בתוך שבוע ראינו שניים מהמשחקים הגדולים ביותר בתולדות העונה הסדירה ב-NBA אי פעם. לא רק בימי שישי, מאז 1976 או תחת כל הגבלה אחרת, אלא אי פעם. המשחק של דונובן מיצ'ל הלילה (בין שני לשלישי) בו קלע 71 נקודות עם 11 אסיסטים, והמשחק של לוקה דונצ'יץ' בין שלישי לרביעי בו קלע 60 נקודות עם 21 ריבאונדים ו-10 אסיסטים, הם מהמשחקים המרשימים ביותר שראינו לפני הפלייאוף בליגה הטובה בעולם.
גם בלי התצוגות של שניהם, זה מרגיש שאנחנו רואים משחקים גדולים כאלה בתדירות גבוהה יותר. ג'ואל אמביד קלע 59 נקודות עם 11 ריבאונדים ו-8 אסיסטים, דווין בוקר 58, אנתוני דיווייס 55 ופסקל סיאקם 52 העונה. אמביד עשה זאת בנובמבר, בעוד כל השאר עשו זאת בחודש האחרון. ראינו בדצמבר 45 משחקים בהם שחקנים קלעו מעל ארבעים נקודות, שיא כל הזמנים, בעוד בינואר אנחנו על חמישה משחקים ביומיים. אז מה לעזאזל קורה עכשיו ב-NBA?
עלייתו של הכדורסל הריכוזי
המאפיין הבולט ביותר של חלק גדול מהקבוצות היום הוא הריכוזיות. לא פחות מתשעה שחקנים ב-NBA (דונצ'יץ', אמביד, יאניס אנטטוקומפו, ג'ייסון טייטום, שיי גילג'ס אלכסנדר, סטפן קרי, קווין דוראנט, מיצ'ל ולברון) קולעים מעל 29 נקודות למשחק, רובם המוחלט מחזיקים לבד את ההתקפה של קבוצותיהם.
לא פחות מ-15 שחקנים מסיימים 30% ומעלה מההתקפות של קבוצותיהם בזמן שהם על המגרש. כולם סקוררים יוצאים מהכלל, ורובם נאלצים לקחת חלק גדול מההתקפה על עצמם. לברון ג'יימס, למשל, סיים בניצחון הלילה מול שרלוט עם 26 זריקות מהשדה ו-15 מהעונשין. השחקנים הכי קרובים אליו היו דניס שרודר (11 זריקות מהשדה ו-7 מהעונשין) או תומאס בראיינט (17 מהשדה ואפס מהעונשין). לברון קלע 43 נקודות, במשחק שכמעט ונשכח בתוך ההצגות של מיצ'ל ושל קליי תומפסון.
המגמה הזאת, פחות או יותר, ממשיכה את מה שראינו בשנים הקודמות. קבוצות יכולות לנצח משחקים עם שחקן אחד שמחזיק את ההתקפה, תהליך שהתחיל עוד בשנים של לברון בקליבלנד ועבר דרך ג'יימס הארדן ביוסטון. לוקה דונצ'יץ' וטריי יאנג הגיעו לגמרים האזוריים בשנים האחרונות באותה השיטה, וקבוצות אחרות מוכנות לאמץ אותה. לא ברור כמה זה יכול לעבוד בפלייאוף, אבל לפחות בעונה הסדירה זה עובד מצוין.
דונצ'יץ' משחק די לבד בדאלאס וקלע 60 נקודות. מיצ'ל נאלץ להסתדר בלי דריוס גרלנד ואוון מובלי במשחק בו קלע 55 נקודות במחצית השנייה וההארכה ואמביד סיים עם 59 נקודות במשחק בו פתחו לצידו פי ג'יי טאקר ומת'יס ת'ייבול, שני שחקנים שלקחו ביחד שתי זריקות מהשדה.
אם שחקן מספיק טוב בשביל לקלוע שלושים נקודות בכל ערב נתון, אז ביום חם הוא יכול להגיע למספרים גבוהים הרבה יותר. משחק שישים הנקודות של דונצ'יץ' (32.8 נקודות במשחק עד אותה נקודה) הרבה פחות מקרי, למשל, ממשחק 51 הנקודות של קורי ברואר ב-2014 (11.7 נקודות למשחק עד אותה הנקודה).
אפשר לעצור אותם?
גם בעונה שעברה ראינו חודשים מדהימים של תצוגות אישיות, כשבמרץ האחרון 34 שחקנים שונים קלעו מעל 40 נקודות. היעילות ההתקפית של הליגה עולה משנה לשנה. העונה, ספציפית, אנחנו רואים עלייה חדה גם מחודש לחודש.
גרף ממוצע הנקודות ב-NBA בחודשיים האחרונים.
— Eran Soroka (@sorokman) January 3, 2023
בחצי אוקטובר היו 14 משחקים שבהם שתי הקבוצות קלעו 120+
בנובמבר כולו, 27
מאז תחילת דצמבר כולל היומיים הראשונים של ינואר - 37.
(מבזק #המעקב23) pic.twitter.com/L42Du5k7qa
זה, אגב, לא אומר ש"פעם היו הגנות טובות והיום חושבים רק על התקפה". בשנים האחרונות משחק ההתקפה יצא מאזור הצבע לעבר חצי ההמגרש, וקבוצות צריכות לשמור כבר מהשנייה בה היריבה עוברת את קו החצי. בסל הזה של מיצ'ל, למשל, הוא קיבל חסימה גבוהה במיוחד וראה ארבעה שחקנים מחכים לו בצבע (בזמן שחבריו פנויים על קשת השלוש). הצעד הראשון שלו אחרי החסימה היה מספיק מהיר כדי להגיע לזריקה טובה ולסיים את זה ברשת.
בד בבד, אמנם אין עלייה משמעותית באחוזים מהשלוש או בקצב המשחק, אבל יש בכמות הזריקות מהעונשין, שהיא הגבוהה ביותר ביחס לכמות הזריקות מהשדה מאז 2017. מיצ'ל עם 20 קליעות מהעונשין הלילה, בעוד דונצ'יץ' עם 16 מול הניקס ואמביד עם 20 במשחק 59 הנקודות שלו. ברגע שיש יותר זריקות עונשין, ושהשחקנים מספיק טובים בשביל לקלוע אותן, הרבה יותר קשה לשמור עליהם.
איפה זה יעצר?
על הנייר, יכול להיות שאנחנו בדרך למגמה. הכדורסל הריכוזי לא אמור לעבור מהעולם בעונה הסדירה, ואולי אנחנו בדרך לעולם שבו שחקנים נותנים משחקים ברמה של NBA 2k שלוש פעמים בשבוע וקולעים 50 נקודות בערב. זה עלול לעקר את העונה הסדירה מהתוכן המועט שעוד נשאר לה.
למרות זאת, קשה לראות את זה ממשיך לאורך זמן בתוך העונה הסדירה. שחקנים כמו דונצ'יץ' ומיצ'ל עשויים לנסות לשמור את עצמם לפלייאוף (כשמיצ'ל עוד יכול להרשות לעצמו כל עוד דריוס גרלנד משחק לצידו) במקום לשבור שיאים ערב אחרי ערב.
כדורסל מאז ומעולם היה מעין מטוטלת בין ההגנה להתקפה, ואנחנו רואים את ההגנות מתפתחות עם הזמן. יכול להיות שבעתיד נראה הגנות מתוחכמות יותר, כאלה שיכולות לעבור לדאבל-טים או לבוקס-אנד-וואן (מוזמנים לקרוא את הניתוח של שי האוזמן) בקלות. השיטות האלה יכולות לעצור את הכדורסל הריכוזי, לפחות על הנייר.
לא בטוח, אגב, ששחקנים שמתפוצצים כל לילה זה דבר רע. זה מכניס עניין לעונה הסדירה, גם אם מוריד את תחושת ה"הישגיות" של 60 או 70 נקודות בערב. האינפלציה הזאת הפכה את תחילת ינואר, אולי השלב המשעמם ביותר בעונה הסדירה, להרבה יותר מעניינת.