מעטים הספורטאים שיש להם הזדמנות לעשות משהו בפעם הראשונה. כמעט תמיד יש תקדים, עשו את זה לפניך. עומרי כספי זכה להיות אחד מאותם ספורטאים. הוא היה הנציג הישראלי הראשון ב-NBA, אחרי שעשה היסטוריה ונבחר בסיבוב הראשון של הדראפט. אלא שהוא לא עצר שם ורק אחרי שהשלים 10 שנים בליגה הטובה בעולם, הוא חזר למכבי ת"א כדי לסגור מעגל. כספי התארח ב"זו אגדה", התכנית המיוחדת של ערוץ הספורט לכבוד 75 שנים לישראל וסיפר על רגעי הגאות והשפל בקריירה.
הסעיף בחוזה במכבי ת"א שקבע שהוא חייב להיות בין 8 השחקנים עם הכי הרבה דקות בקבוצה
"קשה להסתכל על זה בפרספקטיבה ולהגיד כמה זה היה משמעותי... אני חושב שזה היה מאוד משמעותי, אין ספק. החשש שלנו היה שאני אגיע למכבי ת"א ובעקבות הלחץ והשחקנים הטובים שמגיעים לשם, יהיה פחות זמן לתת למישהו בן 17-18 שמגיע לקבוצה. רצינו להשאיר את האופציה שנוכל לעזוב לקבוצה אחרת פתוחה. מכבי ת"א כיבדו את זה ואחרי זה קצת היה... מכבי ת"א נמצאת היום במקום אחר. הדרישה במכבי ת"א לשתף חבר'ה ישראלים צעירים היא הרבה יותר גדולה ממה שהיתה אי פעם, בטח לא בתקופה שאני שיחקתי בה".
"אני זוכר שדיברתי עם דני (אבדיה) ויובל (זוסמן) וכל החבר'ה הצעירים של מכבי שהקבוצה נותנת להם הרבה דקות ומקדמת אותם, שזה מאוד יפה וזה לא תמיד היה ככה. מעבר לזה שהתחרות היתה מאוד גדולה. אתה מגיע לקבוצה עם פארקר, וויל סולומון, מייסאו באסטון והחבר'ה האלה, אתה באיזשהו מקום, גם באופן טבעי... אתה חושש למעמד שלך. אתה רוצה בסוף להתקדם. האופציה הזו נתנה לנו איזשהו מקום של מיקוח מול מכבי ת"א כדי כן לבוא ולשחק ולנסות לחפש אפשרויות אחרות או לשים באיזשהו מקום לחץ כדי להיות משותף יותר. זה היה רעיון של אבא שלי. בזמנים ההם פחות התעסקתי בדברים האלה. החשש היה שנידחק לקצה הספסל ולא תהיה לנו את האפשרות לצאת ורצינו להשאיר את האופציה פתוחה".
גמר יורוליג בגיל 19, ועוד בחמישייה
"זו היתה התרגשות מאוד גדולה. אתה לא מצפה לזה. זו במה מאוד גדולה. אתה חולם רגעים כאלה, במיוחד כמי שגדל בארץ. יש לך את האפשרות לשחק ולזכות ביורוליג עם מכבי ת"א".
מעמד הישראלים במכבי ת"א
"בסך הכל יש לנו ישראלים מאוד מוכשרים, גם במכבי ת"א וגם בכלל. זה דבר מאוד טוב ששחקנים יוצאים לאירופה, בלי קשר למכבי ת"א. הם נחשפים לתרבויות אימון ועבודה שונה ממה שהם חווים פה. פה אתה משחק כישראלי בקבוצה ישראלית וזה שונה מלהיות זר בקבוצה גרמנית. רוצים ממך יותר. יש עליך לחץ אחר, אין ספק. כי מצפים ממך כמו שמצפים מהשחקנים האמריקאים שמגיעים לישראל, אז אתה מצפה מהזרים שיתנו תפוקה כזו או אחרת. גם אם אתה פרוספקט, רוצים לראות גרף שיפור".
"זה שם עליך לחץ שהוא טיפה שונה, ובטח כשאתה משחק תחת מאמן כמו אוברדוביץ'. אתה יכול ללמוד מהטובים ביותר. זה דבר מבורך. מכבי ת"א תמיד צריכה למצוא את הישראלים הכי טובים כדי להביא אליה ולמצוא תמהיל כדי שהשחקנים הישראלים יוכלו לשחק בו ולפרוח. אני לא זוכר תקופה ששחקנים כמו דני ויובל בגילאים מאוד צעירים קיבלו דקות משחק משמעותיות, גם סורקין שמקבל במה. אגב, הם לוקחים את זה בשתי ידיים. בסוף זו קבוצה מקצוענית שרוצה לנצח, אז הישראלים צריכים לעלות ולתת תפוקה על המגרש והם עושים את זה".
הפסד אליפות במכבי ת"א
"רגע מאוד קשה. אני לא אשכח את חדר ההלבשה של מכבי ת"א. כששיחקתי בארה"ב, כל העיניים היו עליי. כשאתה משחק פה במכבי ת"א, הלחץ מתחלק בין כל הקבוצה. כשאתה שחקן בגיל 19 ומבינים שבסוף יש איזשהו מנעד אחריות ולא מצפים שילד בן 18-19 ייקח את כל האחריות עליו. זה נותן לך זריקת התעוררות מהירה כזו על מה שאתה צריך לעשות ולהשתפר. כי מצפים ממך ואתה מצפה מעצמך".
הבחירה בדראפט
"התרגשות מאוד גדולה. לא ישנתי כמה לילות טובים. זה משהו שלא קרה... מישהו ניגש לדראפט בישראל וציפה להיבחר בסיבוב הראשון. התסריט הפסימי זה שאתה בא עם ציפייה כזו גדולה, וכולם אצלך בבית ובסוף אתה כן יכול לצאת בוכה, למרות שזה לא כזה דבר נורא. אתה יכול להתדרדר לסיבוב השני וזה כבר לא חוזה מובטח... וציפייה כזו גדולה.... היתה שם איזושהי נקודת שבר בבחירה 22. היה לי אימון מאוד טוב בפורטלנד והם בחרו את ויקטור קלאבר, שהוא שחקן בעמדה שלי. אנחנו די דומים מבחינה פיזית ומבחינת מה שאנחנו עושים. ידעתי שאני חזק ברשימה אצל פורטלנד וסקרמנטו אחריהם. אתה יודע פחות או יותר מה הקבוצה מחפשת. חששתי שם. החיים שלי השתנו מהקצה לקצה בין לילה".
השתתפות במשחק הרוקיז בסוף שבוע האולסטאר
"כשמסתכלים אחורה לדראפט שלנו, הוא היה מאוד איכותי. הרבה חבר'ה שעד היום הם אולסטארים וחלקם חברי היכל תהילה. ערב המשחק אני ואחי ואבא שלי, אנחנו הולכים לאירוע של מייקל ג'ורדן. אתה מתעורר לחיים. אמרתי לאחי לצלם אותי והלכתי לדבר איתו. אמרתי לו שאני מעריץ גדול והכרתי לו את אבא שלי ואחי. הוא אמר לי 'תודה רבה, אני עוקב אחריך'. יש לו סוג של הילה סביבו".
העונה השניה בסקרמנטו
"אחד הדברים בקבוצות שכביכול אין להן על מה לשחק, הן לא רצות לפלייאוף... זה כל הזמן לנסות ולמצוא איזשהו תמהיל של שחקנים שיכול להתאים ולבנות את הקבוצה קדימה. זה התחיל בטריידים תוך כדי העונה ושינויים כאלה ואחרים. אתה יכול למצוא את עצמך משחקן חמישייה לשחקן שמשחק פחות. אתה מצפה לתת קפיצה קדימה בשנה השניה. הליגה מאוד רצחנית בקטע הזה, לא מחכים לאף אחד. אתה משחק בקצב מטורף. תקופה של שבוע או עשרה ימים שאתה לא מרגיש טוב, חולה, יכולים לקחת לך את התפקיד, את העמדה. זה מאוד קשה. יש שלב מסוים בקריירה שאתה צריך לעבור אותו, בעיקר מבחינת סטטיסטיקה אישית ומה שאתה יכול לעשות על המגרש, כדי לבצר את עצמך בתור שחקן משמעותי בקבוצה ולשחק ערב-ערב. וזה קשה".
האם קיבל השראה משחקנים ששיחק מולם?
"השראה זו מילה גדולה. ניסיתי לקחת מכל שחקן. התמזל מזלי ושיחקתי עם קיירי בשנה הראשונה שלו ועם דוראנט ועם סטף ועם קליי ועם ג'יימס הארדן ועם דווייט האוורד ועם דימרקוס קאזינס. ניסיתי למצוא מוטיבים בקליעה של סטף שהובילו אותו לקליעה שיש לו. הצלחתי להבין חלק מזה לפחות. בשנה החמישית-שישית שלי בליגה הגעתי ל-40 אחוז משלוש, שזה הרבה מלמידה של סטף. אתה יכול ללמוד המון. מהגישה שלו דוראנט... האימון היה מתחיל ב-11 וב-08:45 הוא כבר סיים אימון נוטף... וזה קווין דוראנט, יש לו כבר שתי אליפויות בחגורה. לא רציתי להיות הם, אלא אני, אבל כן רציתי ללמוד".
המעבר ליוסטון של הארדן והאוורד
"הליגה מאוד סדורה ברמת המנהיגות של הכוכבים. בסוף, רוב השחקנים המשלימים בליגה הם דומים בצורה כזו או אחרת. הכוכבים הם אלה שיובילו את הקבוצה קדימה. אתה מגיע לקבוצה שמדברת בחדר ההלבשה על אליפות. מחויבות של כל הארגון. היינו קבוצה שבאימון היו פיצוצים ועבודה קשה ודוחפים אחד את השני. החשיבה הרווחת בציבור היא שאתה לא רוצה להיות שחקן טניס, אתה מעדיף להיות שחקן כדורסל. כי זה מסתמך על עוד שחקנים והלחץ וכן הלאה. בסוף, כשאתה שחקן כדורסל, יש הרבה משתנים שלא תלויים בך. ב-NBA אתה לחלוטין זאב בודד. כל התפיסה הזו שאתה משחק בתוך קבוצה ושמישהו ידאג לך ושמישהו ימסור לך... גם כשמריצים תרגיל, בסופו של דבר, כל אחד דואג לעצמו. יש כ"כ הרבה משתנים וגורמים שמשפיעים עליך שאתה אומר לעצמך שאתה מעדיף להתמודד לבד".
שיא הקריירה מול סטף קרי וגולדן סטייט
"סטף קרי עשה איתי את המבדקים הרפואיים לפני הדראפט. בחור צנום מדייוידסון שאף אחד לא ממש מכיר. היה לנו שטאל בחזרה למלון. אמרתי לו שנלך ברגל ובדרך אנחנו מוצאים פיצריה. סטף אכל מהר ואמר שהוא חייב לרוץ כי יש לו ראיון. שנינו היינו תפרנים. שנינו צוחקים שהוא השאיר אותי עם החשבון לפיצה. אבל יש לו קלאס ברמה גבוהה, הוא אלוף עולם".
תקופה של פציעות וטריידים
"הרבה חוסר מזל. מה לא ניסינו. כשאתה מסתכל לאחור... שברתי את האצבע, לא באמת הייתי יכול לעשות משהו נגד זה. בווריירס נפצעתי חודש לפני הפלייאוף. קיבלתי מכה בקרסול, לא שריר שנקרע. היה לי סדק בכף הרגל. זה לא משהו שאפשר למנוע. המשחק האחרון שלי ב-NBA היה בממפיס נגד סקרמנטו. קיבלתי מכה קטנה בריבאונד ונקרע לי המיניסקוס. לא משהו שאם הייתי עושה אחרת, הייתי נמנע מזה".
העונה בגולדן סטייט
"זה חלום שהתגשם. המשחק מולם היה אבן בסיס למערכת היחסים הזו. לוק וולטון שיחק איתי בקליבלנד. יש לסטף משמעות בהחתמת שחקנים. דווקא בגולדן סטייט כן יש הפרדה בין הכוכבים לבין הארגון. מצד שני, סטף חלק מקבלת ההחלטות. יש מערכת יחסים מאוד טובה. הייתי בסן פרנסיסקו לפני כמה חודשים ואכלנו ארוחת ערב ביחד. ברור שהקבוצה הזו רוצה אליפות. כשנפצעתי לא הבנתי מה זה אומר. דוראנט ישב לידי ואמרתי לו ששברתי את כף הרגל. היו לי המון שיחות עם סטיב קר בחודש לפני הפלייאוף. היתה לנו מכת פציעות בקבוצה. זה היה הזמן שלי לתפוס נתח יותר משמעותי ולקבל יותר דקות לקראת הפלייאוף".
"היינו צריכים לשחק נגד אוקלהומה סיטי ואין לנו רכז בסגל. בשיחות עם הצוות המקצועי, הם אמרו לי שאני חייב לחזור כי אין שחקנים ברוטציה. הבנתי שיש בעיה ואתה מבין שצריכים לעשות שינויים. סטיב קורא לי לחדר כמה ימים לפני הפלייאוף ואומר לי.. זו שיחה לא נעימה. אני מבין אותו. הוא אמר לי שאנחנו צריכים לקבל החלטה קשה ועניתי לו 'סטיב, אל תתרגש, אני מבין. אמשיך להיות אוהד של הקבוצה'. זה חמוץ-מתוק. מצד אחד זכית באליפות, מצד שני לא היית שם כשרצית להיות, אבל אני לוקח המון זכרונות טובים מהעונה הזו".
עונת החזרה ליורוליג במכבי ת"א
"היינו קבוצה מאוד טובה, הרגשנו את זה. התחלנו את העונה פחות טוב. בכל זאת, קבוצה חדשה, פעם ראשונה וכן הלאה... אבל הרגשנו משהו יוצא דופן. הרגשנו שיש לנו אפשרות לעשות משהו מיוחד. היה מאוד קשה לנצח אותנו והיתה לנו אפשרות לעשות דברים".
החיבור עם אבדיה
"אני מאוד אוהב אותו, עד היום אנחנו בקשר טוב. הליגה היא רצחנית, אבל זה תלוי בו לאן הוא יגיע. בסוף זה נופל על הצד המנטלי, יותר מהכל. כולם מוכשרים ואתלטים, השאלה היא איך אתה מתמודד עם כל מה שאתה הולך לעבור שם. כמה אתה אנוכי, כי בסוף הטובים ביותר הם אנוכיים. הם דואגים לעצמם וגם לקבוצה, אבל זה בא דרכם".
החמישייה הגדולה ביותר ששיחק איתה
"הכי טוב ששיחקתי איתו היה קווין דוראנט, סטף בעמדה 2, קיירי ב-1. קיירי בעמדה 3 ודימרקוס קאזינס ב-5. גם לג'יימס הארדן יש מקום בחמישייה".
