לכל שושלת יש התחלה. אם הייתם שואלים את אוהדי בוסטון סלטיקס ב-17 ביוני 2008, בשעות הלילה, הם כנראה היו אומרים לכם שהם בדרך לעוד רצף שיחקק בדפי ההיסטוריה של ה-NBA, כמו שהקבוצה שלהם כבר עשתה בעבר. זה היה יום שלישי, משחק מספר 6 בסדרת הגמר מול היריבה המרה, הלייקרס, אך לקרוא למה שהיה שם תחרות זה פשוט לא נכון, כי תחרות לא הייתה שם – הסלטיקס האימתניים, בשנתה הראשונה של השלישייה, רביעייה אם תרצו, פירקו את קובי בראיינט והחברים 92:131, באחד ממשחקי האליפות הכי חד צדדיים שנראו, וכנראה יראו אי פעם.
זו הייתה עונה שבה לאחד הכוכבים הגדולים שידע הפרנצ'ייז המפואר, פול פירס, הצטרפו ריי אלן וקווין גארנט, שני אולסטרים וטרנים ויחד עם רכז צעיר, בשנתו השנייה בליגה, ראז'ון רונדו שמו, הם בנו קבוצה עם מטרה ברורה וחד משמעית – לזכות באליפות, וכך היה. מה שקרה בשנים הבאות היה מאכזב, כאשר החבורה הכל כך מוכשרת לא הצליחה לחזור על ההישג, למרות עונות סדירות נהדרות שתמיד השאירו אותה כמועמדת משמעותית לאליפות.
מאז, הרבה מים עברו בנהר. זה כלל כמובן את פירוק החבורה, העזיבה של המאמן דוק ריברס וצירופו של בראד סטיבנס, שעוד לא היה אז בן 37, במה שהייתה להתחלה קשה וכמה שנים של התאוששות עד לעונת 2016/17, שבה הסלטיקס חזרו למקומות שבהם הם צריכים להיות. בהתחלה עם אייזיאה תומאס, לאחר מכן עם קיירי אירווינג וכמובן עם התפתחותם של שתי בחירות הדראפט המוצלחות ביותר של דני איינג' בשנות ה-2000, ג'יילן בראון וג'ייסון טייטום, בוסטון הגיעה לגמר המזרח בשלוש שנים מתוך ארבע.
אך אם נגיד את האמת, מלבד לעונת 2017/18, שבה הסלטיקס באמת היו מרחק נגיעה מגמר ה-NBA, הם לא באמת היוו איום ממשי על התואר. לאחר שבעונה שעברה הקבוצה של בראד סטיבנס העמידה מאזן של 36:36, בבוסטון החליטו שהגיע הזמן לשנות – הם העבירו את סטיבנס לתפקיד נשיא פעולות הכדורסל של המועדון במקום דני איינג' שנפרד לאחר 18 שנים ומינו את אימה יודוקה, שהיה מאמנו של נאש בברוקלין ובילה הרבה שנים תחת גרג פופוביץ' בספרס. בנוסף, הם נפטרו מקמבה ווקר והחליטו כי הם נותנים עוד צ'אנס לצמד הכוכבים, הצעירים עדיין, בראון וטייטום, לנסות ולהוכיח שהם מסוגלים להצעיד את בוסטון בעצמם עד הסוף.
וכמו שחשבו רבים, תחילת העונה הנוכחית לא בישרה טובות עבור הירוקים, שעומדים על מאזן מאכזב של 21:18, ששם אותם נכון לעכשיו במקום ה-11 במזרח, מחוץ לתמונת הפליי-אין. לא משנה איך תסתכלו על זה, זה לא המקום שהסלטיקס ציפו להיות בו. אז מהן בעצם הבעיות של אחד משני המועדונים הגדולים בהיסטוריית ה-NBA, שמחזיק בלא פחות מ-17 אליפויות?
הקצוות הפרומים
על העובדה שמדובר בחבורת שחקנים טובה אין על מה להתווכח – טייטום ובראון הם שני כישרונות על, שמציגים יכולות התקפיות מהטובות ביותר שיש בליגה, כאשר העונה הם קולעים 25.7 ו-24.2 נקודות בממוצע למשחק בהתאמה, וגם בפן ההגנתי אי אפשר להגיד עליהם שהם לא שומרים טובים, עם השפעה מצד שר ההגנה של הקבוצה ואחד משחקני ההגנה הטובים בליגה, מרכוס סמארט. השלישייה הזאת רצה כבר לא מעט שנים יחד וכמו שאתם יכולים להבין, מדובר בשלושה שחקנים בעמדות 2-4 בגדול (סמארט אולי יכול ומשחק כרכז, אך הוא לא כזה באמת).
מה שחסר בבוסטון בשנים האחרונות אלו שחקנים טובים ויציבים בשני קצוות החמישייה, בעמדות הרכז והסנטר. נתחיל ברכז – לכל קבוצה טובה, איך שלא תסתכלו על זה, יש מוביל כדור, שחקן שמתחיל התקפות, והמאמן יודע שהוא יכול לסמוך עליו עם הכדור בידיים, אחד כזה שיכול לייצר מצבי קליעה נוחים לאחרים וגם לעצמו. לסלטיקס אין את זה כבר לא מעט שנים. מאז רונדו, ראינו את אייזיאה תומאס לוקח את התפקיד לידיים, ואחריו גם קיירי עשה את זה במשך שנתיים (יש שיגידו כראוי ויש כאלו שלא), אך בשלוש העונות האחרונות, כולל זו, נראה שבבוסטון משוועים למישהו שיחבר את כל הכישרון הזה.
קמבה ווקר ניסה, אך כמו שכבר אמרתי, בסלטיקס הבינו שהוא לא מסוגל לעשות זאת ברמה שהם דורשים. הקיץ, בוסטון הלכה על דניס שרודר עם חוזה טוב של פחות מ-6 מיליון דולר בעונה, אך שוב, ולמרות פתיחת עונה סולידית של הרכז הגרמני, ברור שעל מנת לאיים על אליפות הם יצטרכו רכז טוב יותר. העובדה שאין לבוסטון את השחקן המנוסה שיקבל החלטות טובות במאני טיים באה לידי ביטוי העונה בכך שהיא אחת מקבוצות הרבע הרביעי הכי רעות בליגה, עם מקום 26 ביעילות התקפית ו-25 ביעילות הגנתית ברבע המכריע. "חסרה לנו הקשיחות המנטלית הזאת ברגעים הקשים", אמר על כך המאמן, יודוקה. בנוסף, הסלטיקס כבר איבדו העונה 4 פעמים יתרונות של לפחות 19 נקודות, כולל במשחק האחרון מול הניקס.
בצד השני של החמישייה לבוסטון לא היה גבוה טוב ומשמעותי מאז עזיבתו של גארנט לפני שמונה שנים וחצי. הסלטיקס צריכים שחקן גבוה, כזה שאפשר לסמוך עליו שיעשה את העבודה השחורה, ייקח ריבאונדים, יפחיד את שחקני היריבה בעת חדירה לסל ואם ייקלע מבחוץ מה טוב. לירוקים יש שחקן שעונה על כל הקריטריונים שהוצגו כאן כעת, מלבד האחרון – רוברט וויליאמס שמו. וויליאמס, בחירה מספר 27 בדראפט 2018, מתנשא לגובה של 2.06 מטר.
הוא ממש לא אחד הסנטרים הגבוהים בליגה, אך הקפיצים שיש לו ברגליים גורמים לו להיות אחד השחקנים האתלטיים שיש בליגה, שמוסר טוב יכול למצוא אותו בתוך הצבע להטבעות קלות פעם אחר פעם. בכל הקשור לפן ההגנתי, הקפיצים האלו שדיברנו עליהם, עוזרים לו להיות שחקן פנים הגנתי מהטובים שיש בליגה, עם יותר מ-2 חסימות ועוד קרוב לחטיפה בממוצע למשחק. בנוסף, הוא בסך הכל בן 24.
אז מה הבעיה בעצם? מעל הכל היציבות – העונה, לראשונה בקריירה, הוא סוף סוף זוכה להיות שחקן חמישייה והוא פתח בכל 30 המשחקים שבהם שיחק. למרות זאת, כמו בשנים הקודמות, גם העונה, לילה אחד הוא מסוגל לסיים עם 12 נקודות, 16 ריבאונדים ו-3 חסימות, ובזה שאחריו עם 0 נקודות, 6 ריבאונדים ו-0 חסימות. זאת רק דוגמא אחת למקרה אמיתי שקורה לו לא מעט. בנוסף, העובדה שהוא לא מהווה איום מבחוץ, עוזרת לגבוהים יריבים לחכות באיזור הצבע. אם הוא יפתח יכולות קליעה מחוץ לצבע, וישמור על יציבות כמובן, בוסטון תרוויח את אחד הגבוהים הטובים בליגה בשנים הבאות.
תקועים במקום
הבעיה הכי גדולה של קבוצות בינוניות ב-NBA, וכזו היא בוסטון בשנים האחרונות, היא העובדה שמצד אחד הן לא מסוגלות להיות קונטנדריות רציניות לתואר, ומהצד השני הן יותר מידי טובות בשביל לסיים במקומות האחרונים, שמשיגים להם בחירות דראפט טובות בעונה שלאחר מכן. כל עוד טייטום ובראון משחקים בקבוצה, לא משנה כמה ירצו בסלטיקס (מה שכנראה לא יקרה), הם פשוט לא יסיימו במקומות שמובילים לבחירות הדראפט הגבוהות.
כתוצאה מכך, השאלה שנשאלת היא האם הצמד הצעיר (בראון בן 25, טייטום בן 23) מסוגל לעשות את קפיצת המדרגה שתיקח את המועדון הזה חזרה למקומות שאליו הוא שייך, ללא עזרה רצינית בכל מה שקשור לבחירות דראפט או שחקנים בעלי שם גדול שיגיעו – הרי בשביל שדבר כזה יקרה, בוסטון תצטרך לוותר על אחד מהשניים. האם זה מה שצריך לקרות? לדעתי כן, התקיעות הזאת נובעת מהעובדה שמדובר בסופו של דבר בשני שחקנים נהדרים שמביאים תועלת די דומה, אם כי בצורה אחרת לגמרי.
אם בבוסטון רוצים לעשות את השינוי הם יצטרכו לוותר על אחד מהשניים וכאן לדעתי, יש מקום לוויכוח, למרות שלהערכתי, מבחינת ראשי הסלטיקס, טייטום לא הולך לשום מקום, ואם אחד מהשניים יעזוב זה יהיה בראון. שחקנים שעשויים לבוא בחשבון הם בן סימונס ודמיאן לילארד, אם כי על שחקן בסדר גודל של האחרון בוסטון תצטרך לוותר על יותר מבראון.
בסיטואציה אחרת, הסלטיקס יכולים לנסות ללכת על טרייד שבו השניים ישארו ושחקנים צעירים, או שחקני משנה, כמו מרכוס סמארט למשל, יעזבו. עם זאת, צריך לזכור שהם לא יצליחו להנחית כוכב גדול בטרייד שכזה. כזכור, לפני כחודשיים הגארד ההגנתי יצא נגד זוג הכוכבים לאחר עוד הפסד כואב שהגיע עם קאמבק ענק של שיקאגו: "כל מה שאני יכול לעשות זה לעמוד בפינה. הם פשוט לא רוצים למסור את הכדור. זה משהו שהם יהיו חייבים ללמוד". לא ברור עד כמה זה משמעותי ואם זה משהו שיתייחסו אליו בטרייד עתידי, אבל אין ספק שהיה מדובר במשהו חריג.
אולי הבעיה היא בכלל לא בשחקנים, והסלטיקס, שנתנו ליודוקה את המושכות בקבוצת NBA בפעם הראשונה בחייו, עשו טעות כשלא הלכו על מאמן עם יותר ניסיון, שהיה מסוגל להוביל את החבורה המוכשרת והצעירה יחסית להצלחה גדולה יותר ברגעי הלחץ. בכל אופן, כל אוהד סלטיקס וחובב NBA מבין שמשהו צריך להשתנות, השאלה היא רק במה מדובר. בחרו בעצמכם:
