לפני כמה שנים שמתי את פעמיי לדרבי כדורסל בדרייב אין. מאחר שאני מכור לטוויטר, חילקתי את הקשב שלי בין הסלולרי ליציע, בזמן שבאולם התקיים משחק כדורסל חם. בטוויטר הוא תואר כאיזה דרבי יווני על ספידים, בזמן שהקהלים, צהוב ואדום צעקו ושרו וכן, גם קיללו.
בטוויטר שמעתי זעקות ונהי יוצא דופן, כאילו חלק מהאנשים היו בפעם הראשונה במשחק ספורטיבי סוער בישראל. המשחק נגמר, הפסדנו דרך אגב, השחקנים של מכבי הלכו לקהל שלהם, השחקנים של הפועל לקהל שלנו, תוך כמה דקות כולם היו בחוץ, אמרתי לעצמי שעכשיו זה רגע מסוכן, כי בדיוק קראתי בטוויטר על גודל האירוע.
והנה, כולם התפזרו לאט לאט, שיירה ארוכה עד החניה של הפארק. עמדנו בתור למכונה, מלפני אוהדים בצהוב, מאחורי אוהדים באדום, קצת הקנטות, רוב האנשים שקועים בסלולרי, שם כבר הייתה סערה בבועה, חלק מהיוזרים הדי קבועים, תיארו מצב דרמטי, חוו חוויה יוצאת דופן, התיאורים היו אלימים, השפה בוטה, שונה מהחוויה האישית שעברתי.
תורי הגיע, שילמתי למכונה והלכתי לרכב, רכב לידי נכנסו כמה חבר'ה שגם באו מהמשחק, חלק באדום וחלק בצהוב, נסענו הביתה והמשכנו לריב בטוויטר.
הנראטיב של מכבי סל נבנה בשנות ה-70 כנכס לאומי. קבוצה שיש לה מדינה, דוד מול גוליית, ישראל הייתה אז במצב צבירה אחר, מבצע אנטבה, ששת הימים, טראומת כיפור, זוכים באירוויזיון, תמימות של פעם, הגיעה קבוצה עם נראטיב מיוחד, כזו שנלחמת בדוב הרוסי, יוצאת לווירטון, אולם עוין (תזכרו את הרעיון של אולם עוין) מנצחת בחוץ וחוזרת עם התהילה.
מכבי נבנתה מהרעיון שהיא דוד, שהיא תמיד משחקת מול אולמות עוינים. אוסישקין היה השיא, אבל גם מלחה זכה לטיפול הדומה, פיני גרשון ב-2005 אמר "הרגשתי יהודי בארץ מוסלמית", דיבר על ניידות יס"מ שמלוות את מכבי משער הגיא, גיא גודס ב-2007 דיבר על פוגרום שחווה במלחה, כן, בין אוסישקין שנהרס לדרייב אין שעוד לא נבנה, מצאו במכבי את מלחה כזירה הנכונה לסיפור 'האולם העוין'. מכבי תמיד יוצאת להר הגעש היווני, לביתה של המחתרת הבאסקית בוויטוריה או למשחקים מול הדוב הרוסי וזה תמיד בארץ נוכרית.
'אולם עוין' הוא יצירת סיפור נראטיבי של דוד שיוצא למשימה בארץ אחרת, כבר שמעתי אוהדים קיצוניים שאמרו כי שונאי מכבי בוויטוריה, אש"ף והפועל ת"א אחד הם. תמיד חזרה לסיפור הבסיס: דוד הקטן נלחם בארץ זרה מול כוחות גדולים.
את האולם הביתי של הפועל ת"א שונאים במכבי ואני יכול להבין את זה. מדובר באולם שמוחק פערי תקציב, מקזז פערי איכות, זה אולם שבו הפועל ת"א הקטנה, החלשה, הפצועה, זו שתפסיד לגלבוע או ראשל"צ, פתאום מגלה בו כוחות אחרים. עיריית ת"א בנתה אוסישקין חדש, אולם נכה כלכלי, במקום לבנות היכל ראוי יותר, נבנה היכל צפוף, לוהט, לא שבסדרת דרבי באולם של 5,000 מקומות זה היה שונה, אבל היכל שלמה הוא אולם צפוף, טרנר על ספידים במונחי כדורסל.
אין אולם ביתי ממנו, אין סדרה טעונה יותר מסדרת דרבי, בטח לא בשנה שהסדרה 'האגרוף' יוצאת לאור, סדרה שגילתה לדור הצעיר שכבר עשרות שנים מתנהל אותו קרב תדמיתי/ עסקני בין המועדונים, בטח לא בשנה שדוד האמיתי, זה שמגיע עם חולצה אדומה מנצח את גוליית השמן, השבע, האדיש פעם אחר פעם.
זו סדרת דרבי טעונה ומכבי הגולייתית לא מסוגלת לקבל את זה, הרי מול קבוצה ענייה ופצועה כפי שהגיעה הפועל לסדרה, גם סוויפ לא היה באמת מרשים.
אוהדי הכדורסל מבינים את יחסי הכוחות, למכבי יש רק מה להפסיד בסדרה כזו. אם תנצח? זה הגיוני לאור פערי התקציב האדירים. אם תפסיד? היא תחטוף מאוהדיה ובתקשורת. אז מה עושים? חוזרים לנראטיב הבסיסי, זה לא קרב בין מועדון סופר עשיר למועדון חלש כלכלית, זה קרב בו גוליית המודרני מתחפש לדוד, שם רשת ביד אליהו, מתעלם מהשירים של אוהדיו ביציע, מתקרבן בכל דרך אפשרית אחרי שמפסיד ומגיע להיכל שלמה לקרב על החיים מול קבוצה עם 2 זרים וחצי.
זה קרב שמעבר לספורט, זה קרב תדמיתי. במכבי אלופים בתדמית, לא רק שכל אולם חוץ הוא אולם עוין, ההיכל הוא האולם הכי ביתי באירופה (מי בדק?), האוהדים הם הטובים בעולם (מי קבע?) ומכבי תמיד לבן בעולם שכולו שחור.
ובקרב הזה אין גבולות, את מה שמנרמלים ביציעי מכבי רגל וסל שנים (שירי האונס, קריאות למותם של האדומים וקללות במשך עשרות שנים לכוכבי הפועל כמו שמעון אמסלם וסלים וטועמה), את מה שחוו הנהלת הפועל בכל ביקור בהיכל עם קללות והתקפות שלפי הדיווחים גם גלשו השנה לאלימות, שמים בצד, ומתעסקים רק בצד השני.
לצערי יש במה, יש סימטריה, יש שירים וקללות וגם השלכת חפצים. יש את זה בכל דרבי, יש סימטריה בין הקהלים, יש את זה בדרבי רגל, בגמר הגביע, בכל מפגש בין מכבי חיפה למכבי ת"א, במשחקיה של באר שבע ועוד. לפעמים יותר ולפעמים פחות, אבל יש רק מועדון אחד שלוקח אפס אחריות על אוהדיו ועסוק במלוא הקיטור באוהדי היריבה שלו, בדה הלגיטימציה שהוא מעביר אותם, בבניית הסיפור שאינו נגמר על הפיכת עוד אולם ספורט לאולם עוין והטלת רפש בלתי נגמר במנהלים ושחקנים, כפי שנעשה השבוע: האשמת הצוות הניהולי והמקצועי כפי שנעשתה, האשמתם של אוהדי הפועל על ידי מתאזרח אמריקאי/ טורקי בכך שאינם אוהבים מספיק את ישראל, היא עוד חציית קו בדרך של עשרות שנים ולזה כדאי מאוד לא להסכים.
הנהלת הפועל צריכה להפסיק לרקוד לפי החליל התדמיתי שהוביל אותה במשך שנים מהערכה עצומה בציבוריות למסע מתחתית הליגות לנקודה הבכירה שלה היום ברמה המקצועית ולמחיר התדמיתי שהמאבק העירוני מוביל אותה. התקשורת חייבת להפסיק לרקוד לפי אותו חליל ולספר את הסיפור הנראטיבי הזה: מכבי אינה דוד יותר, היא גוליית שמן, חזק ושבע, היא גוליית שיוצא מדעתו בכל מפגש עם הדוד האדום ומעצים כל קללה או תקרית קטנה ביציע.
אוהדי הספורט חייבים להפסיק לרקוד לפי החליל הזה שגורם ליריבות העירונית, שהיא אחד משיאי העונה להפוך למפגשי גן ילדים בסושיאל, אוהדי מכבי, חלקם, חייבים להבין שקריאות החמס שלהם ברשתות החברתיות נופלות על אוזניים ערלות, הרי אנחנו מכירים אתכם טוב יותר מכולם, לו הייתם באמת מזדעזעים הייתם עושים משהו עם התופעות האלו אצלכם. לא הקללות מפריעות לכם, הרי חלקכם יכול ללמד את כולם שיעור בזה, אבל כקהל, כארגון, לא תפספסו הזדמנות להוסיף עוד נקודה בקרב הארוך בין המועדונים על תדמית.
בשנה הבאה הפועל ת"א רוצה לבנות קבוצה חזקה יותר. נקווה לסדרה ארוכה של משחקי דרבי ולהתעסקות בספורט, אוהדי מכבי בכל מקרה מוזמנים תמיד לדרייב אין, בלי רשת, בלי לחפש אתכם בכוח, עם חיבוק לפני המשחק והקנטות בריאות בתור למכונה.
הכותב הינו חבר בפודקאסט צבע אדום, פודקאסט אוהדי הפועל ת"א
