אי אפשר שלא להפריז בחשיבות של המשחק הערב (ראשון, 21:00, 5SPORT) עבור מכבי תל אביב. על פניו, הדרבי הזה הוא עוד משחק ליגה, בסך הכל במחזור החמישי, אבל הוא הרבה יותר מעוד משחק עבור הצהובים. בגלל לוח המשחקים הצפוף, בגלל רצף ההפסדים הנוכחי, בגלל שאירועי הדרבים של עונת 21/22 עדיין טריים בזכרון של כל אנשי מכבי. תשאלו את יאניס ספרופולוס.
הדרבי בחצי גמר הגביע של העונה הקודמת גזר את גורלו של יאניס, שממילא הגיע לאותו משחק אחרי ששעון החול שלו התהפך. קטש ממש לא מגיע באותה עמדה או באותה סיטואציה, אבל כן - הפסד בדרבי, כשברקע שלושה הפסדי יורוליג רצופים, בוודאי לא יקנו לו יותר מדי נקודות זכות.
לכן מכבי תל אביב מגיעה לדרבי הזה כשהיא לחוצה יותר מכפי שהיתה עד כה העונה, כשכל הפסד רק מעלה עוד קצת את מפלס הלחץ. וקטש, שחזר למכבי דרך הדלת הקדמית בקיץ, עומד בפני לא מעט אתגרים, יש שיגידו - עומד בפני המשבר (או המשברון) הראשון שלו כמאמן הצהוב. וייתכן שהאופן שבו הוא יעבור את המשבר הזה, יגדיר במידה רבה את העונה שלו ושל מכבי תל אביב.
אחרי המשחק בבלגרד, קטש דיבר על "עניינים פרסונליים" בקרב השחקנים במכבי ת"א - חלקם קשורים לכדורסל, חלקם אישיים. חלקם קשורים לעייפות ולניהול הרוטציה והדקות, חלקם קשורים לבטחון (או לחוסר הבטחון) של שחקנים מסוימים.
שימו לב לציטוט של דארן היליארד אחרי המשחק מול ברצלונה, שבו הוא לא שיחק כלל במחצית השניה: "אני לא יכול להסביר מה קרה לנו בחצי השני כי לא עליתי על הפרקט, למרות שאני בריא, וצריך לשאול את המאמן למה לא שיחקתי. אני חושב שככל שיש לך יותר ניסיון על הפרקט, בקרב השחקנים ובקרב צוות האימון, יש לך יותר סיכוי לנצח. כשברצלונה משתמשת בשחקנים כאלה ויש לה מאמן מנוסה כמו כמו שאראס, אתה צריך שתהיה לך גם רמת ניסיון כזו לכל אורך המשחק כדי לתת לעצמך סיכוי לנצח".
אפשר לראות בדברים של היליארד ביקורת עקיפה על כך שקטש לא שיתף אותו, אפשר גם שלא. אבל אפשר לומר בוודאות שהיליארד התאכזב מכך שלא ראה מספיק פרקט. בבלגרד הוא כבר קיבל הרבה יותר דקות וגם היה טוב, במיוחד במחצית הראשונה בה קלע 12 נקודות (4 מ-4 ל-3), אבל בדרבי הוא מחוץ לסגל.
הבעיה של קטש היא לאו דווקא ספציפית עם היליארד, שככל הנראה עוד יקבל הרבה דקות העונה. הסיפור עם היליארד משקף בעיקר את הקושי שבניהול סגל כל כך ארוך ועמוק, בשתי מסגרות עם חוקים שונים.
ועל הרקע הזה, במיוחד בקבוצה כמו מכבי תל אביב שרוצה וצריכה לנצח כל משחק, יש שחקנים שעדיין לא נכנסו לקצב וזה עלול להיות בעוכריהם של מכבי וקטש - בכל הנוגע לעייפות ולטריות של הרגליים, ובכל הנוגע לאלו שעלולים לפתח תסכול מכך שהם משחקים פחות.
אם זה אוסטין הולינס, שלא נרשם עדיין לליגה וגם ביורוליג מקבל פירורי דקות, כשבבלגרד הוא כלל לא שיחק, למרות שהגארדים האחרים בצהוב לא עשו עבודה הגנתית טובה על הגארדים של פרטיזן. אם זה ג'רל מרטין, השחקן שהגיע כדי לאייש את העמדה מספר 4, שממעט לשחק ביורוליג ובשישי קיבל פחות מ-3 דקות. אם זה רפי מנקו, שאפילו לא התלבש נגד פרטיזן, או יפתח זיו, שממעט לקבל הזדמנויות, כשגם ג'ייק כהן נמצא ביורוליג בקצה הספסל או שלא מתלבש בכלל.
"עודד יודע שהוא צריך שכמה שיותר שחקנים יהיו בעניינים, אבל לא תמיד יש את הזמן להריץ אותם", אמר גורם במכבי. "נכון שהשחקנים צריכים את הבטחון, אבל גם עודד צריך לקבל את הבטחון מהם. רומן סורקין, לדוגמה, נתן לעודד את הבטחון הזה ולכן הוא גם מקבל דקות משמעותיות".
מצד אחד, לקטש ומכבי ברור שאין להם זמן לניסויים ואין להם את הפריבילגיה להכניס בכוח שחקנים לעניינים. אבל מצד שני, איך מרטין או הולינס, לצורך העניין, ייכנסו לעניינים כשהם בקושי משחקים?
חלוקת הדקות הזו רק בולטת יותר על רקע הלו"ז הרצחני שמכבי ת"א נמצאת בעיצומו: ארבעה משחקים בשישה ימים (לא כולל הפועל ירושלים ביום ראשון הבא) - ואי אפשר "לזרוק" אף משחק. ווייד בולדווין ולורנזו בראון קיבלו מעל 34 דקות, אלכס פויתרס 30, בונזי קולסון 25. כולם ישחקו בדרבי. מרטין, הולינס וג'וש ניבו, שלא נרשמו, שיחקו 13 דקות - כולם יחד.
ניהול הסגל, חלוקת עוגת הדקות והניווט המורכב בין היורוליג לליגה היא בעיה שאיתה כל מאמן במכבי תל אביב צריך להתמודד, בכל עונה. אם בעונה שעברה היה לא מעט מרמור בקבוצה, לאור העובדה שחלק מהשחקנים היו טיפוסים לא פשוטים (ג'יימס ננאלי, ג'יילן ריינולדס לדוגמה), הרי שהעונה במועדון מעידים שהחומר האנושי טוב בהרבה, וזה לגמרי יכול לזכותה של מכבי. "תמיד יהיו שחקנים שיהיו קצת יותר מתוסכלים כי הם משחקים פחות, זה טבעי", אמרו במכבי. "אבל הסגל שלנו נבנה בצורה הזו מתוך ידיעה שמגיעים לכאן אנשים טובים, כאלו שמבינים שלפעמים הם ישחקו פחות".
צ'ינאנו אונואקו אמנם לא ישחק, אבל הוא יגיע להיכל כשהוא שחקן הפועל תל אביב. אלא שעוד לפני שה-MVP של העונה שעברה חתם אצל היריבה העירונית, מספר גורמים במכבי העלו את שמו. הם האמינו ששחקן ברמתו - שהיה מועמד גם בקיץ - יכול להיות תוספת איכותית, אבל קטש וגם ניקולה וויצ'יץ' לא היה מעוניינים והרעיון נפל מהר כמו שעלה. לכן מכבי ת"א כלל לא פנתה לאונואקו או לסוכנו - והסנטר בחר בהפועל, כשהיתה לו במקביל גם הצעה מבני הרצליה.
אונואקו, מי יודע, עוד עלול לגרום למבבי תל אביב להצטער בהמשך העונה, אבל הדרבי יכול להתברר כקו פרשת מים, דלת מסתובבת במלוא מובן המילה עבור הצהובים. ניצחון, בכל דרך שהיא, ייתן להם את השקט שנחוץ להם ואולי גם את התנופה הנדרשת להמשך השבוע, כשייפגשו את אולימפיאקוס וייצאו לאחר מכן שוב לבלגרד. הפסד, בטח בבית, ואחרי שלושה הפסדי יורוליג, כבר יהפוך את התקופה הפחות טובה למשבר של ממש.
קטש הגיע הקיץ למכבי ת"א כשהוא חלק מרכזי בשינוי הנראטיב של המועדון: החזרת חלק מהדמויות שהיו המזוהות ביותר עם ההצלחות בהיסטוריה של המועדון, במטרה להוביל אותו לעתיד טוב יותר. לכן, קטש - בגיבויו של יו"ר הוועדה המקצועית דייוויד בלאט - התחיל את העונה הזו כשהוא בעמדת פתיחה טובה, אבל גם הוא יודע, שעם כל הכבוד לכל מה שמסביב - במכבי תל אביב יש דבר אחד בלבד שחשוב - וזה לנצח. קל וחומר בדרבי.
