עם סיומה של עונת ה-NBA השנייה שלו, דני אבדיה הקציב לעצמו 10 ימים למנוחה מלאה ומאז הוא רק מגביר את הקצב. ילד הפלא של הכדורסל בישראל סיים עונה שבה התקדם ומימש עוד מהפוטנציאל הנדיר שלו. אבל בליגה הטובה בעולם, הציפייה מהשחקנים היא שבחופש יעבדו קשה יותר ואבדיה ממשיך את האימונים הקדחתניים שלו גם בארץ.
"כמו רובוט"
כעת, הוא מספר גם על המציאות הפחות זוהרת של החיים באמריקה. שם, הוא חי בוושינגטון בבית עם אימו. "לפעמים אתה מגיע אחרי טיסות מאוד מאוד קשות, שלג בחוץ, קר. אתה יודע שאתה כל היום משחק - זה לא פשוט. אתה נכנס לסוג של לופ כזה, כמו רובוט. אני פשוט לא יודע מה התאריך, או מה היום. שישי כזה כבר לא אומר לי כלום. בישראל מרגישים שישי, אבל אני לא מרגיש שישי, שם מבחינתי זה כמו יום רגיל".
נוסף על האתגרים הרבים שבשגרת האימונים שלו, בעת שהותו בוושינגטון ביתו של אבדיה נשדד. "לקחו לי הכול. זה היה כשהיינו בבית ב-5 בבוקר. זה היה קצת מלחיץ,אבל התמודדנו. שמעתי רעשים אבל בחיים לא האמנתי או דמיינתי שיש מישהו בבית - הייתי נורא אדיש. גם לא הייתי נועל את הבית. כנראה עקבו וראו, והמצלמות שלי אז לא עבדו ולא כל כך היה לי אכפת מאבטחה. היום הבית שלי מאובטח מכף רגל ועד ראש". אבדיה מספר כי למרות המקרה, הוא לא מרגיש מאוים "אני בחור שלא כל כך מפחד", הוא מסביר.
הגעגועים והחיבור לישראל
הקבוצה שלו, וושינגטון וויזארדס, מימשה עליו את האופציה לעונה נוספת בשכר של כמעט 5 מיליון דולר לעונה. אם לא תהיינה הפתעות, ארצות הברית תהיה הבית שלו לעוד שנים ארוכות. בנוסף, הוא קיבל עליו את תואר השגריר הנוסף בוושינגטון, כולל מסרים באנגלית ובעברית בימים קשים בארץ, כמו בגל פיגועי הטרור, ובכל אולם שאליו הוא מגיע לשחק מחכים לו דגלי ישראל.
"ההערצה של היהודים והישראלים ברחבי ארצות הברית זה הדבר אולי הכי מהנה שיש. גם לראות את כל האנשים, הדגלים, זו פריווילגיה שאין לשחקנים אחרים. ברגע שאתה מייצג עם שלם, מדינה שלמה, דת שלמה - זה הופך את העבודה להרבה יותר כיפית" הוא מספר בגאווה.
הגעגוע לישראל ולסביבה שהכיר ואהב, נוכח בחייו של אבדיה. "אני מתגעגע לחברים ולמשפחה, לאנשים שגדלתי איתם. יש להם חיים משלהם עכשיו, ואני בחיים משלי בארץ אחרת, בעיר אחרת. הם אחרי צבא כבר, עבודה, עוד מעט אישה, ילדים. אני רץ קצת קדימה מדי, אבל אין מה לעשות. אתה מרגיש את זה".
משטר האימונים של אבא זופר
אביו של דני, זופר אבדיה, טיפח את קריירת הכדורסל של בנו ואף זכה לחיקוי בלתי נשכח ב"ארץ נהדרת". "הוא לימד אותי מאוד להיות קשוח, אני זוכר שלפעמים הוא היה מגזים בחלק מהדברים ובאמת מנסה לבנות אופי בדרכים שהן לא תמיד הכי נעימות" מספר דני.
כיום, אבדיה מסתכל על אותם הימים בהבנה. "אתה מסתכל על כל הדברים האלה בדיעבד, באותם ימים רציתי להרוג אותו, אבל כשאתה מסתכל על זה אז – 'טוב, אולי זה עשה לי טוב, הוא יודע מה הוא עושה'". אבדיה מוסיף כי הוא "מודה לו (לאביו) על הדרך שהוא לימד אותי וגידל אותי להיות גם בן אדם, יותר משחקן לפעמים".