מכבי תל אביב, כך נראה, מצאה קבוצה. אמנם העונה עוד בעיצומה והצהובים יעלו היום (חמישי, 20:45, 5SPORT) למשחק על תואר משמעותי ראשון מול הפועל ירושלים, ובמקביל הם עוד יכולים למצוא את עצמם מחוץ לנוקאאוט ביורוליג, אך ביד אליהו מרוצים מהמבנה הנוכחי של הסגל.
לורנזו בראון, אחד הרכזים הטובים ביבשת, חתם על הארכת חוזה עד ל-2026 ללא סעיף שחרור. לפניו, רומן סורקין חתם על הארכת חוזה משלו, והקבוצה מתכננת להאריך גם את החוזה של ווייד בולדווין. מעבר לשני הכוכבים הגדולים ביותר של הצהובים-כחולים, הקבוצה תממש את האופציות על בונזי קולסון וג'רל מרטין ויש עניין גם בהשארתו של ג'ון דיברתולומיאו.
המשמעות, בגדול, היא שמכבי ת"א הולכת לעלות בשנה הבאה עם סגל דומה מאוד לזה שיעלה לגמר הגביע מול הפועל ירושלים. זה שינוי מרענן בהתחשב במה שראינו בצהוב בשנים האחרונות. עד הגעתו של נבן ספאחיה ב-2017/18 ראינו הרבה זעזועים על הקווים של מועדון הכדורסל המעוטר באירופה.
אמנם היה למכבי ת"א כוכב, סקוטי ווילבקין (שהגיע ב-2018), אבל כמעט כולם התחלפו סביבו. בעונה הראשונה היה זה ג'רמי פארגו, בעונה העוקבת נייט וולטרס ואז שני שחקנים חסרי ניסיון ביורוליג, כריס ג'ונס וקינן אוואנס. שניהם לא השאירו חותם משמעותי בהיכל, אך הפכו לשחקני יורוליג טובים מחוצה לו. ג'ונס מוביל את ולנסיה ואוואנס רשם עונה מצוינת בז'לגיריס עד שנפצע. הקבוצה לא הצליחה לבנות שלד קבוע מסביב לווילבקין. גם בעמדות הפנים היו שינויים. תחילה מכבי ת"א שיחקה גבוהים ניידים יחסית כמו טאריק בלאק וקווינסי אייסי, בהמשך עברו לסנטר כבד יותר בדמות אנטה ז'יז'יץ'.
הפעם, במקום לנסות לבנות סביב כוכב, מכבי ת"א בונה סביב מערכת שמש שלמה. וטוב שכך מבחינתה. שתיים ממוליכות היורוליג, אולימפיאקוס וריאל מדריד, מדורגות 2 ו-3 באחוזי דקות של שחקנים שנשארו מהעונה שעברה. הראשונה? נועלת הטבלה, אלבה ברלין (89.3 אחוז מהדקות שוחקו ע"י שחקנים שנשארו בסגל). מכבי ת"א, אגב, מדורגת לפני אחרונה בקטגוריה הזו, כאשר רק פנאתינייקוס הגחמתית מאחוריה (17.1 אחוז).
וכאן נכנס החלק המעניין. השאלה היא לא רק כמה שחקנים נשארים, אלא מי נשאר. בולדווין ובראון מובילים את הקבוצה מתחילת העונה ומרכיבים את אחד הקווים האחוריים המבטיחים ביותר שנראו בישראל מזה שנים. שניהם קולעים 16.6 נקודות למשחק והצליחו להגיע לרמת תיאום מרשימה, לפחות התקפית. ולראשונה בקריירה, הם עומדים להתחיל שנה שנייה ברציפות באותה הקבוצה.
כן. הזוי ככל שזה יישמע, בולדווין ובראון לא פתחו שנתיים רצוף באותה הקבוצה. כשמוסיפים לזה את העובדה שמדובר בעונה הראשונה בקבוצה של שחקנים כמו ניבו, מרטין וקולסון, שצריכים להתרגל למכבי ת"א, אפשר לדמיין שהחיבור יהיה יותר טוב מהעונה הקודמת. אבל בכל זאת, בראון בן 32 ובולדווין בן 26. אם הם לא נשארו באותה קבוצה במשך שנתיים עד עכשיו, זה מעלה סימני שאלה.
בראון פרח בגיל מאוחר. הוא הגיע לכדורסל המקצועני בגיל 23, אחרי המכללות, ובמשך כמה שנים ניסה לתפוס מקום ב-NBA. עד 2019 הוא עבר בין הליגה הטובה בעולם (בה שיחק 103 משחקים) לליגת ההתפתחות, במקביל לגיחות קצרות לסין. בתווך, הוא חתם פעמיים בקבוצות אירופאיות ושוחרר לאחר שנכשל בבדיקות הרפואיות.
ב-2019/20 בראון הגיע לכוכב האדום, רשם עונת בכורה לא רעה ביורוליג ומשם התקדם. הוא הגיע לפנרבחצ'ה, אחרי עונה לא גדולה של הטורקים ומגפת הקורונה, ורשם עונה לא רעה לצד נאנדו דה קולו. אז הוא קיבל את ההזדמנות להיות רכז מוביל בקבוצת יורוליג בדמות קאזאן, אך עזב אותה לאחר הפלישה הרוסית לאוקראינה.
לפני שעבר ליורוליג, אגב, בראון פתח עונה שנייה ברציפות בסגל של טורונטו ראפטורס (ונחתך מהקנדים בהמשך). הוא לא השלים שנתיים רצופות בקבוצה בגלל דברים שלא היו בשליטתו, כמו הפלישה הרוסית לאוקראינה, או בגלל הזדמנויות טובות יותר. אחרי שהצטיין באליפות אירופה הוא מצא בית במכבי תל אביב: מועדון גדול שנותן לו את המפתחות. מסלול הנדודים הזה מאפיין חיים של כדורסלנים רבים, בטח כדורסלנים אמריקאיים באירופה.
המקרה של בולדווין קצת שונה. הגארד צעיר מלורנזו בשש שנים, ועזב את ה-NBA ב-2019 והגיע לקבוצות אירופאיות גדולות (אולימפיאקוס, באיירן מינכן ובאסקוניה). הוא שיחק בכל אחת מהן עונה אחת, ומאז שהפך לשחקן חמישייה בבאיירן הוא מקבל כמות דקות דומה. אין כאן התקדמות הדרגתית כמו זאת של בראון. בולדווין עצמו הואשם בכך שהוא מנסה לסכסך בחדר ההלבשה ונחשב לשחקן שהצליח לעצבן את מאמניו וחבריו לקבוצה בתחנות הקודמות, ואולי בהשפעת זה לא נשאר באותה קבוצה.
האם בעקבות שינוי המגמה נראה שיפור בעונה הבאה? האם זה יוביל לתארים? מוקדם לדעת, אבל האוהדים הצהובים בהחלט יכולים להיות אופטימיים. אחרי גמר הגביע, בעוד כמה שעות, נדע יותר טוב לאן הרוח נושבת.
