אחרי עונה מטלטלת, הגיע המאני טיים - פלייאוף היורוליג החל. בזמן שבישראל, רוב העיניים יהיו נשואות לפרקט במדריד לקראת משחקה הראשון של מכבי תל אביב בפלייאוף מאז שנת 2015, ביוון רק סדרה אחת חשובה - זו של אולימפיאקוס. הקבוצה מעיר הנמל, פיראוס, שסיימה את העונה הסדירה במקום השני, תפגוש הערב (21:00, 5GOLD) את מונאקו של מייק ג'יימס לסדרה מרתקת כשהמטרה ברורה - לשמור על הבית ובהמשך להעפיל לפיינל פור.
אחרי שלא העפילה לפלייאוף בעונה שעברה ולא השתתפה בפיינל פור היורוליג מאז שנת 2017, אולימפיאקוס שמה את יהבה על המועמד לתואר השחקן המצטיין של העונה והאיש שאף מאמן באירופה לא מצליח לעצור - סשה וזנקוב.
וזנקוב, המכונה "סשה", העביר את רוב שנותיו המוקדמות בצילו של אביו, סשו וזנקוב המכונה גם הוא - "סשה". מדובר באגדת כדורסל בולגרית וקפטן הנבחרת הלאומית בשנות ה-80 וה-90. אחרי שפרש מכדורסל, העביר את חייו ומשפחתו לניקוסיה שבקפריסין שם נולד בנו, אלכסנדר. כמצופה ממשפחת כדורסל, גם אלכסנדר הצעיר וגם אחותו, בעבר קפטנית נבחרת קפריסין בכדורסל, עשו את צעדיהם הראשונים על הפרקט הכי מוקדם שאפשר.
וזנקוב גדל במחלקת הילדים של אפואל ניקוסיה, וכיאה לנודד מלידה, בשנת 2009, כשהיה רק בן 14 עבר ליוון ושיחק בקבוצות הנוער של אריס סלוניקי ובהמשך גם בבוגרים. מעונה לעונה היהלום הבולגרי רק השתפר, ובין העונות שיחק במדי נבחרות הכדורסל של בולגריה. על אף גילו הצעיר, הוא היה השחקן המצטיין של נבחרת בולגריה במוקדמות יורובאסקט 2015, עם 17.3 נקודות למשחק.
את עונת 2014/2015 סיים וזנקוב כמעט עם כל התארים האישיים שיכלה הליגה היוונית להציע: מלך הסלים, השחקן הצעיר, השחקן המשתפר וה-MVP של הליגה. המניה שלו הרקיעה שחקים, ועל מניה טובה כולם רוצים לשים את היד (תשאלו את אילון מאסק). משם הדרך לברצלונה, אחת הפסגות הגבוהות ביותר שיבשת אירופה יכולה להציע, היתה סלולה.
אבל משהו לא עבד. וזנקוב, שאת כל חייו חילק בין קפריסין, יוון ובולגריה, לא הצליח להתחבר לספרד. בעונתו הראשונה בברצלונה קלע 4.6 נקודות בממוצע למשחק, בעונתו השנייה קלע 9 נקודות בממוצע למשחק ליגה ו-7.5 נקודות בממוצע למשחק ביורוליג.
וזנקוב, עדיין שחקן צעיר ומבטיח, נבחר בדראפט 2017 במקום ה-57 בסיבוב השני על ידי ברוקלין נטס, אך מעולם לא שיחק בליגה הטובה בעולם. בינואר 2021, שמו עלה שוב כשקליבלנד קאבלירס קיבלה את זכויות הדראפט שלו מהנטס כחלק מהטרייד הגדול שבו מעורב היה גם ג'יימס הארדן, אך הוא כבר היה רחוק מאמריקה.
אחרי שלא זכה להזדמנות בברוקלין, את עונת 2017/18 וזנקוב החל בברצלונה. בעונתו השלישית בספרד כמעט ולא הטביע חותם כשהתמודד עם פציעות והיעדרויות רבות וב-13 משחקי יורוליג קלע רק 3.5 נקודות בממוצע למשחק. כשהקריירה של הבולגרי המבטיח החלה לצנוח, הגיע המפנה. ברצלונה שיחררה את וזנקוב, והוא החליט לחזור ליוון.
מי שחתום על השינוי בקריירה הקצרה של הבולגרי הוא לא אחר מאשר דייוויד בלאט, שמונה למאמן אולימפיאקוס בקיץ 2018 ובנה בפיראוס קבוצה בצלמו. הוא לא נשאר באולימפיאקוס זמן רב, מאמנים הלכו ועזבו, הקבוצה אפילו ירדה ועלתה לליגה הראשונה מחדש, אבל וזנקוב נשאר, הלך והשתפר. אחרי שנתיים בהן פתח ליוונים את התיאבון, בקיץ 2020, הוא האריך את חוזהו באולימפיאקוס ונראה שמצא בית. עם ביטחון וחוזה חדש וזנקוב כמעט הכפיל את הממוצעים שלו. בעונת היורוליג הקודמת קלע בממוצע 11.5 נקודות למשחק ומדד היעילות שלו עמד על 14.8, הוא היה אחת ההפתעות המרעננות במפעל. ואז הגיעה עונת 2021/2022.
אחת הקלישאות בספורט היא "לא שחקן של מספרים", ולמרות שזה נשמע נדוש, וזנקוב באמת אחד כזה. אבל זה לא שהמספרים של הבולגרי של אולימפיאקוס רעים, בטח לא העונה. הוא רביעי במדד בכל היבשת (17.8 למשחק), מתוך 31 משחקים בעונה הסדירה רק 6 הסתיימו בפחות מדאבל פיגרס, הוא מדורג במקום ה-8 בליגה באחוזים ל-2 (והנמוך ביותר מבין עשרת המובילים) וקולע ב-38 אחוזים משלוש. את כל זאת ועוד - הוא עושה בשקט.
סטטיסטיקות עושות רעש, יעילות שלא נכנסת לדפי הסטטיסטיקה הרבה פחות. אבל מספיק לראות משחק סולידי של וזנקוב, כדי להבין שהוא השחקן שחרץ את גורל העונה הסדירה של אולימפיאקוס וסחב את הקבוצה להצלבה ועוד עם יתרון ביתיות.
הוא תמיד שם. הוא לא שחקן של ערבי קליעה גדולים, הוא לא שחקן שמאמני היריבה מתכוננים אליו באופן מיוחד. משום מה, כל קבוצות היורוליג יודעות שהוא שחקן מצויין ובכל זאת כמעט בכל פעם הן מופתעות ממנו מחדש. כשמתכוננים לגארדים יוצרים ומוכשרים כמו דורסי, ווקאפ או סלוקאס, משאירים את וזנקוב פנוי וזה כל מה שהוא צריך.
העונה, והרבה בזכותו, אולימפיאקוס שיחקה נהדר, במיוחד ביוון (מאזן 1:13 בבית). ערב פתיחת העונה, החבורה של גאורגיס ברצוקאס לא הייתה מועמדת ודאית להצלבה אך למעשה, גם בטרם הודחו הקבוצות הרוסיות מהמפעל, אולימפיאקוס כבר היתה בצמרת ו-וזנקוב הוא המנהיג השקט והכוח שמאחורי ההצלחה שלה. אם "מים שקטים (באמת) חודרים עמוק" יכול להיות שהמסע של הקבוצה יימשך בהעפלה לפיינל פור ואפילו למפגש מרתק עם ברצלונה, האקסית, בגמר. אם זה יקרה, לפחות הפעם, אל תיראו מופתעים.
