אול אין?
לפני שמונה שנים, ערב סדרת הפלייאוף מול פנרבחצ'ה של ז'לקו אוברודוביץ', התראיין מנהל מכבי תל אביב ד'אז, אחד ניקולה וויצ'י'ץ', ואמר שחייבים ללכת אול אין במשחק מספר 1. אול אין, כלומר לעשות הכל, כולל הכל, כדי לנצח את המשחק הראשון. לקצר רוטציה, לשחוק שחקנים ולשחק את המשחק הראשון כאילו הוא גמר, כאילו הוא המשחק האחרון. אחריו, הניח אז מי שיהפוך שנים אח"כ להיות אגדת יורוליג, הסיכויים פוחתים.
בחזרה להווה, ברשותכם. מכבי תל אביב נמצאת בעיצומו של מסע משחקי חוץ. הראשון כבר הסתיים בהפסד מול אולימפיאקוס. השני, אמש, בהפסד בברצלונה. אם הייתה מטרה אחת למכבי, טרם תחילתו של המסע הנוכחי, היא התמקדה בנצחון אחד. משלושה. ואם הייתה צריכה לבחור את האחד החשוב מכל, סביר להניח שהייתה מצביעה על המשחק בחמישי בוולנסיה, מול יריבה ישירה ועל כרטיס לפלייאוף. נצחון אחד שיכול לעשות את ההבדל ולשים את המועדון הצהוב בשמינייה הפותחת. ועכשיו, אחרי שנראה כי השאירה הכל כולל הכל על הפרקט שעליו חולש שאראס, אפשר אולי לתהות אם נהגה נכון. אם נותרו בה הכוחות/ האנרגיות לעוד מאמץ אחד, כבר מחר.
כזכור, ביום ראשון האחרון שיחקה הסמי פינליסטית שלנו משחק ליגה בקרית אתא. במהלך לא מובן מאליו, שיחק בולדווין 20 דקות באולם הצפוני המכונה ה"קריס קרוס". בשישי הוא שיחק 35 מול אולימפיאקוס. אתמול כ-34, כשבסיום המשחק נראה היה בבירור שהאיש כבר לא עומד על רגליו. כלומר, כ-99 דקות משחק ב-5 ימים, בדרך ל-130 דקות פלוס ב-7 ימים. קל זה לא.
הקבוצה של קטש נראתה טוב אתמול במשך דקות לא מעטות ויכולה הייתה, בסיטואציה לא מופרכת, לצאת מברצלונה עם נצחון חוץ שלישי רצוף – ונצחון חוץ שלישי העונה. מעשית, היא יוצאת לחלק הספרדי השני שלה בלי נצחון – ואולי גם בלי אוויר בריאות וכוח ברגליים. בטח ובטח כשמדברים ומתייחסים לשחקן הכי חשוב שלה, בהיעדרו של לורנזו בראון. מכבי תל אביב נראתה טוב אתמול במשך דקות לא מעטות. השאלה המרכזית שנשאלת כעת היא האם הדקות הלא מעטות הללו, דקות הכמעט הללו, הן אלו שיפגעו בה ביום חמישי הקרוב.
בולדווין
התחלנו בסוגיית האוויר לקראת המשחק השני בשבוע הכפול של הליגה השנייה בטיבה. עכשיו אפשר לדבר על חלוקת הדקות וחלוקת הכדור בתוך המשחק הראשון עצמו. בברצלונה החליף לו השאראס שחקן בשחקן, שחקן בשחקן, באופן שאיפשר לה לבצע טוב (יותר) דווקא ברגעים המכריעים (פלאס להישאר במצב סבבה לקראת המשחק הבא, בחמישי). במכבי הסיפור שונה לגמרי, בטח ובטח בעמדת מקבל ההחלטות.
למכבי תל אביב יש שני רכזים בסגל. בהיעדרו של בולדווין, נשאר אחד. אה, אלא אם מתייחסים ליפתח זיו כשחקן שיכול לקבל דקות ביורוליג, כשברור לנו שזה לא באמת רלוונטי מבחינתו של קטש. והוא, כלומר בולדווין הרביעי, שיחק אתמול קרוב ל-34 דקות. קלע 15, כולל 2 שלשות. מסר 6 אסיסטים. סחט 7 עבירות. איבד 4 כדורים. ברגעים טובים שהיו לצהובים אמש, הם קיבלו יכולות יצירה מכיוונו של ג'יילן אדאמס ששבר שיאי קריירה (קצרה למדי) במפעל עם 4 אסיסטים ו-6 סלים ל-2 נקודות, עדות ליכולת המרשימה לקחת שומרים טובים כמו אלו שיש לברצלונה במהלכי 1 על 1.
אדאמס היה משמעותי ברבע הראשון, בו התקשה בולדווין במיוחד מול החילופים ההגנתיים של ברצלונה, בהם מצא עצמו די מהר מול איש גדול. למשל כאן, כשהפוזשן מתחיל עם הגנה של סטורנסקי עליו, בדרך למירוטיץ'.
עם הבטחון שצבר לו האדאמס כבר בתחילה, הצלחנו לקבל בהמשך כמה מהלכי ריקודים, בהם חרך בקלות את הצבע של המארחת. למשל כאן, כשדיברתולומיאו חודר לסל ומקווה לטוב. שימו לב בבקשה לתנועה הקטנה והמשמעותית של אדאמס בלי כדור, כאשר השומר שלו (יוקובאיטיס) מאבד מולו קשר עין. משם כדרור אחד עמוק, מסירה נאה לסורקין ו-2 קלות. הצגה.
בחזרה לבולדווין. ככל שהתקדם לו המשחק, כך נראה היה שהאיש מסתדר היטב גם מול החילופים וגם מול הפתרונות האגרסיביים יותר שקיבל במהלכי הפיק אנד רול שלו, מהלכים בהם מזנק לעברו השומר הגבוה (וסלי, שאנלי וכו'). והזינוקים הללו הלכו ונהיו גבוהים יותר ויותר, ממצב של אלמנט שנקרא הדג' למצבים שהיו על גבול השמירה הכפולה, גם (אבל לא רק) ככל שהתקדם לו שעון השניות בהתקפה. והקבוצה, בתצורות הרכב שונות, נראתה מוכנה ומרווחת מספיק כדי לסמן לבולדווין מטרות טובות וזמינות לצורך קבלת הכדור.
נניח כאן, בסוף שעון, כשבריימו עושה אקסטרה צעד לכיוונו של בולדווין, שנמצא תחת הלחץ של היגינס ושאנלי, בדרך למסירה בטוחה וסל קל.
הכל טוב ויפה, אבל הלחץ הכריע את בולדווין ואת מכבי ברבע הרביעי. שזה נובע משילוב של מספר עניינים. קודם כל קרדיט הגנתי לקבוצה של שאראס, שהצליחה להיכנס לקווי המסירה לכיוונו ובכך או למנוע את המסירה אליו או לכפות על בולדווין לקבל את הכדור רחוק מאוד מהטבעת. למשל כאן. פיק אנד רול ראשון מוביל לזינוק ראשוני של וסלי לכיוונו של בולדווין והכדור. כשהכדור חוזר למרטין, שימו לב בבקשה להיגינס שאשכרה חותך את אופציית המסירה חזרה לבולדווין. עכשיו זמן אלתורים, תפילות ולבנים שמושלכות לכיוונה של הטבעת.
עד כאן הסיבה הראשונה. השניה נוגעת כבר לאלמנטים התקפיים צהובים. בניגוד לברצלונה, מכבי תל אביב מתבססת כידוע על יכולות יצירה מכידרור. שזה בסדר גמור. כשלוקחים לה אותן, וזה קרה גם ללורנזו בראון בחלק מההפסדים, אז המצב לא טוב. בולדווין, כאמור, נחנק תחת הלחץ ההגנתי. מה לגבי אדאמס? אז אוקיי, אולי צריך לתת כאן הנחת פציעה, כי האיש סובב את קרסולו בתחילת הרבע, אבל למעט מהלך פיק אנד רול אחד של אדאמס פלאס עוד מהלך אחד שבו הלכו לתרגיל אליו וההגנה מנעה את המסירה, אדאמס המתין לו בצידי המגרש ברגעים המשמעותיים. והכדור נשאר בידיים וברגליים של בולדווין.
ויש גם את עניין היליארד. במקביל למשחק הליגה בקרית אתא ולענייני הולינס, בהם ניגע בהמשך, קיבל האיש קצת יותר דקות. ואחרי מחצית ראשונה פושרת (התקפית והגנתית) התחיל להפשיר ברבע השלישי. וקלע קצת מבפנים. וקלע קצת מבחוץ. ואם תביטו ברבע הרביעי, כלומר בדקות ההיסטריה והשיתוק ההתקפי, תגלו שהיליארד עומד בצד, נע מטר לכאן ומטר לשם, מסמן עם הידיים לכיוונו של הכדור – ויורד להגנה. כמעט מדי פוזשן.
כאשר מכבי תל אביב בסגל מלא, שכולל את בראון ובולדווין, יש שם כוח אש שיתכן ויספיק, ברמת יכולות האחד על אחד. אם תשכיל לשלב שם את היליארד, כאחד שמסיים אבל מדי פעם גם מכדרר, היא תהיה ממש טובה. כרגע, בשבוע הכפול המסוים הזה, משחק אחד הלך בגלל שלא הצליחו לאתר יוצר שני ברגעים בהם בולדווין נכנע ונחנק. ברבע שבו קלעה נציגתנו המשוריינת 11 נקודות, מהן 4 כשהסיפור כבר היה גמור.
הגנה
ברצלונה משחקת כדורסל אחר. כדורסל של תרגילים. כדורסל של חסימות, עם מינימום מצבי בידוד פשוטים. שרונאס יסיקביצ'יוס הוא מאמן שאוהב להיראות טוב. כלומר, לא רק ברמת החליפה, אלא גם ביכולת שלו לגרום לקבוצה שלו לשחק "תרגילים" אסתטיים שכל כולם שליטה. כשזה עובד, כפיים. כשזה עובד, בעצימות גבוהה בתוך ההתקפה המסודרת, זה גורם להגנה להיראות רע.
נניח, למשל, ענייני הפעלת הקלעים. ברסה מצליחה לקבל את השלשות שלה, באופן קבוע, ממהלכים שבהם מגיח קלע (כמו אברינס), על חסימת בטון של גבוה כלשהו, בדרך אל הטריצה. וזה גורם להגנה, מטבע הדברים, לחשוב טוב וחזק על איך מונעים ממנו את קבלת הכדור בפעם הבאה. מונעים את הכדור? יש לזה מחיר. שימו לב בבקשה למהלך הזה. קולסון הוא זה ששומר על אברינס. שחוסם פעם אחת. שחוסם פעם שניה – ואז יוצא החוצה. גם קולסון וגם בריימו קופצים החוצה בהיסטריה, בדרך לבולען שנפער באמצע הרחבה.
אוקיי. זה לא פשוט. וזה הגיע לאחר נסיונות מוקדמים של הצהובים ללכת לחילופים הגנתיים. מול קבוצה שמשחקת כדורסל של חסימות, חילופים יכולים לעבוד ביגטיים. אז שימו לב לזה בבקשה, הישר מהרבע השני. כולם מסמנים עם הידיים. כולם מחפשים את האיש שלהם. כמעט כולם קופצים אל הזריקה של היגינס. אה, אבל שם למטה נשאר לו שאנלי מול דיברתולומיאו, בדרך לעוד ריבאונד התקפה ושתיים קלות.
מחליפים
את הקטע הקודם סיימנו עם נסיון לחילוף הגנתי שלא הצליח. את הרבע השלישי ניצחה מכבי תל אביב הרבה בזכות אותם החילופים ההגנתיים. והם הצליחו גם, אבל לא רק, בזכות הרכב שלושת הגבוהים של קטש. והם הצליחו, לעיתים, עם איש גדול (בריימו? מרטין?) שלוחץ כדור. למרות שספגה 21 ברבע השלישי, נדמה היה שהגנת האורחת הפכה כל פוזשן התקפי של המארחת לסיוט, כשהיא מצליחה למנוע את הפאנצ'ים ההתקפיים של שאראס.
הנה. קחו דוגמא דווקא מהרכב נמוך. כשהכדור אצל וסלי, חילוף רחוק מהכדור בין קולסון למרטין. מיד לאחר מכן עוד חילוף רחוק מהכדור בין אדאמס לבין בולדווין. ובסוף מגיעה עזרה (מה שמכונה PEEL SWITCH) של סורקין על הכדור, בדרך להתקפה קטלונית שלא הולכת לשום מקום. היידה.
ואם ברסה כן הצליחה לנצל את החילופים לטובת יתרונות בפנים, למשל כאן – מירוטיץ' על דיברתולומיאו, אז אקטיביות של האחרון פלאס עבודה נהדרת של מרטין את בולדווין על הכדור ייצרו עוד תסכול ועוד איבוד.
אה, אבל זה היה ברבע השלישי. כדורסל מנצחים לעיתים ברביעי. ואליו צריכים להגיע חדים. כשהכדור יגיע למירוטיץ' הפעם, מול אדאמס, כבר לא יהיה מי שידחוף יד וידחוק ממנו את הכדור. והנסיון לשמירה כפולה יתבטל ברגע שהמתאזרח הספרדי ילך לכיוון קו הבסיס.
וכאשר מוצא עצמו בולדווין מול וסלי, באמצע הרחבה, ברגעים שמכריעים משחק, אין בכלל אופציה לשמירה כפולה. שימו לב בבקשה לרמת הביצוע הגבוהה של ברצלונה, שמעלה את מירוטיץ' למעלה ומאפשרת את הבדידות המזהירה של וסלי בפנים. ואז כדור פנימה. קל.
מכבי תל אביב ספגה אמש 20-21 נקודות בכל אחד מהרבעים. למרות זאת, נדמה היה שהיא נמצאת בשליטה הגנתית ברגעים בהם פתחה פער בחלק הראשון של המחצית השנייה. ברבע האחרון, בדקות בהן האינטנסיביות עלתה מצד אחד והעייפות החלה לדבר בשני, היא כבר לא הצליחה לבצע בהתקפה – ולא הצליחה לעצור בהגנה.
3 נקודות לסיום
1. מומנטום – הדבר הכי חשוב בכדורסל הוא מומנטום. ריצה קטנה של מכבי תל אביב בסיום המחצית הראשונה, כולל שלשה שהורידה ל-4, שמה אותה במצב טוב לקראת הריצה שלה בתחילת הרבע השלישי. מספר טעויות צהובות לקראת סיום הרבע השלישי, לרבות עבירה מיותרת של ניבו, אפשרו לקטלונים להיכנס ל-10 הדקות האחרונות כשהם רק במינוס 5. אם כבר לטעות ולאבד יתרון, עדיף שזה יהיה כמה שיותר מוקדם. אם כבר להיכנס למומנטום, אתם יודעים, אז עדיף ברבע שבו המשחק מוכרע.
2. שיפוט – שונא לדבר על שיפוט. לא מאמין בזה. בניגוד לצהובים, לא חושב שהשיפוט הלך חזק מדי עם הקבוצה הביתית או שהכריע את המשחק. כן חושב שהדבר הכי גרוע שקרה אתמול לצהובים היה שהם קיבלו כמה שריקות ידידותיות מדי בחלקים המוקדמים מדי של המשחק. ברבע האחרון, כשהתחילו כבר לפוצץ חזק חזק את הידיים, נראה שהשופטים כבר הרגישו צורך לשרוק פחות. והשילוב של שופטים שנותנים לשחק עם קבוצה ביתית שיודעת לשמור וקבוצה אורחת נטולת כוחות = הפסד חוץ עשירי.
3. הולינס – הדבר הכי מפתיע בדף הסטטיסטיקה של אוסטין הולינס מלמד שהאיש שיחק בממוצע כמעט 10 דקות למשחק, ושותף ב-19 מתוך 21 משחקי היורוליג הראשונים של הצהובים. אה, ותרם 1.8 נקודות למשחק, כולל 24% עלובים ל-3 נקודות. עם פציעתו מסתיימת העונה של האיש, נאחל לו רק בריאות ושמחה. מבחינת מכבי תל אביב והרוטציה שלה, הפציעה הזאת אמורה לעשות רק טוב. יש כאן כמעט 10 דקות שאפשר לחלק לשחקנים שיכולים לעשות טוב ממנו. חלקם, בניגוד אליו, צריכים גם לגעת יותר בכדור בדקות בהן הם משחקים.