תחנת הרכבת "יוניון סטיישן" נפתחה ב-1 ביוני 1881, בפינת הרחובות 17 ו-ווינקופ בדנבר. העיר הפכה באותה תקופה לאחד השערים למערב, עבור מהגרים שחיפשו עתיד טוב יותר ברחבי אמריקה ההולכת ומתגלה. זו היתה תחנה יוצאת דופן בסטנדרטים של אז: היא היתה הגדולה ביותר במערב, ומגדל השעון שבה, שהתנשא לגובה של עשרות מטרים, היה המבנה הגבוה ביותר - נכון לזמן הקמתו - במערב ארצות הברית.
זו לא רק היתה תחנה חריגה במימדיה, היא גם נבעה מצורך אמיתי ומתבקש. ייעודה של התחנה היה זהה לשמה באופן מילולי: לאחד, להסדיר, את תנועת הרכבות המפוזרת באיזור, שכללה שש חברות שונות ו-80 קווים. התחנה אמנם עלתה באש כעבור כעשור, וכיום היא עוד מרכז קניות אמריקאי עם מסעדות ומלון, אבל מראה האותיות האדמדמות המעוקלות המרכיבות את שמה זכה להנצחה ראויה: הוא התנוסס לפנות בוקר על החזה הנפוח מגאווה של אלופת NBA גאה ומרגשת.
סדרת גמר ה-NBA נפתחה ב-1 ביוני 2023 ב"בול ארינה" בכיכר צ'ופר בדנבר. העיר הפכה באותה תקופה למקום מושבה של קבוצת כדורסל נהדרת, וכאשר נדרשה הקבוצה בקיץ האחרון להמציא תלבושת ייחודית במסגרת ה-City Jerseys, הוחלט הפעם לתת כבוד לאדריכלות העירונית. יש בתלבושת הזו אלמנטים רבים המזכירים את הבנייה והארגונים העוסקים בשימור העיר ומורשתה - והיוניון סטיישן זכתה לייצוג הוויזואלי המרשים ביותר. דנבר, עם המדים הללו, היתה הקבוצה הגדולה ביותר במערב בסטנדרטים של 2022/23, והמגדל שבראשה, שמתנשא לגובה של 2.13 מטרים, הוא השחקן הטוב ביותר בעולם.
סידורים אחרונים בדנבר
סגנונות בנייה מגוונים ובניינים מרשימים מפארים את רחובותיה של דנבר, אבל לאדריכל הטוב ביותר בעיר כיום קוראים קלווין בות'. סנטר שההיילייט של הקריירה שלו היה סל ניצחון דרמטי, בשניות הסיום, במדי דאלאס נגד יוטה במשחק המכריע של פלייאוף 2001.
בעת שההגנה של ג'רי סלואן התמקדה בכוכבים הצעירים, מייקל פינלי, סטיב נאש ודירק נוביצקי, היה זה בות', שחקן שנבחר בסיבוב השני, בוגר אוניברסיטת פן סטייט, שמצא אור יום מתחת לסל ודחק שתי נקודות פנימה. הסל הזה סייע לבות' בן ה-25 דאז לקבל חוזה נאה בסיאטל, 34 מיליון ל-6 שנים. הוא מעולם לא היה כוכב, אבל דווקא בישיבה על הספסל והתבוננות על המשחק מגובה הפרקט מצא ערך. איך תוקפים מול הגנות מסוימות, מה שחקנים מסוימים יודעים לעשות.
אחרי פרישתו ממשחק פנה בות' לסקאוטינג. בימיו הראשונים בוושינגטון כשחקן, העסיקה הקבוצה מתאם וידאו בשם טים קונלי. כשחזר לוויזארדס לקראת סוף הקריירה, אותו קונלי כבר קודם לתפקיד אחראי על צוות השחקנים. בהמשך, הגיע קונלי לניו אורלינס, והביא איתו את בות', שעזב בהמשך למינסוטה, רק כדי לחזור לתפקיד עוזר הג'נרל מנג'ר לצד נשיא המועדון החדש בדנבר, קונלי, ב-2017. שלוש שנים אחר כך, הפך בות' לג'נרל מנג'ר של הנאגטס. כאשר קונלי עזב לוולבס תמורת חוזה חדש ונוצץ, נשאר בות' כמקבל ההחלטות הבכיר בדנבר.
כמו כל אדריכל טוב, בות' סקר את תנאי השטח, ראה עם אילו חומרים הוא יכול לעבוד ומה עוד צריך לבנות. אבני הבניין שלו היו מעניינות - ניקולה יוקיץ' אחרי עונת MVP שנייה ברצף, ג'מאל מארי שחוזר מפציעה קשה ברצועה בברכו שגרמה לו להחמיץ שני פלייאופים, ומייקל פורטר ג'וניור, שחקן נהדר עם גב בעייתי. לצדם כבר היה ארון גורדון, שהגיע מאורלנדו בטרייד דדליין של 2021, ובות' היה צריך למצוא את החתיכות החסרות שיקחו את הנאגטס צעד אחד קדימה.
בוושינגטון, הקבוצה שבה החל את הקריירה, מצא המנג'ר את קנטאביוס קולדוול פופ. מברוקלין הוא הביא את ברוס בראון. סביב המשחק בין שניים היפהפה והיעיל של יוקיץ' ומארי הוא היה זקוק לוורסטיליות הגנתית, עם יכולת קליעה והנעת כדור. הוא קיבל את כל אלה ובגדול - קולדוול פופ ובראון, לא יוקיץ' ולא מארי, חתומים על המהלכים הגדולים ביותר של המשחק המכריע. ועכשיו, כשהמבנה שלו ניצב גאה בגובה 1,600 מטר מעל פני האדמה, ורואים אותו מכל רחבי אמריקה, אפשר להכריז כי מלאכת הבנייה הושלמה.
כאב ראש אחד נחסך, ומביא אחד אחר
ב-1894, נברשת במגורי הנשים בתחנת הרכבת עלתה באש, והביאה לשריפה גדולה שהוציאה את המבנה משימוש. התחנה עברה שיפוצים וגלגולים רבים, עד שנפתחה במתכונתה הנוכחית ביולי 2014 - זמן קצר בלבד אחרי היום בו, בעזרת הבחירה ה-41 בדראפט בה לקחה את יוקיץ', הניחה דנבר את אבן הפינה לקבוצה הנוכחית. בקבוצה הזו חדר ההלבשה נראה דווקא נקי מאגו ומשריפות פוטנציאליות, כך שלקבוצה אמורה להיות יכולת לשרוד לטווח ארוך, ובעידן בו יהיה קשה יותר מתמיד לבנות שושלות - הנאגטס אולי נמצאים בעמדה הטובה ביותר בליגה של היום לייצר אחת כזו.
את האליפות הראשונה שלה לקחה שיקגו עם מייקל ג'ורדן בן ה-27, סקוטי פיפן והוראס גראנט בני ה-25. גולדן סטייט הניפה גביע ב-2015 כאשר סטף קרי בן 26, ודריימונד גרין וקליי תומפסון בני 24. שאק בן ה-27, קובי בראיינט בן ה-21 ודרק פישר בן ה-25 הובילו את הלייקרס של 2000 לאליפות ראשונה מבין שלוש רצופות. לברון בן ה-26, כריס בוש בן ה-26 ודוויין ווייד בן ה-29 הובילו את מיאמי 2011 לגמר ראשון מתוך ארבעה רצופים. צ'ונסי בילאפס בן ה-26, ריפ המילטון בן ה-24 ובן וואלאס בן ה-28 הובילו את דטרויט לארבעה גמרים אזוריים ברצף כולל אליפות והפסד בגמר. המשותף לכל הקבוצות הללו: כוכבים שנכנסים לפיק של הקריירה שלהם (בדרך כלל גילאי 26-30) או כבר נמצאים בו.
בנאגטס, המצב דומה. יוקיץ' בן 28. מארי 26. ארון גורדון בן 27 ומייקל פורטר ג'וניור בן 24. כל הארבעה הללו חתומים לפחות עד 2025. זה מפשט עניינים ונותן יציבות בצד אחד, אבל גם מסבך אותם בצד השני. הסכם העבודה החדש יעניש קשות קבוצות שיחרגו מתקרת מס המותרות המחמירה. הרביעייה הזו של הנאגטס לבדה תרוויח בעונת 2023/24 במצטבר 135 מיליון דולר, יותר מתקרת השכר הצפויה עצמה. התקרה המחמירה צפויה לעמוד על קצת פחות מ-180 מיליון, מה שאומר שהנאגטס יצטרכו למצוא דרכים יצירתיות למלא את השורות. רק שבינתיים, תוך כדי סדרת הגמר, הם כבר הדגימו אחת כזו.
נדיר לראות קבוצות מבצעות טרייד כשהן עדיין משחקות בחודש יוני. לפני מספר ימים, הנאגטס רכשו מאוקלהומה סיטי בחירת סיבוב ראשון נמוכה ב-2024 ועוד שתי בחירות סיבוב שני, השנה ובשנה הבאה, תמורת בחירת סיבוב ראשון עתידית ב-2029. צעד שמראה שבות' כבר חושב קדימה. כשהנאגטס הרימו את כריסטיאן בראון, אלוף מכללות אחרי 3 שנים בקולג', במקום ה-21 בדראפט הקודם, זה נראה כמו ליהוק נחמד - רול פלייר קלאסי שקורע את הישבן, ועושה את הדברים הקטנים.
בגמר, במשחק 3 החשוב, התברר שהוא יכול לעשות גם את הדברים הגדולים כמו לקלוע 15 נקודות. קבוצת NBA אמנם מחזיקה 15 שחקנים בסגל ועוד 2 (ומהשנה הבאה 3) שחקנים על חוזה דו-כיווני, אבל בפלייאוף אתה צריך 8 או 9 שאפשר לסמוך עליהם. אם ימצאו דרך להשאיר את ברוס בראון (26) וגרין, זו תהיה התחלה מצוינת. לצדם, הם ינסו להשיג כך עוד כריסטיאן בראונים.
ברוכה הבאה, נאגטס קאלצ'ר
בכל מקרה, נראה שהנאגטס עלו כאן על נוסחה מנצחת. הבזבוזים המופרזים והמופגנים של קבוצות כמו הווריירס (שלפחות יצאו מזה עם אליפויות) והקליפרס דירבנו את בעלי קבוצות הליגה להקשיח את חוקי השכר, וקבוצות יצטרכו לחשוב פעמיים למי הן נותנות חוזה יקר וארוך טווח. מדנבר, לפחות בשנתיים הקרובות, נחסכה הדילמה הזו. אחריהן יגיע החוזה הבא של מארי, אבל עד אז גם תיתכן קפיצה משמעותית בתקרת השכר יחד עם הסכם השידורים הבא - וגם, כאן צריך לקחת בחשבון דווקא את האלמנט בו נודעה היריבה שלהם בגמר הזה: תרבות של מועדון.
קונלי ובות', כך נראה, בנו בדנבר קבוצה בריאה, מפרגנת, מכילה. ההשוואות הפופולריות ביותר מבחינת סגנון המשחק היו לסן אנטוניו של 2014, גם בזכות הנעת הכדור, וגם בזכות הסופרסטאר הצנוע לפעמים בהגזמה. אבל ההשוואות לא צריכות להיעצר שם. בקיץ 2005 בילה מאלון, אז בן 34 ועוזר מאמן בניקס, שבוע במחנה "כדורסל ללא גבולות" בארגנטינה לצד גרג פופוביץ', מאמן הספרס.
"היתה בו קשיחות מסוימת, הוגנות כזו, שגרמה לי לחשוב שהוא יכול להתמיד גם בטוב וגם ברע", סיפר פופ ל-CBS. מאלון שיחזר את החוויה: "לא ניסיתי לנשק לו את התחת ולהשוויץ בידע שלי. שתיתי הרבה יין באותו שבוע, ואני לא טיפוס של יין. בסוף אותו שבוע הוא אמר לי 'אין לי מושג אם אתה מבין משהו בכדורסל, אבל אם אתה אי פעם רוצה עבודה, תעדכן'".
כשמייק בראון, עוזרו של פופוביץ', קיבל את תפקיד המאמן הראשי בקליבלנד ב-2005, פופ המליץ על מאלון לתפקיד עוזר המאמן, וכך, יחד עם כוכב צעיר בשם לברון ג'יימס - איתו שומר מאלון על יחסים טובים עד היום - היה מאלון שותף לראשונה לבניית קבוצות שרצו הכי רחוק שאפשר. בכל תפנית בקריירה שלו, מאלון מצא אצל פופוביץ' אוזן קשבת. אביו של מייק, ברנדן מאלון, היה בעצמו מאמן NBA במשך שנים, והבן סיפר לדנבר פוסט ש"כמו אבא שלי, פופ מעולם לא אמר לי מה שרציתי לשמוע - רק את האמת, ואת מה שהייתי צריך לשמוע".
עם מאמן כמו מאלון, קשוח וכנה אבל מוערך ואהוב על שחקניו, ועם כוכב כמו יוקיץ', כישרון נדיר שהופך את כל השחקנים סביבו לטובים יותר, דנבר הופכת למקום שאליו שחקנים איכותיים ירצו להגיע. כן, גם תמורת שכר נמוך יותר. "יש לנו חדשות עבורכם - אנחנו לא מסתפקים באליפות אחת! אנחנו רוצים עוד!", צעק מאלון על הפודיום והכריז רשמית על המטרות לעונה הבאה. ועכשיו, מי לא ירצה לשחק סביב יוקיץ' ומארי? אם אתם שחקני משנה בני 25 או 27 שסיימו חוזה באיזו אורלנדו או פורטלנד ורוצים להתמודד על אליפות, איפה תהיה לכם הזדמנות טובה יותר?
הרבה שמות יככבו בכותרות בשבועות הקרובים, סביב הדראפט ובתחילת הפרי אייג'נסי. בעיקר של שחקנים שכבר נמצאים אחרי גיל 30. לברון וקיירי, כריס פול וג'יימס הארדן וראסל ווסטברוק, אולי אפילו דריימונד גרין. רק שכל קומבינציה שתורכב בהשתתפות השמות האלה תצטרך לקחת בחשבון קבוצה נהדרת, שושלת פוטנציאלית, שלא מתכוונת ללכת לשום מקום. וגם עבור אוהדי NBA שמאסו בליגה בגלל הסחר בכוכבים, זו בשורה מרעננת וכיפית: קבוצה שבונה במשך שנים שלד ושומרת עליו - במקום עוד תחנת רכבת.
