יותר מחודש ימים עברו מאז שסולימן בריימו חזר להפועל ירושלים, וזה מרגיש כאילו הוא מעולם לא עזב. החזרתו, לצד השינוי המוצלח על הקווים, מסמנים את השינוי הגדול ביותר שהקבוצה מהבירה עברה מאז פתיחת העונה הרעה, אבל כישלון בסדרת הפליי אין מול פרומיתיי יחזור אותם אחורה בזמן. בראיון ראשון מאז שחזר, מבהיר בריימו שכל עוד הדברים תלויים בו - זה לא הולך לקרות.
"זה מרגיש טוב לחזור", אומר הביגמן הניגרי, "אני שמח שצברנו כמה נצחונות, נראה אנחנו בכיוון הנכון פרט לשני הפסדים. יש כאן פרצופים מוכרים, אנשים מוכרים, אז זה באמת מרגיש כאילו אני ממשיך מאותה נקודה".
אז מה בעצם קרה בקיץ? זה המאמן שלא רצה אותך, אולי לא רצית לחכות?
"זה פשוט הטבע של העסק שלנו. לא תמיד הכל קורה כמו שאתה רוצה שיקרה. היו התפתחויות ומצאתי את עצמי בספרד, ואז היו עוד התפתחויות והנה אני שוב כאן. אני לא ממש בטוח לגבי הסיטואציה שהיתה עם המאמן הקודם, היתה הרבה אי ודאות מצד שני הצדדים, ירושלים ואני ניסינו להבין מה אנחנו רוצים מעצמנו, ובסוף היום אתה יכול לקבל החלטה על סמך ההווה, לא על סמך מה יכול או לא יכול לקרות. אז בהתחשב בסיטואציה והבחירות שהיו לי, החלטתי את מה שהיה נראה לי כמו ההחלטה הטובה ביותר באותה נקודת זמן".
היתה לך בספרד תקרית מכוערת שבה אוהדים זרקו ביצים על המכונית שלך, מה קרה שם?
"התעוררתי יום אחד, הלכתי להיכן שחניתי את הרכב שלי ואני פתאום רואה ביצה שנשברה על המכונית. המחשבה הראשונה שלי היתה כזה, 'אוקיי, מישהו אולי עשה קניות וקרתה איזו תקלה'. אבל אז הסתכלתי על כל המכוניות מסביב וקלטתי שהמכונית שלי היתה היחידה עם ביצה עליה. אז אני לא יודע אם זה היה אישי, אני עדיין לא יודע מה היה הסיפור שם אני לא יודע מה הוביל לזה, אבל באופן אישי כבר חוויתי דברים יותר גרועים, ואוהדים צעקו לי דברים חמורים יותר".
מאז שחזרת אתם במאזן 2:6 בכל המסגרות. מה ראית מבחוץ שהיה צריך לתקן?
"חלק אמרו נוכחות בצבע, חלק דיברו על הנעת כדור. בשבילי, אני פשוט מנסה לעשות את מה שאני עושה הכי טוב - לעזור לקבוצות לנצח. אני אוהב לנצח, אני שונא להפסיד, אז כשחזרתי התרכזתי במה אני יכול לעזור. שאלתי את כולם, 'מה אתה צריך קואץ׳? מה אתה צריך אדם? מה אתה צריך אובה? מה שאתם צריכים, אני הכתובת'".
עבדת בעבר עם יותם הלפרין כמנהל ספורטיבי. הופתעת לראות אותו על הקווים?
"וואו, כששמעתי על זה לראשונה בהחלט הייתי מופתע. לא ידעתי שזה הכיוון, חשבתי שהם ימנו מאמן אחר. וכשהוא לקח את התפקיד זו היתה הפתעה גדולה. אבל אנחנו יודעים ש'יו-יו' שיחק כדורסל המון זמן ברמה גבוהה מאוד, מכיר את המשחק, מבין את המשחק, מכיר שחקנים אז הייתה בטוח שגם אם הוא לא יודע מה הוא עושה, הוא בטוח ילמד מהר מאוד".
איך יותם כמאמן בהשוואה לעודד קטש?
"בנאדם, זה כמו להשוות בין לברון למייקל ג׳ורדן, זה שני עידנים שונים, אתה מבין אותי? הם פשוט שונים. עודד קצת יותר מבוגר, יש לו את השיטה שלו, את הפילוסופיה, יו-יו מאמן צעיר יותר, שני סגנונות שונים. כרגע יו-יו עושה עבודה טובה עם החבר׳ה כאן, והוא ימשיך ככה".
יצא שיש לך כאן קולוניה ניגרית יחד עם ג׳ון אגבונו ורטין אובהסואן. זה מוצא חן בעיניך?
"זה כיף. שיחקתי בעבר רק עם שחקן ניגרי אחד, אז להיות עכשיו עם עוד שניים כאלה זה מרגיש מדהים. מה שמצחיק זה שהמשפחות של כולנו הן ממש מאותו מחוז, יצא ככה. קל לך להזדהות עם אנשים שבאים מרקע דומה. אם אתה תיסע לצרפת לסיור תקשורת למשל, ותפגוש שם ישראלים, אתם תתחברו בצורה טבעית".
אנחנו עורכים את הראיון הזה בצל של עוד גל קורונה שמכה בנו. איך החיים עם הקורונה משפיעים עליך ככדורסלן וכאדם?
"כשחקן זה בהחלט קשה. בסגר הראשון כולם היו יכולים לעשות מה שהם רוצים אבל לנו היה אסור. רק מהאימון הביתה, מהסופר הביתה. והיה קיץ, כולם בחוף הים, כולם נהנים, אבל אתה חייב למלא אחר החוקים למען הבטיחות. הקורונה גורמת לך לחשוב פחות על עצמך. אתה צריך לשמור על עצמך, על החברים לקבוצה, על המשפחה".
היית אחד הבודדים בקבוצה שהחליט להישאר גם בקורונה וגם בתקופת הלחימה שהיתה. אתה מרגיש שזה חיזק את הקשר שלך עם ישראל, עם אוהדי הקבוצה?
"החלטתי להישאר כי הרגשתי שזה הדבר הכי בטוח באותו זמן. בהתחלה אמרתי, ׳אני מוכן לחזור הביתה׳, אבל אז אתה לומד עוד, מדבר עם אנשים, יש כיפת ברזל, וכמובן גם להיות בירושלים מכל המקומות - הרגשתי בטוח יותר כאן. לגבי ההשפעה שהיתה לזה על האוהדים, אני בהחלט מרגיש את זה, אבל האמת היא שמהרגע שדרכתי בישראל לראשונה הארץ הזו היתה מדהימה אליי. היו לי את התקופות הכי טובות בקריירה שלי כאן, פגשתי אנשים מדהימים. אפילו אחרי עונת הקורונה לא חזרתי הביתה. ידעתי שמתחילים להתאמן עוד שבועיים וחצי, מה יש לי לחזור הביתה? אני כבר בבית. אני אוהב את ירושלים, את המועדון, העיר קיבלה אותי יותר טוב מכל עיר שאי פעם הייתי בה. המשפחה שלי מרגישה כאן בבית, אפילו הכלב שלי נהנה כאן".
אז אתה נשארת, אבל היו הרבה טענות כלפי חבר שלך לקבוצה, טיישון תומאס, שניסה לשכנע את כולם לעזוב. מה חשבת על זה?
"אני לא יודע אם הוא ניסה לארגן את כולם. בסופו של יום, כל אחד רוצה לקבל את ההחלטה הכי טובה עבור המשפחה שלו, וכנראה שכך הוא הרגיש".
לקראת סדרת הפליי אין עם פרומיתיי, איך אתה מעריך את הסיכויים שלכם?
"אני תמיד בטוח בעצמי, בנאדם. אני תמיד משחק כדי לנצח, בגלל זה אני תמיד לוקח את ההפסדים כל כך קשה. יש לי תחושה טובה, כולם נעולים על המטרה, ואם הם לא אז אני יכול לגרום להם להתרכז".
איך אתה גורם לשחקנים להתרכז?
"אני נכנס לחדר ההלבשה ומנסה לקרוא את כולם. יש כאלה שצריך לתת להם איזו סטירה, כאלה שצריך לדחוף יותר, לתת מילה טובה. זה נגיעות קטנות, אתה מנסה למצוא את האיזון ואני מרגיש יש לי מערכת יחסים טובה עם כולם כדי לעשות את זה".
אם אני אבקש ממך לתת שיר שיסכם את הסיפור של ירושלים בסוף העונה הזאת, איזה שיר זה יהיה?
"השיר הראשון שעולה לי הוא שיר של ניפסי האסל בשם 'תזמון מושלם' יש בשיר משפט שאומר 'אני יודע שתזמון מושלם מרגיש שאני מאחר, אני אני יודע שאני עדיין גדול למרות הטעויות שלי'. זה משפט שהולך איתי, ואני חושב שעבורנו, אם נסתכל בסוף העונה, נראה שעשינו טעויות, אבל הפכנו לקבוצה גדולה ובעזרת האל, זה יהיה התזמון המושלם למשהו טוב".
