צודק עודד קטש כאשר מתייצב הוא מול המצלמה, מיד עם סיום הפסדה הראשון של מכבי תל אביב העונה אמש(שישי) במשחק רשמי, ומדבר על קשיי לידה של קבוצה חדשה. מכבי תל אביב היא אכן חבורה חדשה-דנדשה של שחקנים שלומדים, תוך כדי תנועה ועל רטוב, להכיר האחד את רעהו. טועה עודד קטש, יש לומר, כשהוא מתייצב מול אותה המצלמה ומדבר על היעדר נסיון היורוליג בקבוצה. מבין שחקני הרוטציה של מכבי תל אביב במשחק החוץ בפנר, רק שניים (מרטין וקולסון) מעולם לא דרכו על פרקט בליגה השניה בטיבה בעולם. נסיון איננו הסיפור כאן.
והאמת? בשלב זה אין סיפור. לפחות בינתיים. הסמי פינליסטית של הליגה המקומית, והאמת היא שגם כל קבוצה אחרת ביבשת, לוקחת בחשבון הפסד במשחק חוץ מול פנרבחצ'ה. לא רק שזה לא אסון גדול, אלא עניין שהוא ברמת ההגיוני ומעלה. וכן, גם להפסיד ב-15 חתיכות זה דבר שלא צריך לעשות ממנו עניין גדול. ולא, לא צריך ללכת עדיין למחוזות הנהי.
מכבי תל אביב ומאמנה החדש זכאים לימי חסד. והגרייס הזה, בבחינת בית הלל, ילווה אותם ודאי אל תוך שלושת משחקי הבית הרצופים (ובין לבין, דרבי על תואר שהוא רשמי רק אם מנצחים בו) ויתכן שגם מעט אחרי. עם זאת ובכל הכבוד הראוי לתחושות המפויסות שמלוות אולי את תקופת החגים, או משהו כזה, מומלץ לשים לב למספר בעיות מהותיות ולא לטעות או להתבלבל ולחשוב שהן יפתרו מעצמן. כי הן לא.
אלכס פויתרס היה אחלה של שחקן יורוליג, ב(כמעט) שתי עונות במדי זניט. הוא שיחק שם כ-20 דקות למשחק, לרוב בעמדת הסנטר המחליף, תוך שהוא מהווה תחנה מצוינת לסיום מהלכי ההתקפה המשורטטים והמתוכננים להפליא מבית היוצר של צ'אבי פסקוואל, מאמנו שם וד'אז. מאחר שאזור המחייה הטבעי של הפויתרס, בגרסה הרוסית, היה באזורים שמאחורי הטבעות, הוא הצליח לסיים את תקופתו שם עם כ-63% ל-2 נקודות. אה, אם כבר דיברנו על אזור מחייה, אז פויתרס, בכל התקופה שלו בסנט פטרסבורג, כולל בליגה המקומית, הניף אצל פסקוואל 16 שלשות במצטבר (וקלע אחת, במשחק VTB).
במכבי תל אביב ראו ועקבו בעניין וכשנוצרה ההזדמנות, הצליחו לשים את ידם על האיש האוחז בתעודת זהות של חוף השנהב ולהנחיתו בעיר שעל חופי הים התיכון. ובצדק. ומרגע שנחת, ביקשו ממנו לעשות את מה שביצע בהצלחה בשנתיים הקודמות – רק שלהיפך.
אם פיק אנד רולים היו רק חלק מסוים מהדברים שהביא אל השולחן לפני כן, הרי שאצל עודד קטש – כבר במשחק הראשון מול ז'לגיריס – בוצעו 46% מפעולותיו ההתקפיות של פויתרס מתוך הפיק אנד רול. אם מצבים שנקראים CATCH AND SHOOT, כלומר מהלכים שבהם ממתין שחקן ההתקפה שימסרו לו (החוצה) ואז יזרוק, ביצע פויתרס בזניט רק ב-3.2% ממהלכיו ההתקפיים, הרי שבמכבי, כבר במשחקיו הראשונים, הוא מקבל יותר מבטים ומיידה יותר זריקות משהכיר. משהצליח.
רגע, עצירה מתודית. האמת היא שברוסיה אמנם מיעט (מאוד) פויתרס לזרוק מבחוץ, אבל הקריירה שלו מראה לא מעט תחנות בהן יידה שלשה ומעלה בממוצע למשחק, ואפילו באחוזים לא רעים בכלל. זה קרה גם בשנת הרוקי באוניברסיטת קנקטי, זה קרה ב NBA (גם בפילי וגם באטלנטנה) וכו', אבל מכבי הרי החתימה את האיש בשל ביצועיו בליגה השניה בטיבה בעולם, לא? ושם, כשהצטיין, הוא התמקצע בדברים מאוד מסוימים ומאוד נקודתיים.
אז זהו. מכבי אמנם אוהבת את פויתרס ומעריכה אותו, אבל מבקשת ממנו דברים שונים בתכלית השינוי. ומבקשת ממנו להצטיין באלמנטים שונים, אולי הפוכים, ממה שאשכרה הביא אותו למכבי. וכך, עם הרבה מאוד דקות בעמדת הגבוה השני, קרי בעמדה מספר 4, הופך פויתרס למקבל החלטות בכיר בקבוצה החדשה. וכן, יש מדי פעם סימנים וניצוצות של פעולות חיוביות. אבל הסה"כ? בינוני במקרה הטוב. רע למדי במקרה הפחות.
היידה. נדגים.
מהלך ראשון של משחק. בולדווין עולה למעלה באלמנט שקרוי על שמו של וסיליס ספנוליס. האגדי. אלא שמי שמקבל את ההחלטה, מכדרור, הוא אלכס פויתרס בכובעו כפאוור פורווארד שמשוטט מחוץ לקשת שלוש הנקודות. אז הוא מכדרר לצד אחד, אחר כך לשני, בדרך למסירת הקפצה מתוחכמת ולידיו של קלאתס. שבסוף, רק נזכיר, לא הגיע ולא חתם בקבוצה שמשחקת ביד אליהו הישן.
זה היה איבוד כדור אחד מבין השלושה שאיבד פויתרס אמש. אגב, בתקופתו בזניט איבד האיש הגדול, בממוצע, פעם אחת למשחק. עד כה, בשני משחקי יורוליג, יש לו כבר חמישה. נעקוב בעניין.
הלאה. מתקדמים כמה דקות קדימה. עכשיו פיק אנד רול כשפויתרס הוא החוסם. ומיד לאחר החסימה, מתגלגל החוצה. ואז, שוב מתוך כדרור, לוקח את הכדור לטבעת – ומחטיא. זוכרים שבזניט קלע כ-63% ל-2 נקודות? אתמול סיים את המשחק עם 3/8 בזריקות ל-2 נקודות. ובכלל, אבל בכלל לא בטוח שזה מקרי.
נקסט, ואולי לאלמנט החשוב ביותר כרגע שנוגע לביג גאי החדש. נכון שהיורוליג היא ליגה טיפה מיושנת בכל הנוגע לחשיבותו של הגבוה השני. אצל מאמנים כמו שאראס, ולא רק, משחקים עם שני גבוהים ביחד. כשז'לקו אוברדוביץ' אימן בפנר, הוא שיחק עדיין עם שני גבוהים – שלא קולעים – בצוותא. ועדיין, זה נדיר.
אז איטודיס, אחד שמתכונן ויודע, התאים עצמו חיש חש לסחורה שממול. ואם היריבה שלו משחקת עם שני גבוהים (ניבו ופויתרס) ששניהם מאותגרים קליעתית, אז הוא פשוט מתעלם מקיומם ולמעלה מכך – ברוח החגים בכלל וראש השנה בפרט, מפציר בהם לקיים את מצוות תשליך, וכל המרבה הרי זה משובח. אז פויתרס השליך 3 פעמים, ואפילו קלע פעם אחת, אבל ההתקפה של הצהובים נפגעה מכך. שימו לב, בקטע הזה, למרחק העצום שנותן בוקר לפויתרס, שמוצא עצמו בפינה ובעמדת אחד שקולע. והוא לא. קולע.
העניין הוא שלא רק פויתרס משחק בעמדה, או בתפקיד שונה מזה שגרם לו להגיע אל הצהובים. ג'רל מרטין, מי שאמור היה להיות ה-4 הפותח, מתקשה למצוא מקומו במשחק ההתקפה החדש והזר לו, מה גם שפעם אחר פעם מוצא עצמו משחק בכלל כסמול פורווארד, ולא בטוח שבכלל ידע שהוא כזה.
דברים דומים אפשר היה להגיד לגבי אוסטין הולינס, עוד לפני שהחל המשחק הראשון. כי הולינס הוא סוג של שחקן שנראה זר ומוזר לדברים שהקבוצה הזאת צריכה, סליחה, שהקבוצה הזאת רוצה לעשות. לא שזה משנה יותר מדי עם איך שהולינס נראה כרגע, כן? דברים דומים אפשר היה להרגיש גם לגבי דארון היליארד, עוד לפני הפציעה. וכן, גם אם נדבר על בונזי קולסון, אחד מגיבורי הטור הקודם, לאחר משחק הבכורה ביורוליג. קולסון, שחקן ליגת אלופות מוצלח, הצטיין שם בדברים שונים בתכלית השינוי מכפי שהמאמן החדש שלו רוצה. בטורקיה, במדי קרשיאקה, המהלך ההתקפי המרכזי של הסקורר המסיבי הגיע ממצב של כדרור/ חדירה.
שם, לפחות, זה היה הטיקט המרכזי שלו. במכבי, כשהכדור בידיים של בראון את בולדווין, ואח"כ בידיים של הגבוהים (פויתרס וכו') שאמורים לקבל את ההחלטות, קולסון מתבקש לחיות ולהצליח, לא מעט, ללא כדרור. כלומר, ההיפך ממה שהביאו אותו עד הלום. כלומר לזרוק כשהוא פנוי. לנוע לכיוון הטבעת, כמו מול ז'לגיריס, כדי להיות פנוי. וכן, מדי פעם מנסים איזה פוסט אפ או משהו. בקטנה. לא יותר מזה.
מכבי תל אביב החתימה הקיץ כמה שחקנים טובים מאוד. השאלה אם יכולים המה להיות טובים גם כשמבקשים מהם לעשות דברים אחרים או שונים ממה שעשו עד כה, נשארת בינתיים פתוחה.
לא כיף לשמור
אחרי תצוגת הגנה רעה במחזור הראשון, הגיע הפעם קטש עם כמה התאמות, רעיונות וחידודים שאמורים היו לסייע בצד שבו נוהגים לשמור. למשל הגנה אזורית, שהבליחה (ולא הצליחה) במחצית הראשונה. אבל אם נדבר גלויות, לא בטוח שטקטיקה או ענייני מיקרו הם הסיפור כרגע. כי האמת היא שמכבי שומרת לא טוב ומקפידה להיות יציבה למדי בכך. זה מגיע בדמות קו הגנתי ראשון שמאפשר לחלוף על פניו (שהאמת, לא ראינו את זה מגיע עם שילוב של בולדווין את בראון). זה ממשיך עם בעיות תקשורת קשות ו/או בעיות התאמה קשות בכל הנוגע לטיפולי הפיק אנד רול ההגנתי. זה ממשיך עם מרחקים גדולים מדי בין הקו הראשון לבין אלו שאמורים לחפות מאחורה, קרי הגבוהים. והאמת היא שיש עוד כל כך הרבה עניינים לא מהודקים, לא מתואמים ולא מאומנים בצד הזה, שקשה כרגע למנות את כולם, אפילו במסגרת ים הלהג שאני שופך כאן.
בפשטות, מכבי תל אביב לא יודעת מה היא רוצה מעצמה הגנתית. לפחות כרגע. אז בסדר, אפשר לקבל בעיות תיאום או תקשורת במצבים לא פשוטים להגן, כמו למשל בפיק אנד רול הזה של קלאתס ומוטלי, כשהפינה הקרובה פנויה.
אפשר קצת פחות לקבל קשקוש הגנתי כזה, במהלך הראשון של הרבע השלישי ולאחר שהמאמן ודאי הטיף ודיבר הגנה במהלך המחצית. שימו לב לחוסר התקשורת כאן בין בולדווין לבין בראון, או אולי סתם למהלך עצל במיוחד של לורנזו בראון. שימו לב גם לתגובה האיטית של הגבוהים בכלל ושל פויתרס בפרט בקריאת החדירה לסל של קלאתס. מצד שני, אם ראיתי נכון, פויתרס כן הצליח לייצר כאן אסיסט לווילבקין. כבוד.
רגע, חזרה לרעיונות שהגיעו מהבית. נאמן למחשבות הגנתיות מתחנות קריירה קודמות, אוהב קטש לצוות גבוה מול הגארד היריב. אפשר לייצר מזה חילופים. אפשר לייצר מזה מחסומים גבוהים ואתלטיים מול גארדים נמוכים וחלשים יותר פיזית. אז הנה, כאן, מושלך פויתרס ומוצמד לקלאתס. מכיוון שכך, מופקד ווייד בולדווין על הייז, הפורווארד היריב. אז קלאתס, שלקרוא לו גאון כדורסל יחשב כעלבון לאינטיליגנציה, צופה בעניין ומעניש עם אחד מתשעת אסיסטיו במשחק הזה.
ברשותכם, בואו נישאר רגע עם עניין החילופים. אחד מהדברים עליהם פנטזו הצהובים הקיץ, כשבנו את הקבוצה, נגע ליכולת התאורטית לבצע חילופים אוטומטיים בהגנה, כי הרי יש גארדים גבוהים כמו לורנזו בראון. ויש פורווארד אינטנסיבי וחזק כמו בונזי קולסון.
אז וואלה, לפחות עד כה, קולסון לא מצליח להחזיק מעמד, אחרי חילוף הגנתי, כשהוא מקבל גבוה בפנים. זה התחיל מול קובנה - והמשיך אתמול. קחו שתי דוגמאות להמחשה.
הנה קולסון. הנה מוטלי. הנה מסירה. הנה דאנק.
הנה קולסון מתקשה מול קלאתס. הנה קולסון מתקשה מול מוטלי. הנה מסירה. הנה סל. ופאול.
.למכבי תל אביב, לפחות על הנייר, יש חבורה של שחקנים שיודעים או מסוגלים לשמור. ונכון לעכשיו, הם לא. אה, ולא אמרנו שום דבר על ריבאונד ההגנה. אז במקום לדבר על 18 כדורים חוזרים שנטלה פנר בהתקפה (כשמכבי תל אביב מלקטת רק 19 כדורים חוזרים בהגנה שלה), פשוט נראה דוגמא אחת. או שתיים. או שלשה.
ויש גם שחקן חדש ומוכר שאמור להפוך לרשמי ממש בקרוב. כמה מילים עליו ועל משמעויותיו, ברשותכם, בטור שנמצא כאן
