאמן הנבחרת בקיץ הקודם, גיא גודס: "הוא לא היה חייב לי יחס אחר. מה שקרה נגד פינלנד בחוץ כשהפסדנו זה היה מבחינתי אכזבה. באתי ושיחקתי וברבע הרביעי הוא לא נתן לי לשחק. חשבתי שבתור שחקן טוב שגם טוב ברגעים הגדולים לא להיות על המגרש מבחינתי זה הזכיר לי פתאום את מכבי בגיל 16. איך יכול להיות שרבע שלם לא שיחקתי? לא אמרתי כלום אחרי, זו הייתה החלטה שלו. העובדה שהוא לא סמך עליי ברבע הרביעי נגד פינלנד זה מאוד כיבה אותי".
במהלך האליפות אביו של דני, זופי, התראיין לתקשורת הסרבית ובין היתר אמר שרצה שדני ישחק בנבחרת הסרבית. על כך אמר השחקן: "מאוד כעסתי על אבא שלי על הכתבה שיצאה באמצע האליפות. יכול להבין חלק מהדברים שהוא אמר, יכול להסכים על חלק מהדברים. זה מי שהוא אבל זה לא היה צריך לקרות במהלך הקמפיין. הרגשתי שזה הוסיף לרעש והיה מיותר מאוד".
אבדיה התייחס למינוי של אריאל בית הלחמי לנבחרת הבוגרת: "מאוד שמח שהוא מונה. עברתי איתו המון, אני זוכר כמה לחץ היה עליי באליפות אירופה עד גיל 20 שהייתה בארץ, והייתה לי שיחה מאוד ארוכה איתו במלון. הוא סמך עליי, הוא האמין בי ורצה שאהיה על המגרש. לא יכול להודות לו מספיק כי הוא לקח אותי לעתודה כשהייתי בן 17, שלוש שנים צעיר מכולם. הוא העלה אותי מהספסל ועזר לי להפוך למי שאני היום. באליפות אירופה הבאה אנחנו שווים חצי גמר.
הפורוורד המשיך ודיבר על ההערכה העצמית שלו: "אני תמיד יודע שאני טוב בכדורסל אבל יש רגעים שאני מרגיש שאולי אני מפקפק בזה. היו לי רגעים כאלה אבל הזכרתי לעצמי מהר מאוד שאני טוב. כמה אני שווה מבחינת מקום בקבוצה? שחקן ראשון או שני, אולסטאר. אם לברון משחק לידי אז שחקן שני. יש לי את הערכים להיות שחקן מוביל, יש לי את המנהיגות, אני יודע לדבר ואוהבים לשחק איתי. כשאני נכנס למשחק ומרוכז אז הרבה דברים עוברים דרכי. כולם בקבוצה רואים שאני טוב ויודעים למה אני מסוגל. כשאני משחק טוב זה לא שהם אומרים לי 'דני מאיפה זה בא?'".
על העמדה המועדפת עליו אמר: "זה לא משנה לי באיזו עמדה אני משחק. רכז, שוטינג גארד, פאוור פורוורד, העיקר שאני מנהל משחק משני, לא משנה מאיזו עמדה. אני אומר לך וגם מה שהחברים שלי לקבוצה אומרים, אני הפורוורד הכי מהיר בליגה. אני מתחרה פה בארץ לכיף עם שחקני כדורגל ואני שורף".
בהסתכלות על העונה הבאה: "אני מאוד אופטימי, בעונה הזאת סיימתי כמעט עם דו ספרתי על שש זריקות במשחק. היו פעמים שהדני הזה ויתר לעצמו ואמר לעצמו 'טוב היום זה לא היום שלי'. לא יודע למה אני לא זורק. הרגשתי בווייב לפעמים שאני על המגרש בשביל מטרה מסוימת ולא בשביל לזרוק".
אבדיה התייחס לתרבות בוושינגטון וויזארדס: "מבאס, להתרגל להפסיד זה לוזרי מבחינתי. זה אופי כבר, צריך לשנות את התרבות, זה מתחיל בשחקנים. חושש להישאר בקבוצה שהיא לא הישגית. המחשבות רצות לגבי זה שהייתי יכול להיבחר על ידי קבוצה אחרת אבל אני מסתפק במה שיש. אולי מישהו בכוונה רצה שאני אהיה בקבוצה הזאת בשביל שכל זה יקרה ושאני ארים אותה במקום שירימו אותי.
לסיכום אמר: "אני יודע שאני שחקן של אליפות גם אם אני לא אהיה הכי טוב בקבוצה או לא אהיה אולסטאר, אני שחקן שצריכים בקבוצת אליפות".
