(Getty) (צילום: ספורט 5)
(Getty) | צילום: ספורט 5

הטבעת הרביעית של סטף קרי הייתה המיוחדת מכולן. בעונה שבה הפך לשיאן השלשות בכל הזמנים, קרי הצליח סוף סוף להשיג את התואר האישי שהיה חסר לו: MVP, של גמר ה-NBA.  

כולנו ידענו עד כמה קרי ענק גם בלי הגביע על שם ביל ראסל, אבל גם ידענו שברגע שהוא יסיר את הכוכבית הזו נוכל להקפיץ אותו כמה וכמה מדרגות בסולם ההיסטוריה, ולהכניס אותו לטופ 10. בכל זאת, היינו צריכים לראות את הקלע הגדול אי פעם לוקח על הגב קבוצה לאליפות. וזה קרה.

עם הזכייה מול בוסטון בגמר 2022 קרי השתווה ללברון ג'יימס במספר האליפויות, אך זה היה ברור שאם הוא רוצה לעשות עוד צעד אל עבר "הר ראשמור" של ה-NBA, הוא צריך טבעת חמישית שתשאיר את היריב הכי גדול שלו מאחור.

ואז הגיע משחק מספר 7 בסקרמנטו. בגיל 35 הסופרסטאר של גולדן סטייט סיפק את ההצגה הכי גדולה בקריירת הפלייאוף שלו עם 50 נקודות (שיא NBA לגיים 7) שגרמו לעולם שלם לתפוס את הראש ולהבין שהאיש הזה רעב לעוד ומוכן לעוד. "זה ייזכר כמשחק של סטף", אמר קליי תומפסון, שהרגיש את מה שרובנו הרגשנו - מספר 30 שוב בכושר הטוב בתבל בטיימינג המושלם.

קרי. קיבל הזדמנות להתקרב, ופספס (Getty) (צילום: ספורט 5)
קרי. קיבל הזדמנות להתקרב, ופספס (Getty) | צילום: ספורט 5

אלוהי הכדורסל סידרו לנו את מה שרצינו והתסריט האולטימטיבי הוצג בפני קרי: פרק חמישי בפלייאוף נגד לברון, כשעל הכף מול לוס אנג'לס לייקרס מונח כרטיס לגמר המערב. סתם, זה לא באמת נכון. על הכף הונחה היסטוריה שלמה.

אם הקרב האחרון נגד הקינגס היה "המשחק של סטף", זאת הייתה אמורה להיות "הסדרה של סטף". מסוג הסדרות שחוזרים אליהן בכל דיון וצופים בהיילייטס שלהן עשרות שנים קדימה.

קרי קיבל הזדמנות ענקית, כזו שאולי לא תחזור, להתקרב לליגה של לברון. לא לעקוף אותו או להיות באותה שורה איתו ועם מייקל ג'ורדן, אבל להיות הכי קרוב לשם שאפשר. כי ניצחון של סטף על "קינג ג'יימס" בסדרה (כשאין לידו קווין דוראנט או פצועים בצד השני) וריצה לאליפות חמישית הייתה מטיסה אותו היישר לטופ 5 בכל הזמנים, עם מקום לדיון על הטופ 3.

קובי בראיינט (5), טים דאנקן (5), מג'יק ג'ונסון (5), מייקל ג'ורדן (6), קארים עבדול ג'באר (6) וביל ראסל (11) הם השחקנים היחידים עם לפחות 5 אליפויות שנחשבים לטופ של הטופ של הענף. שימו ברשימה הזו את קרי, אולי השחקן שהשפיע הכי הרבה על הכדורסל (בטח על הדור האחרון), ואנחנו מדברים עליו אחרת. בטח ובטח אם בדרך הוא היה מדיח את לברון תוך שהוא נוקם בו על החזרה מ-3:1 ב-2016 ועולה למאזן 1:4 מולו בסדרות.

ההפסד הזה של קרי לא פגע לו במורשת המפוארת (כמו זה של קווין דוראנט אתמול, למשל), אבל כן מנע ממנה לקבל את ה"בוסט" הכי חזק שהיא הייתה יכולה לבקש.

קרי סיים את גיים 6 עם 32 נקודות (11 מ-28 מהשדה, 4 מ-14 משלוש), בזמן שלברון סיפק את משחקו הטוב ביותר בפלייאוף עם 30 נקודות (10 מ-14 מהשדה), 9 ריבאונדים ו-9 אסיסטים. שניהם רשמו מדד פלוס מינוס של 21, רק שאחד עם פלוס והשני עם מינוס.

מלך הסלים של הליגה בכל הזמנים שבר שיא NBA כשניצח את הסדרה ה-41 בקריירה שלו, וייתכן שהניצחון הזה רק יהפוך ליותר גדול עם הזמן. כי אם זה היה הניצחון שהביא את עידן הווריירס לסיומו - במבט לאחור נוכל להגיד שלברון שם סוף לדטרויט הגדולה, לבוסטון של רביעיית הכוכבים, לשלישייה של אוקלהומה סיטי, לגולדן סטייט לפני KD וגם לגולדן סטייט אחרי KD.

דבר אחד הניצחון הזה של LA בטוח עשה - הגדיל את המרחק בין לברון לקרי, או ליתר דיוק הבהיר אותו. אפילו אם "קינג ג'יימס" היה מתחיל את הקריירה שלו ב-2009 (ביחד עם סטף) הוא היה נחשב לגדול יותר היום, כאשר בפועל, עוד לפני שיריבו נכנס לליגה באותו דראפט של עומרי כספי, כבר היו לו 5 הופעות באולסטאר, הופעה אחת בגמר ותואר MVP.

אי אפשר לעכל באמת את העובדה שלברון בן 38 ושהוא השחקן השלישי הכי מבוגר בליגה, במיוחד כשמתעכבים על השניים שלפניו - אנדרה איגודלה (סיים את דרכו עם ההפסד של הווריירס) וידוניס האסלם, שכבר נפרד ממיאמי במשחק האחרון של העונה הסדירה. אז בפועל כוכב הלייקרס הוא השחקן הכי מבוגר ב-NBA, ובמקביל בדיון השחקן הטוב ב-NBA.

לברון עבר 50% מהמשימה שלו - להשיג אליפות חמישית, שיכולה לשנות סדרי עולם במונחים שלנו. אם לקרי הייתה הזדמנות להתקרב להר ראשמור ואולי אפילו להצטרף אליו, לברון יכול לזעזע אותו ואת כל דיון ה-GOAT. אבל על זה נדבר בהמשך, קודם הוא צריך לעבור את ההרים של דנבר.