כשברכו השמאלית של ג'ו אינגלס קרסה פנימה במהלך חדירה לסל 5:52 דק' לסיום הרבע השני מול מינסוטה, ג'ו ידע שהוא סיים את העונה. בדיקת ה-MRI שעבר למחרת בבוקר רק אימתה את החשש של אוהדי יוטה ואוהדי כדורסל רבים – אינגלס קרע את הרצועה הצולבת הקדמית. אחת הפציעות הקשות בספורט.
אבל הוא לא היחיד. הממוצע העונתי של קרע ברצועה הצולבת הקדמית ב-NBA בעשור הקודם הינו קרוב ל-3 בעונה. בשנים האחרונות שמות כמו קליי תומפסון, ג'מאל מארי, וקוואי לנארד הם חלק מהשמות המוכרים שנפצעו ברצועה הצולבת הקדמית ונותחו. תומפסון חזר רק בכדי לקרוע גם את גיד אכילס ולהפסיד עוד יותר מעונה נוספת, בעוד לא ברור אם מארי ולנארד יחזרו עוד העונה. אז למה זה מעניין אותנו? מכמה טעמים. קודם כל, בגלל הקשר הישראלי. ג'ו אינגלס, האוסטרלי החביב בעל התנועות הדי גמלוניות של יוטה עשה כברת דרך ארוכה מעומק הספסל של מכבי ת"א אי שם בעונת 2013-2014 (איתה זכה ביורוליג באותה עונה הפכפכה, אך היסטורית), ועד פסגות המערב ב-NBA וזכיה במדלית ארד אולימפית עם אוסטרליה בקיץ האחרון.
למה עוד? כי ג'ו החביב הוא לא כוכב כדורסל טיפוסי ובטח לא כוכב בסדר הגודל של לנארד, תומפסון ואף מארי הצעיר, אבל הוא הרבה מעבר לעוד שחקן חביב. הוא אולי הדבק השקט שחיבר את יוטה בשנים האחרונות והיה מרכיב חיוני בהפיכתה לקונטנדרית רצינית בפסגת המערב בשנים האחרונות. הוא מסוג השחקנים שכל קבוצה צריכה: חכם, ראיית משחק, יכולת קליעה (עד העונה עמד על סביב 40% קליעה משלוש כשבעונה שעברה עמד על 45.1%) ומסירה (סביב 5 אסיסטים למשחק בעונות האחרונות, עד העונה הנוכחית בה חווה ירידה), קבוצתי, נטול אגו, קבלת החלטות טובה (יחס האסיסטים-איבודים שלו עדיין הטוב בקבוצה), קור רוח בדקות המכריעות וגם דמות חיובית בחדר ההלבשה.
עוד סיבה? כי הפציעה הזו, קרע של הרצועה הצולבת הקדמית, היא פציעה קשה שזמן החזרה ממנה ב-NBA בשנים האחרונות (למי המצליח לחזור) עומד על סביב שנה (כחלק מגישה שרווחת בשנים האחרונות להשהות את החזרה לספורט תחרותי לאחר ניתוח לשחזור הרצועה הצולבת כמה שיותר מעבר ל-9 חודשים, בתלות במוכנות השחקן ומצבו הגופני, כמובן), אבל היא משפיעה על כל אחד בצורה שונה. הסיכויים של ג'ו? לא משהו למען האמת...
הסטטיסטיקה (וב-NBA מתים על סטטיסטיקות) ממש לא לטובתו. במחקר שפורסם לאחרונה וניתח נתונים של 26 שחקני NBA עם קרע רצועה צולבת קדמית, 22 מתוכם חזרו לשחק ב-NBA תוך ממוצע של מעט יותר משנה (372 ימים) מהניתוח. בנוסף, אחוזי היעילות על המגרש של החוזרים ירדו בשנה הראשונה ב- 19.3% ביחס לעונה שלפני הפציעה. גורמים שהקטינו את סיכויי החזרה: גיל מבוגר (אינגלס הרבה מעל לממוצע במחקר), יותר (כן, יותר...) שנות ניסיון ב-NBA (ככל הנראה קשור גם לעניין הגיל וגם כאן, אינגלס מעל לממוצע) וגם, העמדה במגרש – אצל פורוורדים נמצאו סיכויי חזרה קטנים יותר ביחס לגארדים, ואינגלס כאמור, הוא פורוורד...
אז לספוג פציעה כזו בגיל 34? כשהחוזה שלו נגמר בסוף העונה? האם יוטה תזכור לו חסד נעורים, או שתפנה מקום בתקרת השכר להביא תחליף צעיר ובריא? גם כך עוד לפני פציעתו הסתובבו לאחרונה שמועות על כך שיוטה חיפשה להיפטר מאינגלס בתמורה לתחליף עם אוריינטציה הגנתית יותר, אז עכשיו?
אבל מה לעשות שרפואה אינה מדע מדוייק ולא הכל ברפואה זה סטטיסטיקות, במיוחד אצל ספורטאים גדולים שערכם הסופי גדול בהרבה מסך הנתונים היבשים שמרכיבים אותם (גיל, שנות נסיון, תפקיד, אחוזי קליעה). ישנם סוגים שונים של ספורטאים גדולים ושחקנים גדולים ואת כל אחד מייחד משהו אחר. מניסיון של מנתח שניתח לא מעט ספורטאים (וגם של ספורטאי עבר), מה שכנראה הפך אותם לטובים וייחודיים ודחף אותם לטופ באותו ספורט, עוזר להם הרבה פעמים ודוחף אותם להתגבר על קשיים, פציעות וגם לחזור מפציעות קשות ולהשתקם – כן, גם נגד הסטטיסטיקות והסיכויים.
אינגלס יעבור ככל הנראה ניתוח לשחזור הרצועה הצולבת בשבועיים-שלושה הקרובים ולאחר מכן יתחיל מסע שיקום ארוך ומפרך. זה לא ירתיע אותו. הקושי אינו זר לג'ו ולמשפחתו. לפני כ-3 שנים, בנם ג'ייקוב, אז בן שנתיים, אובחן עם אוטיזם. לאחר ההלם הראשוני, ג'ו ואשתו התמודדו בפתיחות רבה עם המצב ושיתפו את העולם. הם הופתעו מעוצמת האהבה והחיבוק החם לו זכו מהקהילה בסולט לייק סיטי והסביבה. זה נתן לג'ו הרבה כח ושם אצלו דברים בפרופורציות. הוא דיבר על זה לא מעט בשנים האחרונות.
בנוסף, אם אינגלס יחליט שהוא עדיין רוצה לנסות לחזור, גם בגיל 35 פלוס, מה שבעבר היה בלתי סביר, הפך כיום ליותר ויותר אפשרי עם תנאי שיקום שלא היו קיימים בעבר ואמצעים חדשניים ושיפור ביכולת להעניק לספורטאים מעטפת מכיוונים רבים שתאריך את הקריירה שלהם. אנחנו רואים היום יותר ויותר ספורטאים שחוזרים לשחק ברמות הגבוהות לאחר פציעות קשות עם שיקום ממושך גם אחרי גיל 35. אינגלס מעולם לא היה אתלט על, מהיר במיוחד (אחד הכינויים של אינגלס הוא" Slow-mo' Joe") או קפיץ אנושי וגם אם יאבד טיפה מהניתור או המהירות שלא היו לא מעולם, אם יחזור הוא עדיין יוכל להשפיע על המשחק. מה שייחד אותו לא נמצא ברגליים או בידיים ואת זה אי אפשר לקחת ממנו. לפי הדיווח הראשוני של תוצאות ה-MRI של אינגלס, הפגיעה ברצועה הצולבת היא מבודדת, כלומר אין פגיעות נוספות (מיניסקוס או סחוס) וזה עדיף, כמובן, על פגיעה מורכבת יותר.
הסיפור של אינגלס וחרושת השמועות סביב עתידו בשבועות והחודשים הקרובים, מאפשרים חלון אל תוך המציאות האולי זוהרת למדי מבחוץ, אך הדי אכזרית והקרה של ה-NBA. שחקן כמו אינגלס, אחד מסמלי הקבוצה הנוכחית של יוטה, שחקן שהוא ומשפחתו מחוברים כל כך לקהילה והיא אליהם, בסוף הופך לעוד מספר שאפשר לשחק בו על מנת לתמרן את רשימת השחקנים או את תקרת השכר. אין סנטימנטים. בלי קשר לפציעה, לאחר עונה שעברה מצויינת מבחינה אישית, חווה העונה אינגלס ירידה סטטיסטית והדבר מיד בא לידי ביטוי בשמועות על טרייד, כאמור. אז מצבו לא נראה מזהיר בוודאי ברגע הקשה שלו, כשמגיעה פציעה קשה והחוזה עומד להסתיים. אם אינגלס לא יחזור, בין אם בגלל הפציעה, בגלל החלטה אישית או בגלל שהקבוצה לא תאפשר לו, אני מקווה שיוטה לפחות תעשה את הדבר הנכון ותציע לו תפקיד מקצועי במועדון. זה מן הראוי.
ימים יגידו אם נראה את אינגלס על הפרקט ב-NBA כשחקן. אולי יחזור לסיבוב אחרון באוסטרליה, ואולי הדרייב לסל ברבע השני מול מינסוטה היה הפעולה האחרונה שלו כשחקן. בכל מקרה, הוא היה תזכורת נעימה לכולנו שגם לבחור עם מראה ותנועות גמלוניות, שיושב על הספסל דקות ארוכות באולם היובל בהרצליה ובאולם המעט חשוך באשדוד והרים בכל חילוף את מבטו למאמן בתקווה שאולי הפעם יכניס אותו סוף כל סוף ושוב מתבדה, גם לאותו בחור יש סיכוי להפוך לשחקן משמעותי בליגה הטובה בעולם אם רק יאמין בעצמו.
