רדיו בלה בלה
בין הרבע הראשון לשני, הוקרן בבול ארנה סרטון בכיכובו של רוקי. לא, לא ההוא בכיכוכבו של סילבסטר סטלון, אלא רוקי אריה ההרים, הקמע של דנבר נאגטס. הוא משייף את המכוש שלו על הרצפה, כשברקע קריינויות וסרטונים של פרשנים שמדברים לקראת הפלייאוף. "מי המועמדת שלך במערב?", נשאלת שאלה והתשובות זורמות: "גולדן סטייט ווריירס", "פיניקס סאנס", "לוס אנג'לס לייקרס". רוקי שומע, ומתקדם במסדרון אל דלת שעליה כתוב "פלייאוף 2023". הוא מתפרץ פנימה אל החדר, מסתער על המסך, מפיל אותו ושובר את הטלוויזיה כשהיא על הרצפה.
רגשי הנחיתות של דנבר הלכו והפכו לסיפור בולט ככל שהנאגטס התקדמו בפלייאוף הזה. הזרקורים הופנו לכל כיוון, רק לא אליהם. כריס מאניקס מ"ספורטס אילוסטרייטד" הוסיף שמן למדורה הזו כאשר טען לפני הגמר: "הם פשוט לא קבוצה מרתקת מבחינת סיקור, מבחינת מה שאפשר לכתוב עליהם". אין ספק שבמקומות אחרים היו כוכבים נוצצים יותר, שווקים גדולים יותר, דרמות גדולות יותר (אפילו אחרי שהנאגטס עלו לגמר, נדמה שלברון ג'יימס גנב את ההצגה), אבל עכשיו כשהזרקורים עליהם - אולי גם כי אין ברירה אחרת, אנחנו בסדרת הגמר - רואים בבירור שבאף מקום אחר לא משחקים כדורסל טוב יותר.
"אחרי שראיתי את כל הפלייאוף במזרח, המשחק הזה נראה כמו The Beautiful Game", צייץ עיתונאי הספורט הניו יורקי הוותיק מארק ברמן. אם תכתבו ביוטיוב את שלוש המלים האלה, אחד הדברים הראשונים שיקפוץ לכם הוא הסרטון הזה של סן אנטוניו ספרס מעונת 2014. הקבוצה הזו פירקה את לברון ג'יימס ומיאמי היט - אז, צירוף שעוד הלך ביחד - בדרכה לאליפות האסתטית ביותר מבחינת כדורסל בזיכרון הקולקטיבי. במשחק 1 הם ניצחו 95:110 כשהם מוסרים 30 אסיסטים על 40 סלי שדה. דנבר הלילה ניצחה בתוצאה דומה, כשהם מוסרים 29 אסיסטים על 40 סלי שדה. כולנו מחפשים השוואות כל הזמן, אז הספרס ההם, קבוצה עם ביג-מן היסטורי וטאץ' בינלאומי, הם כנראה הדבר הכי קרוב למה שאנחנו רואים מדנבר בפלייאוף הזה.
עכשיו אני כי ההוא הלך
ואם כבר השוואות - לפני המשחק התראיין קלווין בות', שבתחילת העונה מונה לג'נרל מנג'ר של דנבר אחרי שטים קונלי קיבל ערימות של כסף כדי ללכת ולבנות קבוצה במינסוטה, בפודקאסט של מארק סטיין וכריס היינס. הם ביקשו ממנו להגיד את מי ניקולה יוקיץ' הכי מזכיר לו. "שילוב של לארי בירד, דירק נוביצקי וטים דאנקן", ענה בות', ששיחק בין היתר לצד דירק במהלך קריירה אפרפרה של 9 עונות, "אין לו את הגנת הטבעת של טימי, אבל יש בו הרבה טים דאנקן".
מצד שני, דאנקן אמנם היה שחקן קבוצתי, אבל לא היתה לו אף פעם את הראייה המרחבית שיש ליוקיץ'. רוב הפוסט-אפים של טימי היו מסתיימים בקרש-סל. בכל סדרת הגמר של 2014, במשך 163 דקות, היו לו 10 אסיסטים - אותה כמות שמסר יוקיץ' הלילה במחצית הראשונה. דאנקן, הגנתית, היה מעבד מידע ופותר בעיות בזמן אמת ברמה שיוקיץ' עושה זאת כיום בהתקפה. הסרבי סיים הלילה רבע ראשון עם זריקה אחת מהשדה (גם היא בשניות האחרונות) וריבאונד בודד ב-12 דקות, ועדיין לא היה ספק באשר לדומיננטיות שלו: ששת האסיסטים שלו דאגו להכניס למשחק את גורדון, פורטר ג'וניור וג'מאל מארי.
"אני יודע שאני לא חייב לזרוק כדי להשפיע על המשחק", הוא סיכם, "הדבר הכי חשוב הוא לנצח - ואני מנסה לנצח בכל דרך אפשרית". ג'ימי באטלר מקבל אותו וההיט מביאים דאבל טים? הוא רואה את ברוס בראון חופשי על קשת השלוש בצד השני, מנתר ומשגר אליו מסירה בקרן לייזר. במשך שלושה רבעים ההיט פשוט נשטפו מהמגרש בזכות הנעת הכדור, החיתוכים והחסימות של הנאגטס. פעם אחת גורדון נועל את וינסנט בחסימה מתרגיל Horns פשוט, ומארי חופשי לדאנק. פעם מיאמי עושה סוויץ' לפיקנ'רול של גורדון ומארי, גורדון נשאר על וינסנט, לוקח אותו אל מתחת לסל ומטביע. פעם יוקיץ' בפוסט-אפ, אז פורטר ג'וניור מנטרל את אדבאיו בחסימה, מארי מקבל כדור, ושלשה. נדמה שבכל פעם שבה שחקן של הנאגטס מצא מיס-מץ' - יוקיץ' מצא אותו.
אגב, אם מישהו דאג למספרים של ניקולה - הוא סיים את הערב עם 27 נקודות, 10 ריבאונדים ו-14 אסיסטים. יש לו 9 טריפל-דאבלס בפלייאוף אחד; השיא הקודם היה 7 של ווילט. יכול להיות שעד סוף הסדרה הזו הוא יקבע שיא שיהיה קשה לשבור. והכי מעניין? לא נראה שזה מעניין אותו.
Beautiful play out of HORNS from Denver. Aaron Gordon's backscreen gives Jamal Murray about as wide-open of a dunk as you're going to see.
— Matt Brooks (@MattBrooksNBA) June 2, 2023
Nikola Jokić should have no trouble seeing over the top of Miami's smaller defender to dot passes. pic.twitter.com/zDcJkcrzYx
בואו ונקרא לזה שיגרה
יוקיץ' הוא לא מטיל הזהב היחיד בסגל של דנבר שהתגלה אחרי המקום ה-40 בדראפט (אגב, תוך כדי המשחק - באיחור אופנתי - סוף סוף ראינו את מארק טייטום, סגן הקומישנר, מקריא את בחירתו של ניקולה יוקיץ' מעל גבי הפודיום של דראפט 2014, ולא את הפרסומת של טאקו בל לקסאריטו!). ארבע שנים אחרי, במקום ה-42, בחרה דטרויט פיסטונס את ברוס בראון מאוניברסיטת מיאמי. "יכולת הקליעה המוגבלת שלו עלולה לעצור את ההתקדמות שלו", נכתב עליו בדוח סקאוטינג בבליצ'ר ריפורט. עונת רוקי עם 4.3 נקודות למשחק, פחות מ-40% שדה ו-26% לשלוש הראתה שהדוח היה די מדויק. ובכל זאת, בדטרויט אהבו אותו.
אבל לא מספיק. הפיסטונס ויתרו עליו אחרי שנתיים ושלחו אותו לברוקלין כחלק מעסקה משולשת עם הקליפרס. הנטס ראו אותו מתפתח לרול פלייר מרשים. בפלייאוף 2022 הם הודחו בסוויפ נגד בוסטון, אבל בראון רשם 14 נקודות לערב ב-57% שדה, כשהוא מתפקד בחלק מהזמן כ"שורט-רול סנטר" - השחקן שמקבל את הכדור אחרי הפיקנ'רול, שועט בצבע ומשתמש בכל אחד מ-193 הסנטימטרים שלו כדי להתגבר על שחקנים גבוהים ממנו. ואז הגיע הקיץ. קווין דוראנט ביקש לעזוב, הכניס את ברוקלין לבלגן, והנטס אפילו לא הרימו טלפון לשחקן השלישי הטוב ביותר שלהם בפלייאוף כדי לבקש ממנו להישאר. "אף אחד לא ממש רצה אותי. לא ידעו אם אני מסוגל לשחק כגארד", סיפר ליאהו, "לקחתי את זה אישית".
בזמן הזה, בות' חיפש חלקים משלימים לרוטציה שלו. "הגיע היום השני לשוק ההעברות והתחלתי להיות עצבני. אמרתי לעצמי - למה אנחנו מחכים שקבוצה אחרת תיקח אותו? היינו צריכים להשיג אותו בדדליין". מוטב מאוחר. בראון הוחתם על חוזה צנוע, בערך בגובה החוזה של קיילב מרטין. בהופעת הבכורה שלו בגמר, הוא סיים עוד ערב פרודוקטיבי עם 10 נקודות ו-5 ריבאונדים, הגנה מצוינת וסלים חשובים ברבע השלישי כשהנאגטס פתחו פער של 20 נקודות, שנתן להם משענת ביטחון. בראון הוא לא גארד קלאסי, הוא נמוך מכדי לשחק בעמדות הפנים, אבל דבר אחד ברור - הוא שיחוק אדיר של הנאגטס. עוד אחד.
מעליות
בגובה של 1,600 מטר מעל פני הים, הסביר אתמול הפיזיותרפיסט יונתן קריא, הביצועים של אנשים שאינם רגילים לגובה הזה יורדים ב-4%. למעשה לפני 4 שנים, שדר הרדיו בפילדלפיה, ספייק אסקין, פתח עצומה - אחרי שהסיקסרס התמוטטו בדנבר במחצית השנייה והפסידו - שמטרתה למנוע מדנבר לארח משחקי בית בגלל יתרון לא הוגן. "בואו נגיע ל-500 איש", כתוב עד היום בדף העצומה. כמות החותמים: 320.
אריק ספולסטרה, מאמן מיאמי, ניסה להתעלם מכך כשאמר שמבחינתו דנבר יכולים "לקיים את המשחק על פסגת האוורסט". עדיין, נראה שלהיט היה קצת קשה להתרגל. גם לקצב של הנאגטס וגם לתנאים. הם לא הגיעו להרבה זריקות פנויות, בעיקר כשדנבר עושה הכל כדי לאתגר גם את השלשות שלהם עם הגנה מתואמת ועם האורך של פורטר וגורדון, אבל גם כשכן לקחו זריקות טובות לשלוש - חלק גדול מהן היו קצרות מדי או לא בכיוון. קשה לומר אם זה המעמד או הגובה, אבל התוצאה היתה 93 נקודות בלבד, שיא שלילי של מיאמי בפלייאוף הנוכחי.
ועדיין, למרות שההיט פיגרו בדו-ספרתי רוב הערב, הם יכולים לצאת עם סיבות לאופטימיות. טיילר הירו עשוי לחזור למשחק הבא, ולהחליף את מקס שטרוס שהמעמד, לפחות הלילה, נראה גדול עליו. שטרוס, קיילב מרטין ודאנקן רובינסון, שלושה מחמשת ה"Undrafted heroes" של מיאמי, קלעו יחד 2 מ-23 מהשדה. הירו יודע ליצור זריקות לעצמו וגם קולע אותן באחוזים גבוהים יותר. הוא לא שומר גדול, אבל ספולסטרה צריך משהו לעבוד איתו בהתקפה מול ההגנה הנהדרת של הנאגטס.
דווקא הייווד הייסמית', שלא רק לא נבחר בדראפט אלא הגיע מליגת המכללות השנייה, בא מוכן. האיש שקלע 52 נקודות במצטבר בשתי העונות הראשונות שלו, השווה שיא קריירה במקצוענים במשחקו הראשון בסדרת הגמר עם 18 נקודות - וכל זה כשהוא יושב על חוזה מינימלי. הירו עדיין בסימן שאלה נכון לעכשיו, ומי שלא אופתע לראות חוזר לרוטציה במשחק 2 הוא קווין לאב. אם לא לחמישייה, אז לפחות כסנטר מחליף. קודי זלר לא באמת הצליח להפריע לניקולה יוקיץ', ובניגוד ללאב הוא לא מהווה איום מבחוץ.
והיה עוד סימן מעודד אחד מבחינת ההיט: האזורית שלהם. באופן מפתיע, דווקא בלי יוקיץ' ברבע השני הנאגטס השיגו מול ההגנה הזו זריקות מצוינות, וברבע הרביעי עם יוקיץ' על הפרקט, כשההיט מגוונים את האזורית שלהם מ-1-2-2 ל-2-3 ול-1-3-1, הם ראו את הנאגטס מתחילים לגמגם, את הג'וקר מתחיל לחשוב פעמיים, והתוצאה היתה זריקות בסוף שעון והפרש שירד לחד-ספרתי. גם יוקיץ' וגם מאלון יודעים: ספולסטרה ינצל כל יתרון, וינסה להפוך אותו לשיטה קבועה. הוא ינסה הכל עד שמשהו יתפוס. באטלר יהיה אגרסיבי יותר. ההיט יגיעו לקו יותר מפעמיים. השאלה היחידה היא אם כל ההתאמות הללו יספיקו. ב-1 ביוני, יום הולדתו ה-60 של ארקדי דוכין, התברר כמה טעינו כשהסתכלנו בחודש וחצי האחרונים על כל דבר אחר פרט לניקולה יוקיץ' - החבר של נטליה.
