כשברנדון בראון הגיע להפועל ירושלים, לקח לו זמן להיכנס לעניינים. הוא הצטרף במהלך העונה, לתוך קבוצה שרצה והגיע כשהוא לא בכושר משחק מלא. אבל לאט לאט הוא הסיר חלודה ולסוף השבוע הזה, של הפיינל פור, הוא כבר מגיע כשחקן משמעותי בקו האחורי של אלכסנדר דז'יקיץ'. "אספקט הזמן היה משמעותי, נתנו לי פה את הזמן לחזור להיות עצמי, הם לא דחפו אותי או דחקו בי", הוא מספר בראיון לערוץ הספורט. "זה לקח זמן, אבל לשמחתי זה קרה".
איך היתה באמת הקליטה, להגיע לקבוצה באמצע העונה?
"בחודשים הראשונים לא הייתי אני, מה שאתם ראיתי ממני זה שפשוט לא שיחקתי טוב. אבל אני קשה עם עצמי, ידעתי שאני צריך להשתפר ושזה יקרה. מי שהיה לצידי היה המאמן. הוא זה שאמר לי לקחת את הזמן, הוא גרם לי להבין שגם הוא מאמין שאני אחזור לעצמי. הוא אמר לי כל הזמן לבטוח בהתליך ולהאמין בעצמי ובקבוצה ושזה יבוא. אני אמנם לא לגמרי הבאתי את עצמי ואת מה שאני יכול, אבל דז'יקיץ' אמר לי שזה בסדר, הוא ידע שיבוא הזמן שלי. לקבל את האמון זה ממנו היה כל מה שהייתי צריך".
היית שחקן מוביל כמעט בכל קבוצה ששיחקת בה באירופה, ידעת שאתה מגיע לתפקיד שונה?
"בוודאי, הכל נאמר לי לפני שבאתי. היתה שקיפות גדולה, המצב היה ברור, ידעתי לאיזו משבצת אני נכנס. חשבנו ביחד איך אני יכול לעזור לקבוצה ואיך היא תעזור לי. דיברנו על הכל והחלטתי לקבל את זה. קיוויתי שאוכל להיות יותר טוב מיום ליום".
זה לא מתסכל לשבת בצד בחלק ממשחקי הליגה?
"ידעתי שזה יכול לקרות שלא ארשם למשחק, כי שני זרים לא נרשמים לכל משחק, אבל באתי עם ראש פתוח והבנתי את זה. אנחנו עדיין משחק ב-BCL, יש לנו סגל מאוד עמוק. ניסיתי לקחת הכל בפרופורציה הנכונה. גם אם לא שיחקתי, ניסיתי לעזור בהכנה למשחקים ולהופיע למחרת לאימון. יש פה אווירה מיוחדת, כל אחד רוצה לעזור לשני, גם אלו שלא משחקים".
הסיבה שבגינה בראון הגיע להפועל ירושלים בשלב כל כך מאוחר בעונה היא נוראית, קשה לעיכול. במהלך הקיץ, בתו הלכה לעולמה בנסיבות טרגיות, בזמן שאשתו בהריון מתקדם - ושבוע לאחר מכן ילדה. בראון, שהיה חתום בפריסטרי של ואסיליס ספאנוליס, התיר את חוזהו בשל המקרה הקשה וחזר למגרשי הכדורסל רק לאחר מספר חודשים.
בראון מתקשה לדבר על האירוע הנ"ל וגם במהלך הראיון ביקש שלא להתייחס אליו, אך כשנשאל מהיכן הוא מוצא את הכוח להמשיך ולשחק כדורסל, ענה. ״אני לא באמת יודע, זה קשה. זה בעיקר בזכות המשפחה שלי".
הפועל ירושלים של העונה הזו היא קבוצה בצלמו, דמותו ורוחו של דז'יקיץ' - שהרכיב בבירה יחידה לוחמת ומיוחדת. גם בראון, כמו כל השחקנים בקבוצה, מעריך מאוד את האיש על הקווים. "הבנת הכדורסל שלו היא פנומנלית. הוא רואה את הכדורסל אחרת, והוא בהחלט מאמן מיוחד", הוא אומר. "כשחקן וכאדם שתמיד דורש מעצמו הרבה, יש לי מנטליות דומה לשלו. אני מבין מאיפה הוא בא. הוא קצת משוגע, מיוחד, שונה, תקראו לזה איך שתרצו, אבל יש לו את הדרך שלו".
יצא לך לשחק בקבוצת הגנה כל כך טובה?
"כששיחקתי בניז'ני אצל זוראן לוקיץ', היתה לנו קבוצה עם אוריינטציה הגנתית. אני מרגיש שהמאמנים האלה שבאים מהבלקן שמים יותר דגש על הגנה. אבל בעונה הזו, מבחינת רמת המאמץ שאנחנו צריכים לתת בהגנה, אני לא חושב שהייתי אי פעם חלק מקבוצה כזו, כל כך טובה בפן ההגנתי".
אבל כמעט אחרי כל ניצחון, הוא מספר שהוא לא מרוצה. איך אתה מקבל את זה? זה לא מוזר?
"אני חושב שזה נובע מהציפיות הגבוהות שלו מאיתנו, זה חשוב לו לשמור אותנו צנועים ורעבים. הרבה פעמים אחרי ניצחונות אנחנו שומעים ממנו שהוא מאוכזב מאיתנו, אבל הוא מוודא שאנחנו יודעים שהוא עדיין גאה בנו. כי הוא כל הזמן דוחק בנו להמשיך לעבוד ולעשות".
בראון והפועל ירושלים כבר הוכיחו שהעונה שאין אתגר שהם לא מסוגלים להתמודד איתו: אם בקמפיין הגביע המרשים, אם ביכולת לנצח כמעט כל משחק חשוב באירופה. ״הרגשנו שכל יום למדנו שיעור מסוים, גם דרך ההפסדים, שעברנו דברים כדי להיות קבוצה טובה יותר״, הוא מספר. ״היו לנו אתגרים במהלך הדרך שצלחנו, בעיקר מול עצמנו ובמה שאנחנו רוצים לעשות. אנחנו קבוצה אחרת היום ממה שהיינו בתחילת הדרך״.
עכשיו ממתינה לכם משוכה מאוד גבוהה, טנריפה
"בתפיסה שלנו, היריבה הבאה היא תמיד הכי קשה, אבל כן, טנריפה קבוצה מצוינת. אנחנו קבוצה שמתבססת על הגנה וטנריפה קבוצה שמשחקת לאט יחסית, כך שננסה להגיע בגישה הנכונה ולכפות את הסגנון שלנו. עוד לא פגשנו יריבה ספרדית העונה, אבל יש לנו שחקנים עם ניסיון ואני מאמין שיש לנו את הכלים להתמודד איתם".
המאמן הוריד ציפיות, אבל אתם כשחקנים מגיעים בידיעה שאפשר לעשות את זה?
"ברור שיש לנו סיכוי. אם לא נחשוב ככה, אז למה שנמשיך להגיע לאימון ולעבוד כל יום. אנחנו באים רעבים, נרגשים מאוד, שמענו שהרבה אוהדים יבואו ויהיו שם ואנחנו ננסה לגרום להם לשמוח. יש לנו הזדמנות גדולה, אנחנו מפוקסים ורוצים להשאיר את החותם שלנו״.
