בין משחק כדורסל של מכבי תל אביב לבין עוד מפגש עם החברים בארץ, הנציג הישראלי ב-NBA, התפנה לראיון למאור בוזגלו עבור משדר העצמאות המיוחד של ערוץ הספורט, "לתפארת מדינת ישראל". אין הרבה אנשים שנושאים את דגל המגן דויד כמו הפורוורד של וושינגטון אחרי עונה שבה השתפר בכל המדדים ועשה עוד צעד קדימה בליגת הכדורסל הטובה בעולם.
למה הכי התגעגעת?
"קודם כל לאוכל, חייבים לתת קרדיט לאוכל. ושנית, לחברים. בקושי יש לי זמן לנשום. אני בקושי רואה חברים. הכי חסר לי לצאת לבית הקפה שכונתי ולדבר בעברית ולראות חבר ולשחק פלייסטיישן ביחד".
תחזיר אותנו ליום הראשון שהגעת ל-NBA
"הלם. אני זוכר את עצמי מגיע לאולם בפעם הראשונה ומסתכל על כך הגביעים וההיסטוריה והאולם ולא קולט שאני נמצא פה. הרגשתי שהלב שלי והראש שלי בישראל. פתאום אני משחק על הבמה הכי גדולה בעולם".
מה ההבדל בין העונה הראשונה לשניה?
"הבגרות. כמעט ולא חששתי לעלות, ידעתי מול מי אני משחק. אתה מכיר את השחקנים, האולמות, אתה יודע את הרוטינה של עצמך. אתה מרגיש יותר בנוח. גם היכולות משתפרות עם הזמן".
איך זה מרגיש לשחק מול כוכב כמו לברון?
"זה היה מוזר בפעם הראשונה. אף פעם באמת לא פחדתי או נלחצתי. במגרש אני נכנס לסוג של 'זון' שלא משנה מי על המגרש, אני מרוכז. אני לא שם לב מול מי אני משחק. אני מרגיש רגיל. במשחק הראשון עליתי מול ברוקלין של דוראנט וקיירי. לא החטאתי זריקה. יש רגעים של יותר לחץ, פחות לחץ".
כשאתה מקבל מחמאות מכוכבים כאלה, מה זה עושה?
"אלה כוכבים ששיחקתי איתם לפני רגע במשחקי וידאו ועכשיו אני עומד איתם על אותו פרקט והם יודעים איך קוראים לי ואם אני חודר או קולע".
הסטייל ב-NBA שואב אותך?
"תמיד אהבתי את האופנה ולהתלבש ולהביא משהו מיוחד. תמיד היה לי את זה. אני יכול להרשות לעצמי טיפה יותר אז כיף לתאם בגדים ולעשות מזה 'מקצוע'. אתה נשאב לזה. אני אוהב תכשיטים, אבל אני משתדל לא להגזים".
למה אין לך קעקועים?
"אני אוהב להיות נקי. אמא שלי אמרה שאני יכול לעשות קעקוע רק אם אני אקח אליפות NBA. אמרתי לה שזה יכול לקחת הרבה זמן. גם לאבא שלי לא היה".
איך זה לחיות עם אמא?
"אני ילד של אמא. מי שמכיר את אבא שלי יודע שהוא קשוח איתי, אמא זה הצד האוהב והמלטף. הייתי צריך מישהו שיעבור איתי בשנה-שנתיים הראשונות עד שאני מסתגל. שיהיה אוכל כשאני צריך ומישהו שיעזור לי לתחזק את הבית".
איך נראה סדר יום שלך?
"אני קם ממש מוקדם, לפעמים גם 06:30-07:00. אני משמונה בבוקר באולם והולך הביתה ב-15:00".
כמה העובדה שיש לך אבא דומיננטי עזרה לך או לא עזרה לך?
"אבא שלי בחיים לא הגיע לאימון שלי. במשחקים הוא היה יושב ממש בפינה. בבית הוא לא היה מוציא פיפס. במציאות הוא יותר גרוע מהדמות ב'ארץ נהדרת' (צוחק). הוא אמר לי שהוא לא מדבר איתי בכדורסל, זה שלי. בפן ההתנהגותי, הוא העמיד אותי במקום. התחרותיות ממנו. אין אצלנו לא לנצח. לא נלחצתי מההערות של אבא שלי, ראיתי שזה בא מכוונה טובה. אני מעריך יותר אנשים שקשוחים איתי. אכפת להם ממני. אני צריך לידי אנשים שלא מוותרים לי ולא עושים לי הנחות. צריך להקריב בשביל הגיע למקומות גבוהים".
איבדת את הנעורים שלך
"אני חושב על זה, כל המסיבות, כל הבילויים. החברים שלי אומרים שלא פספסתי כלום, אבל אני יודע שפספסתי. אני יודע שאסתכל בסוף הקריירה ואגיד שהיה שווה את זה, כל ההקרבה הזו. גם הבמה, גם להכיר אנשים, גם לראות עולם, גם להיות מסודר. לא היתה לי ילדות, מה אני אעשה?".
ישראל היא יותר מדינת כדורגל מכדורסל
"אני מאוד חובב כדורגל, גם אבא שלי אוהד שרוף של כדורגל. אני גדלתי כדורגלן, גם אבא שלי היה עד גיל 18-19. אנחנו בתוך זה. הייתי בלם. כשחברים שלי היו צריכים אותי, הייתי חלוץ. משם באה הקואורדינציה. אם הייתי בלם בליגת העל, הייתי בין הבלמים הטובים בליגה. אני שומר על שחקנים מהירים ואתלטים ברמות. אני יכול להזיז את הרגליים. יכול להיות שאני גבוה מדי".
יש הבדל בין הרשתות החברתיות בארץ לבין ארה"ב
"אלה תרבויות שונות. אני לא פעיל כ"כ. אני פחות אוהב את זה. אני מעלה פה ושם סטורים ופוסטים עבור אנשים שעוקבים ואני מעריך אנשים שמתעניינים בי. אני מתרכז בעבודה".
חווית כמה משברים העונה
"אני בסופו של דבר בנאדם מישראל... לא ידעתי מה זה ארה"ב, מה זה לשחק שם. אתה נמצא במדינה אחרת, תרבות אחרת. כל המשפחה והחברים פה. זה לראות את החברים בווידאו, להתגעגע למשפחה. עוברים עליך המון משברים, זו גם רכבת הרים רגשית. הלוואי שהיו לי שלושה אחים שיכולים לבוא ולגור איתי בארה"ב.. וצחוקים... ויש טיפה אווירה. לפעמים זה קצת בודד".
"שיחקתי השנה 82 משחקים, אני אחד מתוך חמישה שחקנים שעשו את זה, והיו רגעים... אתה יודע, אנשים מסתכלים עליי רץ הלוך וחזור על הפרקט.. אבל מבחינת עייפות היו פעמים שקמתי בבוקר ולא היה לי כח לקום לשתות מים. זה טירוף שאנשים לא מבינים. זה לשחק 3 הארכות וביום שלאחר מכן לישון ב-3 לפנות בוקר בגלל שאתה טס למקום אחר. כל הטיסות, הפרשי השעות.. כל פעם אזור זמן אחר, מטוסים... לא שיחקתי מעט, שיחקתי הרבה בכל משחק".
"נכוותי מהקורונה. קיבלתי אותה די... אנשים לא יודעים את זה. היו לי תסמינים, אחרי זה ההורים שלי קיבלו את זה. אלה היו רגעים מאוד קשים ותוך כדי שיחקתי עם כל הבלאגן. גם נשדדתי כמה פעמים. היה קשה. אבל אנחנו מעל זה. חזק בראש. כלום לא הפריע לי לשחק. אני מעדיף לא להרחיב על זה. זה היה קשה. במסך לא רואים מה יש... אנחנו עולים למגרש וצריכים לתת תפוקה ולא מעניין אף אחד. צריך להמשיך לשחק".
מה עם זוגיות?
"אני מעדיף לא לדבר על זה. זה בתהליכים. אני המון בחו"ל, בין טיסות.. זו סביבה מאוד קשה. אני פחות אוהב להיכנס לחיים האישיים בגיל הזה. אני מאמין שזה ייפתח בהמשך הקריירה, וככל שאני מתבגר יהיה לי פחות אכפת. כרגע אני קנאי לפרטיות ולחיים האישיים שלי".
מה חסר לך מהישראליות שם?
"את התמיכה, את העידוד. באתי מקבוצה שלא חסר לה קהל. הרגשתי את הצמרמורת בכל פעם שעליתי לפרקט. יש פעמים ב-NBA שאתה נכנס לאולמות שאין כלום. דבר אחד שבאמת הופתעתי לטובה זו הכמות תמיכה שיש בכל קבוצה שאני בא אליה. בין אם זה אוקלהומה סיטי ובין אם זה אינדיאנה.. יש ישראלים שמגיעים, תמיד עם דגל, תמיד מעודדים. זה מעלה לי חיוך. לא תמיד אני מצליח להתייחס אליהם כמו שהם מצפים או רוצים. אני באמת מנסה. זה פסיכי. החברים שלי לקבוצה מקנאים. הגעתי למצב שצועקים במדיסון סקוור גארדן את השם שלי יותר מאת השם של השחקנים בקבוצה שלהם. טירוף".
כמה אתה אוהב לייצג את הנבחרת?
"זה נתן לי את הבמה להופיע ולהגיע לאיפה שאני נמצא היום. שתי אליפויות אירופה לא באות ברגל. לקחתי אליפות אירופה עם הנבחרת עד גיל 20 ונבחרת הנוער היתה צריכה לעלות דרג, אז ישר מהאליפות הזו טסתי חזרה לישראל והתאמנתי עם הנבחרת נוער במקום לקחת חופש. אז כל הקיץ הייתי בנבחרת. בחרתי את זה, רציתי".
מה עושה לך ההמנון?
"כשאני שר את ההמנון זה... מעל הכל. כשזכיתי באליפות אירופה על אדמת גרמניה זה היה אחד הרגעים המרגשים. הלב שלי פה, אני עוקב אחרי כל מה שקורה פה. יש לי טלויזיה ישראלית, לא שכחתי מאיפה באתי. מתי שצריך יש לי הבמה כדי להראות לאנשים שפחות מבינים. אמשיך לעשות את זה".
חשוב לך להגן על ישראל
"גדלתי פה. התחנכתי פה. כל הערכים שלי כספורטאי באו מפה. הרבה פעמים מי שמתבטא נגד ישראל בעולם מגיע מחוסר ידע. אנשים לא יודעים מה קורה. אני תמיד 'מרים' לישראל ולעם שלנו. אם יש בחדרי הלבשה דיבורים רעים על ישראל, וזה קרה בעבר, אני ישר מתקן. חברים מהקבוצה שלא מבינים מה קורה. אין צורך להרחיב. אני ישר עושה לזה סוף. מי שצועק לי דברים על ישראל, אני לא מתייחס. יש הפגנות.. גם בוושינגטון ובכל מקום. זו המציאות".
כמה חשוב לך להצליח בנבחרת?
"כשלקחתי שתי אליפויות אירופה, זה הכניס לי בראש שהכל אפשרי. אף פעם לא היינו הנבחרת הכי מוכשרת, אף פעם לא היו לנו את השחקנים הכי חזקים וטובים. אנשים ירימו גבה ואין לי בעיה. גדל פה דור מוכשר מאוד, ביחד עם הוותיקים אפשר לעשות דברים יפים. ב-4-5 שנים הקרובות אני לא היה השחקן היחיד בישראל. אם הכל יילך כשורה".
אתה עוקב אחרי מכבי ת"א?
"מה השתגעת? ברור. למרות שזה לא תמיד בשעות נוחות. אני כמעט רואה כל משחק, אם לא מקליט. אני עוקב גם בכדורגל".
משחק מול מגרש מלא בקבוצה או בנבחרת?
"ברור שנבחרת. עם אפס קהל אפילו. סליחה וושינגטון, אני אוהב אתכם".
