למרות שהוא פרש כבר לפני שלוש שנים, טייריס רייס ממשיך להפיץ את תורת הכדורסל שלו, כולל במחנה אימונים שהוא עורך בארץ. בראיון לפודקאסט ביוון, הוא סיפר על מעשיו בימים אלה וגם חשף בעיה בריאותית נדירה ממנה הוא סובל והסתיר אותה עד עכשיו.
"הרופא שלי צריך להביא לי הפניה למומחה קרדיולוגיה אחרי שהתעלפתי", התחיל רייס, "לא אמרתי את זה לאף אחד, אבל אלה דברים שקרו לי בעבר. יש לי פעימות לא סדירות, צד ימין של הלב שלי גדול מדי וזה גורם ללב שלי לפעום בצורה לא סדירה. אם אני מתייבש או שחסר לי מגנזיום, זה יכול לגרום לי להתעלף במהלך מאמץ. זו הפעם השלישית שזה קרה והפעם הראשונה מזה 10 שנים".
"2013 היתה הפעם האחרונה שזה קרה", המשיך רייס, "זה קרה בפעם הראשונה בגיל 18-19. אז גיליתי שיש לי קצב פעימות לא סדיר. כשאתה עושה מה שאתה אוהב לעשות, זה מבטל כל בעיה בריאותית שיש לך. אתה לא חושב עליה יותר מדי. ידעתי שיש לי את הבעיה, אז תמיד הייתי יכול לפקח על זה. לדעת מתי להאט ומתי אני יכול לדחוף יותר. דברים כאלה. זה קרה הרבה, אבל הבנתי איך אני מרגיש".
ספר הילדים שכתב
"רציתי לספר קצת על... לא רק על הסיפור שלי, אלא סיפור על ללכת אחרי התשוקה שלך, אחרי החלום שלך שידריך אותך. עבורי התשוקה הזו היתה כדורסל. אף פעם לא חשבתי שכדורסל ייקח אותי אל מחוץ למדינה. כילד קטן, לא ידעתי מה זה אתונה. לא היה לי מושג על שום מקום בחו"ל. עבורי זה היה רק לוודא שנערים ימשיכו לחקור את התשוקה שלהם. לעולם אי אפשר לדעת לאן זה יוביל אותך. זו הולכת להיות סדרת ספרים, יוון היא הראשונה, ישראל השניה, גרמניה השלישית וכך הלאה. אני מצפה לשאר הספרים. יוון היא הראשונה כי היא היתה התחנה הראשונה והאחרונה באירופה... זה היה מתאים שיוון תהיה בראש הרשימה".
למה פרש בגיל 33
"תמיד תכננתי לשחק 11 שנים. הסיבה לכך היא שבני הבכור יהיה בתיכון באותו זמן. וברגע שהשגתי מה שרציתי להשיג כשחקן כדורסל, זה יהיה הזמן שלו. ידעתי שלא אחמיץ זמן איתו בתיכון כי ידעתי שאלו שנים חשובות ומשנות חיים עבור נער צעיר. הם צריכים להתמודד היום עם יותר ממה שאנחנו התמודדנו. יש להם גישה להכל. זו הסיבה המרכזית שהפסקתי לשחק. אני עדיין יכול לשחק. אני כנראה יכול לשחק עוד 2-3 שנים אם רציתי, אבל כרגע המסע של הבן שלי הכי חשוב".
הפריחה של סשה וזנקוב
"אני אוהב את סשה והוא יודע את זה. אני מוודא שהוא יידע את זה בכל פעם שאני רואה אותו ומדבר איתו. כשהייתי איתו בברצלונה, ממש הכרתי אותו מקרוב וראיתי את מוסר העבודה ומה הוא יכול להיות. זה לעולם לא היתה שאלה של כישרון או מה הוא יכול לעשות. בכל פעם שהוא שהסוויץ' היה מופעל, היינו יכולים לראות לאן זה ייקח אותו. לראות אותו עכשיו... הוא צריך להיות ה-MVP. הוא היה החבר היחיד לקבוצה שהיה באולם כמוני. אני יודע שאני הייתי באולם הרבה, ובכל פעם שהלכתי, ראיתי אותו. אמרתי לעצמי 'הילד הזה הולך להיות טוב'. אין יותר מדי שחקנים שמנצלים יום חופש כדי לעבוד באולם. רואים את זה עכשיו. שמתי אותו בטופ 5 שלי כשהייתי בפנאתינייקוס ואנשים צחקו עליי. אחרי שנתיים הוא בחמישייה הראשונה ביורוליג והעונה הוא יהיה בחמישייה ו-MVP".
מייק ג'יימס
"מייק לא ה-MVP הרגיל של היורוליג. הוא עושה דברים אחרת מכל אחד אחר. מייק צריך להשתלט על המשחק. הוא עושה דברים שמאמנים מסוימים, שחקנים מסוימים, אוהדים מסוימים, לא אוהבים. אבל הקבוצה שלו מנצחת, הוא משחק טוב ואם אתה מוציא אותו, הקבוצה שלו לא בטופ 3 ביורוליג. אם מוציאים את מיצ'יץ' מאנאדולו אפס, הם עדיין קבוצה טובה".
המאמן שהכי השפיע עליו
"המאמן המועדף עליי הוא כנראה דז'יקיץ'. הוא אימן אותי בריטאס וילנה. העובדה שהיה לי אותו ואת פשיץ' שנה אחרי שנה... אנשים לא יחשבו כך, אבל זה היה נהדר לקריירה שלי. הם לימדו אותי איך לקרוא את המשחק ואיך לעבוד על המשחק שלי במצבים אמיתיים. אחרי אימונים, שניהם הכריחו אותי לקלוע 50-100 קליעות ניתור במצבים של משחק. הם היו עומדים שם ואומרים לי 'לא, זה לא מספיק טוב. מהר יותר'. הם דחפו אותי ודחפו אותי. עבורי, אני אוהב את זה. יש אנשים שלא, אבל אני אוהב את האתגר כי עכשיו אתחיל להוציא מעצמי את הטוב ביותר. הם לימדו אותי הרבה. הם היו השניים העדיפים עליי. אולי מבחינה טקטית הם לא היו הכי טובים, אבל מבחינת השפעה, אלו היו השניים".
