חזרת פתאום
כשהפועל תל אביב תעלה הערב (חמישי) לדרבי בגמר הפלייאוף, היא תסחוב איתה שנים של מסע - דרך ארוכה שהתחילה בליגות הנמוכות, המשיכה ביותר מדי אכזבות והפסדים, ותסתיים, אולי, באליפות ראשונה אחרי 54 שנים. מאז שעלתה לליגה הראשונה, היא לא באמת הצליחה לייצר יציבות, לא על הפרקט ולא על הקווים. אבל דני פרנקו, בוודאי בקדנציה הזו, הוכיח שאפשר גם אחרת.
לפני שנתמקד בעונה הזו, צריך להתעכב על מה שקדם לחזרה של פרנקו לצד האדום של תל אביב. הוא הרי סיים בהפועל שתי עונות מלאות (2017/18, 2018/19), ולמרות שהיה זה שהוביל את הקבוצה לפיינל פור היסטורי בעונה הראשונה, אי אפשר לקרוא לקדנציה ההיא הצלחה גדולה.
זה לא רק שהפועל ת"א לא תמיד שיחקה כדורסל חיובי, הוא לא ראה עין בעין עם ההנהלה כמעט לכל אורך השנתיים הללו: פרשת השחרור/פיטורים של רפי מנקו היתה דוגמה מייצגת, כשפרנקו ביקר בפומבי את המהלך של ההנהלה, ובאופן כללי מצא את עצמו יותר מפעם אחת במסלול התנגשות עם האנשים שניהלו את הפועל. האפשרות שיפוטר היתה כל הזמן באוויר, אבל בסופו של דבר הוא סיים שתי עונות מלאות, ונפרד מהקבוצה בטעם חמוץ. בימים ההם, קשה היה להמר שהדלת תיפתח שוב.
רצים קדימה לעונת 2020/21. פרנקו בכלל התחיל אותה בנהריה, אבל התפטר בשלב מוקדם כשהקבוצה נראתה בדרך לשום מקום ובמאזן 6:1. במקביל, גם הפועל ת"א החלה את העונה במאזן של 8:3, ואחרי הפסד ביתי מביך לבני הרצליה, הוחלט להיפרד מיאניס קאסטריטיס. פרנקו, שהיה פנוי בשל העזיבה של נהריה, חזר לפתע. העובדה שידידיה רפפורט, עימו בעיקר פרנקו לא הסתדר, כבר לא היה במועדון, איפשרה את המהלך הזה. "אחרי הרבה טלטלות בקדנציה הראשונה, אנחנו בטוחים ששני הצדדים למדו והפיקו לקחים", אמר בזמנו רמי כהן עם המינוי של פרנקו.
דווקא בסוף ההעונה ההיא, התיאבון נפתח להפועל ת"א. פרנקו הפך את הקבוצה - הוא הצליח לחלץ את הפועל ת"א מהתחתית, כשזרים בינוניים הוחלפו בשחקנים נהדרים דוגמת ג'יימס יאנג וג'סטין טילמן - והאדומים יצאו לרצף ניצחונות מרשים. אם לא הפציעה הקשה של יאנג, עד היום בהפועל בטוחים שהם אפילו היו יכולים להיכנס לפלייאוף באותה עונה. "כשבאתי לכאן לפני שנתיים חשבתי לאיזו צרה הכנסתי את עצמי, אבל על הדרך שעשינו בשנתיים האלה כל אחד צריך לטפוח לעצמו על השכם, גם אני", אמר פרנקו אתמול.
העונה שעברה היתה המתאבן לקראת העונה הזו. לצד ההתבססות על ישראלים בכירים כמו בר טימור ועידן זלמנסון, פרנקו והפועל ת"א החליטו ללכת על זרים בכירים ומוכחים, כדי שהמועדון יפסיק להיות תחנת מעבר. ההשארה של יאנג וג'יי.פי טוקוטו וההחתמה של ג'ייקובן בראון היו גולת הכותרת, ולמרות פתיחת עונה חלשה (גם בשל פציעות של יאנג ובראון), התיאבון המשיך להיפתח לאדומים עם גמר גביע ובעיקר, עונה היסטורית של ארבעה ניצחונות בדרבים.
ניהול משברים
העונה הזו היא כבר סיפור אחר לגמרי עבור פרנקו והפועל תל אביב. התקציב עלה בצורה דרסטית ואיפשר, בין היתר, את החתמת תומר גינת על החוזה הגדול בתולדות המועדון, לצד זרים איכותיים. אבל מרבה נכסים, מרבה דאגות. פרנקו היה צריך להתמודד מול לא מעט משברים ואתגרים, לחלקם הוא גם אחראי באופן ישיר - ולזכותו ייאמר שאת כולם הוא צלח.
הפועל תל אביב הרי נבנתה בקיץ מתוך מחשבה שבליגה ישותפו ארבעה זרים, וזר חמישי יגיע אם וכאשר לטובת העמקת הסגל באירופה. פורמט ארבעת הזרים הובטח גם לשחקנים הישראלים, שבתצורה הזו היו אמורים גם לשחק יותר דקות. הפועל אכן פתחה את העונה עם ארבעה זרים - ג'ייקובן בראון, אקסבייר מנפורד, ג'יי.פי טוקוטו וכריס הורטון, כשג'יימס יאנג שהמחלים מפציעה עדיין בסגל אבל לא באמת בתכניות. מי שהתווסף באמצע חודש ספטמבר היה ג'יילן הורד, שהוגדר בתחילה כ"שחקן אימונים" אבל גם כך, בשל גילו וחוסר ניסיונו באירופה יכול היה להיכנס היטב למשבצת הזר החמישי. ואז נפתחה ההזדמנות להביא את ג'ורדן מקריי.
הפועל ת"א מצאה את עצמה עם חמישה זרים איכותיים ויקרים, פלוס הורד. מצד אחד היו ההבטחה המקורית לישראלים ואחד העקרונות המרכזיים שהנחו את הפועל ת"א מאז שהוקמה כקבוצת אוהדים - התבססות על חומר מקומי, ומצד שני עמדה האפשרות לצרף לסגל הליגה עוד שחקן ברמה גבוהה מאוד. פרנקו דחף לכיוון רישום של חמישה זרים, למרות ההתנגדות של השחקנים הישראלים, כשבזמן שהאוהדים אספו כסף לטובת רישום הזר החמישי, בר טימור אמר ש"כל קבוצה צריכה לשחק עם ארבעה זרים".
המעבר לחמישה זרים, שהיה צריך לעבור באסיפת החברים וכן דרך מימון המונים של האוהדים, לא עבר חלק לגמרי. הוא יצר לא מעט מרמור בתוך חדר ההלבשה האדום: הדקות של עידן זלמנסון, של אדם אריאל ושל גיל בני נפגעו, מה גם שבמשחקי היורוקאפ, כשהורד מתווסף לסגל, הם אפילו ראו פחות פרקט. "דני ידע שהמהלך הזה יכול להביא למצב של שחקנים שיהיו לא מרוצים", אמרו בהפועל. "אבל הוא היה בטוח ביכולת שלו לנהל את חדר ההלבשה למרות כל הרעשים".
אירוע נוסף שהיה קו פרשת מים בעונה הנוכחית של הפועל ת"א היה כמובן ההחתמה של צ'ינאנו אונוואקו על חשבונו של הורטון. פרנקו היה זה שיזם, תיווך וביצע את המהלך, בשקט גמור ומתחת לרדאר. השחקנים לא היו מודעים לכך בזמן אמת, וכשפרנקו התייעץ עם אחד השחקנים הבכירים בהפועל ושאל אותו מה דעתו על כך, השחקן ענה לו ש"מדובר במהלך לא טוב".
גם הצירוף של אונוואקו, כמו המעבר לחמישה זרים, לא עבר חלק. חוסר הכימיה בינו לבין בראון בלט מהרגע הראשון, שכן לבראון היה נוח בהרבה עם סנטר בסגנון של הורטון, ולא כזה שצריך להיות דומיננטי בהתקפה כמו אונוואקו. מה גם שבחדר הלבשה עמוס כוכבים ואגו, התוספת של ה-MVP של העונה שעברה בוודאי לא ייצרה יותר מדי שקט. "דני סומך על עצמו במקרים מהסוג הזה", הוסיפו בהפועל. "אם הוא חשב שהצירוף של אונוואקו הוא טוב מקצועית, אז הוא יילך על זה בלי לחשוש ממה יחשבו או מה יגידו. הוא תמיד ידע להסתדר עם שחקנים שנתפסו ככאלה שלא קל לנהל אותם, דונטה סמית' לדוגמה, וגם העונה הוא הוכיח שהוא מסוגל".
לחשוב בגדול
לאורך כל העונה, פרנקו היה במבחן. תחת זכוכית מגדלת. שהרי הפועל ת"א של העונה היא הפכה לקבוצה שריכזה סביבה הר של ציפיות, כמות כשרון כזו בסגל שלה לא היתה לא מעולם. כל הפסד הפך לסיפור, שני הפסדים כבר הרגישו כמו משבר. לעיתים, המתחים בתוך חדר ההלבשה צפו: אם זה בתבוסה בהרצליה במהלכה בראון פשוט לא רצה לעלות לשחק, אם כשגיל בני ביקש לעזוב, אם כששחקנים כמו זלמנסון או מקריי לא מסתירים את העצבים שלהם על הספסל.
אבל בסופו של דבר, מה שזוכרים בסוף זה לא מה שקורה בחדר ההלבשה, אלא מה שרואים על הפרקט. והפועל ת"א סיפקה לאוהדים שלה הרבה מאוד חוויות, בעונה הטובה ביותר - ובפער גדול - בגלגולה הנוכחי. כל משחק חוץ ביורוקאפ הפך לחוויה ענקית, ולא היה חסר הרבה שהאדומים אפילו יעברו את בדאלונה המצוינת ויגיעו לחצי הגמר.
אגב, עצם ההשתתפות ביורוקאפ נזקפת לא מעט לזכותו של פרנקו. כי עד לעונה האחרונה, הפועל היתה איתנה בדעתה שרק דרך הישגים ספורטיביים יזכו אותה בכרטיס למפעל אירופי - אבל פרנקו היה זה שהתעקש. עקרונות זה אכן טוב, יפה וחשוב, אבל כדי לעשות עוד צעד קדימה, היא צריכה להתחיל לעשות צעדים שעד לא מזמן נראו כמו טאבו. בחזון שלו, הוא ידע שהשתתפות ביורוקאפ תקל על תומר לחזור להפועל ותאפשר לקבוצה להחתים זרים ברמה של מקריי ומנפורד.
גם היורוקאפ, כמו המעבר לחמישה זרים, הם מהלכים לא סטנדרטיים במקום כל כך מיוחד ושונה כמו הפועל ת"א. המהלך להבאת אונוואקו היה גם כן כזה, מסיבות אחרות לגמרי - אבל בסופו של יום הפועל ת"א הגיעה לאן שהגיעה בזכותם. פרנקו ידע בדיוק מה הסיכונים, אבל גם מה פוטנציאל הרווח. ידע שדווקא דרך פעולות פחות פופולריות (הן בקרב הקהל והן בקרב השחקנים) הוא יוכל לקחת את הפועל ת"א למקומות שהוא מאמין שהיא יכולה להגיע אליהם.
פרנקו היה צריך להתמודד עם הרבה ביקורת. הפועל ת"א לא תמיד שיחקה כדורסל טוב, והאוהדים לא תמיד היו בצד שלו, בטח אחרי ההדחה ברבע גמר הגביע עם התבוסה הביתית להפועל ירושלים. אבל למאני טיים של העונה, מול אותה ירושלים ומול מאמן שניצח אותו שלוש פעמים, פרנקו והפועל ת"א התעלו. אם היו כאלו שייחסו את ההצלחה של הפועל העונה בעיקר לכשרון והקטינו את החלק של פרנקו, הרי שחצי הגמר הוכיח אחרת: האדומים עשו התאמות וניצחו את ירושלים דרך ההגנה. דרך המאמן שלהם.
אז נכון, זו לא היתה עונה מושלמת, אבל זו בהחלט עונה מצוינת מבחינת הפועל ת"א ופרנקו - וזו עונה שיכולה גם להפוך להיסטורית בשבוע הבא. אחרי שהוא הוביל את הפועל חולון לגביע הראשון שלה ואת הפועל ירושלים לאליפות הראשונה, פרנקו נמצא עת במרחק של שני ניצחונות מלהפוך לאגדת הפועל תל אביב. מי היה מאמין לפני שנתיים, שזה משפט שבכלל יהיה אפשר להגיד אותו ביוני 2023. אולי רק דני פרנקו.
