המשחק הראשון בסדרת הפלייאוף בין מונאקו למכבי תל אביב הייתה מעודדת במיוחד עבור הצהובים, שהצליחו ל"גנוב" את הביתיות ולעשות זאת כשהם נראים טובים יותר מהיריבה מהנסיכויות בדגש על הקרב בין הקווים האחוריים של שתי הקבוצות.
במהלך כל העונה ולפני פתיחת הסדרה סומנו הקווים האחוריים של היריבות כשני הקווים האחוריים הכי חזקים באירופה השנה. מייק ג'יימס, ג'ורדן לויד ואלי אוקובו מצד אחד, לורנזו בראון ו-ווייד בולדווין (ולמען ההשוואה שעומדת להגיע גם הצלע השלישית, ג'ון דיברתולומיאו) מנגד.
נתחיל עם הנתונים היבשים >>>
משחק 1 (שבו מכבי ניצחה):
שלישיית הקו האחורי של מכבי: 75 דקות, 38 נקודות, 11 אסיסטים, 5 איבודים, ו-15/30 מהשדה (50%).
שלישיית הקו האחורי של מונאקו: 90 דקות, 29 נקודות, 10 אסיסטים, 6 איבודים, 9/32 מהשדה (28%).
משחק 2 (שבו מונאקו ניצחה):
שלישיית הקו האחורי של מכבי: 83 דקות, 40 נקודות, 10 אסיסטים, 9 איבודים, ו-13/31 מהשדה (42%).
שלישיית הקו האחורי של מונאקו: 81 דקות, 55 נקודות, 10 אסיסטים, 7 איבודים, ו-17/37 מהשדה (46%).
משחק 3 (שבו מונאקו ניצחה):
שלישיית הקו האחורי של מכבי: 90 דקות, 37 נקודות, 11 אסיסטים, 5 איבודים, ו-12/31 מהשדה (39%).
שלישיית הקו האחורי של מונאקו: 85 דקות, 48 נקודות, 10 אסיסטים, 4 איבודים, ו-15/36 מהשדה (42%).
רק מצפייה במשחק ומבלי להסתכל על הנתונים, הצופה הניטרלי הבין כי הקווים האחוריים של שתי הקבוצות הם אלו שהכריעו את כל אחד משלושת המשחקים עד כה. כאשר מסתכלים על הנתונים היבשים ניתן להבין כי המספרים מגבים את התחושה הזו כאשר בכל אחד מהמשחקים הקבוצה של הקו האחורי הטוב יותר (בעיקר בשורת הנקודות) באותו הערב ניצחה את המשחק.
כעת הגיע הזמן לרדת לפרטים הקטנים יותר עם התמקדות בשני הכוכבים של כל אחד מהצדדים.
מייק ג'יימס
אחרי שני משחקים ראשונים חלשים (26 נקודות ו-8/24 מהשדה) בסטנדרטים שלו הגיע ג'יימס למשחק מספר 3 במוטיבציית שיא והמשיך לעשות את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב - לזרוק. רק שהפעם, לפחות במחצית הראשונה, הזריקות נכנסו באחוזים טובים בהרבה והוא סיים אותה עם 18 נקודות ולראשונה בסדרה היה השחקן הכי טוב על הפרקט.
העניין הוא שמונאקו, גם בתקופה שבה ג'יימס לא שיחק לקראת סיום העונה, גם במשחק מספר 2 וגם במחצית השנייה של משחק מספר 3, הראתה שגם כשמייק ג'יימס לא נמצא (או נמצא ולא טוב) לסשה אוברדוביץ' יש מספיק כלים כדי לחפות על החיסרון.
במשחק השני בסדרה היה זה ג'ורדן לויד שעם הופעת שיא בקריירה דאג להשוות את הסדרה ל-1:1, ובחצי השני שלשום ובתקופה שבה ג'יימס לא שיחק היו אלו אלי אוקובו, אלפא דיאלו וג'ון בראון (שדואג לתרומה שאין כמותה בהגנה) להצטרף ללויד גם בצד ההתקפי ולהכריע את ההתמודדות.
ג'יימס מצידו, גם במשחקים הטובים שלו, רחוק מלהיות שחקן התקפה מהיעילים ביותר שיש במפעל. הכוכב קולע השנה ב-39% מהשדה, 28% מהשלוש ומוסר 4.8 אסיסטים על 2.3 איבודים ביורוליג העונה.
הסיבה המרכזית למספרים האלו, לצד העובדה שהבן אדם פשוט לא רואה בעיניים, היא הצורה שבה הקבוצות היריבות מתמודדות עימו. לפעמים זה קצת בולט יותר לעין ולפעמים פחות, אבל לכל יריבה יש את הדרך שלה להתמודד עם ג'יימס, שבדרך כלל כוללת שמירה צמודה, חילופים אגרסיביים ופעמים רבות גם שמירה כפולה ומשולשת.
ג'יימס ומונאקו יודעים בדיוק איך לנצל את הלחץ המתמיד על הכוכב, שרחוק מלהיות חף מטעויות ומזריקות רעות, אך גם מביא לזריקות נוחות לחבריו ויצירת בלאגן בהגנה (שמוביל פעמים רבות לריבאונד התקפה).
במשחק הקודם, ב-23 הדקות הראשונות ג'יימס קלע את כל 21 נקודותיו. במחצית הראשונה הצהובים טיפלו בו עם חילופים שהציבו עליו שחקנים גבוהים שקיבלו בראש פעם אחר פעם. במחצית השנייה הצהובים ניסו לדאוג שבולדווין ישאר צמוד אליו ושלחו עזרות שאותן הוא ניצל כדי לייצר יתרון לחבריו.
הפתרון להמשך? קטש יכול להמשיך לנסות פתרונות שונים, אך נראה שהדברים תלויים בעיקר בג'יימס, באחוזים שבהם יקלע ובדרך שבה הוא ינצל את הפאניקה שנוצרת כשהכדור בידו על מנת להקל על חבריו וינסה להפחית בשטויות האופייניות לו.
Maccabi fans 'welcome' Mike James at their home court pic.twitter.com/S25oSXTl0x
— BasketNews (@BasketNews_com) May 2, 2023
לורנזו בראון
בקיץ האחרון לורנזו בראון הוכיח שהוא שחקן של מאני טיים. הכוכב של הצהובים הוביל את נבחרת ספרד לזכייה מדהימה ביורובאסקט כשליט המעורער של הקו האחורי של הלה רוחה. מתחילת העונה בצהוב הוא המשיך בדיוק מאותה הנקודה עם הצגות גדולות שביססו אותו לאורך השנה כאחד השחקנים הכי טובים ביורוליג.
בהגעה לסדרה מול מונאקו היה ברור שכדי להגיע לפיינל פור מכבי תצטרך את בראון והכוכב שלצידו, ווייד בולדווין, בשיאם. בראון מעמיד עד כה בסדרה ממוצעים של 14.3 נקודות, 4.3 אסיסטים, 3.7 ריבאונדים, 41% מהשדה, 21.4% לשלוש ו-3.3 איבודים לערב. מספרים לא רעים, אך רחוקים ממה שמכבי הייתה צריכה וציפתה.
בראון ללא שום ספק (ולא רק מספרית) הוא לא השחקן הטוב ביותר של מכבי תל אביב בסדרה הזו. גם במשחק שבו ניצחו הצהובים וגם בשני ההפסדים שהגיעו לאחר מכן ווייד בולדווין היה רמה אחת מעל לרכז שלצידו.
כשבראון עם הכדור ביד מונאקו דואגת להקשות עליו יותר מאשר על כן שחקן אחר, ולכן אפשר להבין את שורת הנקודות והאחוזים בסטטיסטיקה של בראון, אך מצופה ממנו לנצל את הלחץ שמופעל עליו כדי להפעיל את חבריו ולייצר להם יותר מצבי קליעה נוחים. נכון שהאחוזים של שחקני מכבי בסדרה לא תורמים למאזנו, אך בראון מוסר עד כה רק ארבעה אסיסטים בממוצע למשחק ב-32 דקות לערב.
אין ספק שאת האשמה בהפסדים של מכבי אי אפשר לשים על בראון, אך כדי להעביר את הסדרה חזרה למונאקו ועל אחת כמה וכמה כדי להגיע לקובנה, הצהובים יצטרכו את הרכז שלהם בשיאו.
