למכבי יש בעיה – והיא לא החלה רק העונה
לא נעים להפסיד במשחק בית ביורוליג. בכלל לא נעים להפסיד לקבוצה נחותה ממך על הנייר, בטח ובטח כשהיא בסגל חסר ומוגבל. ממש לא נעים שאותה יריבה נחותה, על הנייר, גם מפרקת לך את הצורה באופן שיטתי ולאורך 40 דקות. לגמרי לא נעים שאותה יריבה גם מפגינה עליך עליונות בכל היבט טקטי, מקצועי, מנטלי ואחר. אבל האמת היא שזאת לא הבעיה. אלו דברים שקורים מדי שנה, אלו משחקים שחווה כמעט כל קבוצה, ואותם אפשר לדפדף הלאה. בטח כשזוכרים את תקופת ההכנה המקוטעת והצולעת שעברה על מכבי תל אביב בקיץ 2021.
הבעיה היא שמשחק הנפל מול אלופת סרביה והליגה האדריאטית מוכר לנו מפעם. וגם משחק הנצחון מהשבוע הקודם, מול באיירן, היה מוכר לנו מפעם. כן, אותו משחק שבו הצליחו הצהובים איכשהו לחלץ נצחון, בזכות ווילבקין והקהל, על פני יריבה (חסרה ופצועה) שהייתה עדיפה עליה. הבעיה היא, ואת זה צריך להגיד בקול רם וברור, שרוב רובם של הקשיים הנוכחיים של אלופת ישראל, כך נראה, בכלל לא קשורים בסגל הנוכחי המסוים, או בכושר האישי של שחקן כזה או אחר. הבעיה? שהבעיות מוכרות לנו משנים קודמות. ולאור נסיון העבר, בכלל לא בטוח שהן תפתרנה במהרה.
המכנה המשותף בין קאלויארו, דיברתולומיאו וספרופולוס
קשה מאוד שלא לאהוב את אנג'לו קאלויארו, האיש שתמיד נמצא שם. קאלויארו שם את הגוף והנשמה שלו על הפרקט מדי ערב. ולקאלויארו, נטול האגו, בכלל לא משנה אם מספסלים או בכלל מלבישים אותו. אם סופרים אותו או לא. הוא יהיה מוכן ומזומן לקריאה, וייתן את הכל. ולכן הקהל משוגע עליו.
קשה מאוד שלא לאהוב את ג'ון דיברתולומיאו. האיש הקטן (במושגי כדורסל, כן?) והתזזיתי הזה, שמשחק החל מהילוך חמישי ומעלה. שלא יודע פחד בהגנה ובהתקפה. שמבלה יותר זמן על הפרקט מאשר מעליו. ולכן הקהל משוגע עליו.
קשה מאוד שלא לאהוב את יאניס ספרופולוס. כי איזה יאניס זה. תמיד אומר את הדבר הנכון. תמיד זוכר למי להודות. תמיד נלחם ולא מוותר. ולזכותו: תמיד מצליח להחזיק את הקבוצה ביחד, כשהיא מחויבת ונלחמת. גם בימים קשים. גם כשלא הולך כלום, יאניס אף פעם לא מוותר. ולכן הקהל מטורף עליו, ברמות אהדה שיד אליהו הישן כמעט ולא הכיר בעבר.
העניין הקטן הוא שאם גם בעונת 2021/22 משחק לו אנג'לו קאלויארו מעל 27 דקות בממוצע למשחק, אז זה חתיכת כשלון מקצועי. ואם דיברתולומיאו משחק קרוב ל-18 דקות בממוצע למשחק, אז זה חתיכת כשלון מקצועי. כי אם מכבי תל אביב רוצה לגדול ולהצליח, אז שני אלו יכולים להיות שחקנים שוליים במקרה הטוב. בטח שלא עוגנים. בטח לא כאלו שמקבלים החלטות בהתקפה.
ואני מודה, ברמה האישית, שבעודי צופה אמש במהלכים שבהם קאלויארו את ג'ון די מנסים להציל את המולדת עבור הקבוצה שלהם, תהיתי באיזו שנה לעזאזל אנחנו נמצאים. כלומר, כיצד יכול להיות שאחרי כל הלקחים שהמועדון הזה אמור היה להפיק, ואחרי כל הסקת המסקנות שאמורה הייתה להתבצע על ידי ספרופולוס עצמו, בסוף הוא שם מבטחו, פעם אחר פעם, באנשים שיכולים, במקרה הטוב, לייצר איזשהו מגע קסם מקרי. ובד"כ להפריע. אם כך, ואם אין הפקת לקחים, אז הבעיה היא לא בהם. הבעיה היא באיש שמסרב להפנים ולהבין. הבעיה היא בספרופולוס.
כי אין שום סרט בעולם שבו מהלך שכזה נראה למישהו הגיוני. מהלך שבו דיברתולומיאו מריץ פיק אנד רול, בכל הרכב שהוא (ואולי במיוחד ההרכב המסוים הזה), ומישהו אומר לעצמו שזה דווקא אחלה רעיון.
כי אין שום סרט בעולם שבו מהלך שכזה נראה למישהו הגיוני. מהלך שבו אנג'לו קאלויארו מכדרר באמצע, לאחר מהלך של בין שניים (הנד אוף), ומצופה גם למצוא שחקן שיוצא מחסימה בזמן וגם להוות לאחר מכן אופציה סבירה לקליעה מבחוץ (לאחר העזרה על נאנלי), ומישהו אומר לעצמו שזה דווקא מה זה מגניב.
וכן, אני מבין שאתם בטח תוהים לעצמכם מה נפלתי דווקא על שני החביבים הללו. שהרי היו הרבה בכירים מהם ששיחקו רע מהם. מה שנכון. ובכל זאת, אני מתעקש. תנו מבט גם בשני המהלכים הבאים, ברשותכם, ותגידו אם משהו כאן נראה לכם סביר.
האם סביר בעיניכם שדיברתולומיאו (שוב) ינסה לקבל החלטות מפיק אנד רול, כשלצידו קאלויארו שמנסה, בלי יכולת, להושיעו? האם לא ברור לספרופולוס שהקבוצה היריבה רוצה שהם יהיו אלו שיקבלו את הכדור בכלל, ושקאלויארו ינסה לקבל החלטות מהפינה בפרט? כי אם לא ברור לכם, תנו מבט כאן בקליניץ' הגאון, שממש מפתה את קאלויארו להיות שזה שישאף להציל.
וכאן למשל, לא צריכים בכלל לפתות. וגם לא צריכים להתקרב אליו.
ואולי הבעיה היא במכבי תל אביב, מועדון שמאז ומתמיד שמע את הקולות. ואולי אולי, הקולות שהוא שומע מהיציע הם הקולות שמהם הוא צריך להתעלם, אם הוא רוצה להתקדם. כולל ובמיוחד הקולות האוהבים שמושמעים לעברו של הג'נטלמן שעל הקווים.
את המשחק בשבוע שעבר, מול באיירן מינכן, פתח ספרופולוס כשגימיק אחד (לפחות) באמתחתו, עת זרק למערכה את רומן סורקין. את המשחק אתמול החל ספרופולוס עם גימיק אחד (לפחות), במסגרתו פתח יפתח זיו כרכז, בעיקר כדי לנסות ולפרק הגנתית את נייט וולטרס שמולו. ועל הדרך, למנוע בזבוז אנרגיה של סקוטי ווילבקין בהגנה, שמקבל אגב כך ציוות נוח יותר. האם יפתח זיו מוכן להיות רכז ראשון במשחק יורוליג? ברור שלא. אבל אחלה גימיק, יו נואו.
נו, אז אחרי 8-0 מהיר של האורחת, בפחות מ-3 דקות, ופסק זמן צהוב ראשון, הלך ספרופולוס לגימיק מספר 2. נו, הגימיק שהצליח מול באיירן, שבו ווילבקין מכדרר ולצידו 4 פורווארדים (ננאלי, קאלויארו, וויליאמס וריינולדס). אה, אלא שהגימיק הזה כבר מוצה בשבוע שעבר, והיה רחוק מלהרשים את הסרבים הקשוחים שכנגד. ולא זו בלבד שההתקפה של מכבי חזרה להיות וריאציה של 1 זורק ו-4 בוהים, אלא שגם הגנתית מצא עצמו פרנצ'ייז פלייר ווילבקין כשהוא חשוף מאי פעם.
כמו כאן למשל, כשחיתוך של וולטרס עליו, בווריאציה על אלמנט התקפי שנקרא החזיר העיוור (בחיי, נו – לא אני המצאתי את השם), שווה עוד שתי נקודות קלות. עברנו מספר דקות, והנה מתחלף ההרכב הגבוה בהרכב סופר נמוך, עם שלושה מובילי כדור קטנים. כלומר, היידה, עוד גימיק. ומה דעתכם על הרכב סוף הרבע השלישי, עם זיו, דיברתולומיאו, קאלויארו, בלייזר וסורקין? אחלה גימיק. ומרוב גימיקים, רק שאלה קטנה נותרת פתוחה. והשאלה הזאת היא מה רוצה יאניס ספרופולוס. מהו ההרכב שאיתו הוא רוצה ללכת.
כי בסדר, הוא מאמן שמתאים עצמו (תמיד) ליריבה. אבל מהי ברירת המחדל? מהי תצורת ההרכב המועדפת עליו? מי האנשים שאמורים לנצח עבורו את המשחקים, ומהו סגנון המשחק שאמור לסייע בעדם לעשות כן? לצערי, אני חושש שהתשובה היא שאין תשובה. נסיון העבר מלמד שבסוף הוא שם הכדור בידיו של ווילבקין ומקווה לטוב. ומכניס למשחק את הנינג'ות שלו, כמו דיברתולומיאו וקאלויארו, ומקווה לטוב. ומי שמחפש שיטת משחק סדורה אחרת, שיצפה במשחקים של הכוכב האדום. או לחילופין, שייזכר בסגלים הצהובים של השנים הקודמות.
בואו נדבר על כישרון
עוד מעט נלהג (שוב) על עמדת הרכז. לפני כן, הבה ניזכרה בכדורסל של מכבי בעונה הקודמת, כמשל. לצידו של ווילבקין, כאיש שמרים קרן ורץ לנגוח, שיחקו עוד שני שחקנים שיכולים לעשות נקודות מכלום. נקודות לעצמם. אחד מהם שמו טיילר דורסי. השני אלייז'ה בראינט. ובמקומם הונחתו כאן ג'יימס נאנלי וקמרון טיילור. נאנלי הוא אחלה שחקן, עם קליעה ונסיון. ובלי יכולת לעבור את השחקן שלו בכדרור וללכת לטבעת. זה לא עניין של גיל. זה פשוט סוג כזה של שחקן. וטיילור? טיילור איננו שחקן אחד על אחד. ולא בטוח שהוא בכלל שחקן יורוליג, בטח שלא כרגע.
אז אם רמת הכשרון ברמת האחד על אחד בקו האחורי פחתה, ואפילו משמעותית, אי אפשר לשחק את אותו כדורסל ששוחק כשהיו דורסי ובראינט. אי אפשר לשחק כדורסל של כדרורים. ואי אפשר שאת התפקידים של שני אלו, במסגרת תרגילים בהתקפה העומדת, ישחקו החלופיים שפשוט לא מתאימים לכך. ג'יימס נאנלי, למשל, מתאים להרכב שבו יש רכז יצירתי פלאס ווילבקין לצידו, כשנאנלי עצמו עובר על חסימות או מחכה בפינה. והרבה פחות כזה שמייצר מכדרור או פיק אנד רול. וכאשר מתעקשת הקבוצה של ספרופולוס לעשות דברים דומים למדי, עם כלים שונים למדי, אז זה בעיקר מבאס. ולא יצירתי. ולא חכם. ולא עובד.
רכז המריבה – והטעות הטקטית של ספרופולוס
מה שמוביל אותנו לקינן אוונס. על פי פרסומים זרים ואמינים, עמדה ההחלטה בדבר צירופו של אוונס במוקד מחלוקת גדולה בקיץ האחרון. גורמים בכירים במכבי תל אביב סברו שאם כבר הולכים שוב על כסף קטן יחסית, עדיף להשאיר את כריס ג'ונס. גם כי הוא בעל תכונות של רכז. וגם כי הוא צפוי להיות טוב יותר בעונתו השניה בליגה השניה בטיבה. אבל ספרופולוס חשב אחרת. והתעקש. וניצח. והנחית את הרכז ששיחק בהפועל חיפה, במהלך שהוא לגיטימי לחלוטין. העניין הוא שאם כבר נלחמת וניצחת, ההגיון אומר שתתן לאיש לשחק. אבל אוונס, למרות פתיחת משחק טובה מול באיירן, הועלם מאז. וקיבל בשני המשחקים הראשונים פחות דקות מאשר אותו דיברתולומיאו, שבשום וריאציה שבעולם איננו יכול לרכז.
כל זה מוזר מאוד, בהערת אגב, כשעוקבים אחר ההתנהלות הנבונה של המאמן מיוון עד כה, שהקפיד להתרחק ממהלכים שעלולים לערער את מעמדו.
והבעיה היא לא רק בדקות המשחק של אוונס, אלא גם באיכות הדקות. כי שוב: בחרת רכז? אחלה. תן לו לרכז. תן לו הכדור. תו לו את הבטחון ואת הקבוצה. ולא, אל תתן לו לעמוד בפינה, תוך כדי שהכדור מגיע לדיברתולומיאו, כדי שזה יהיה האיש שיקבל את ההחלטה (בהרכב שלושת הגארדים!) ויחדור לטבעת. כי זה פשוט לא הגיוני. וזה גם פשוט לא יעבוד. כמו למשל כאן, במהלך שמתחיל מתצורה התקפית לא הגיונית, ומסתיים בסל קל בצד השני.
בדומה לאופן שבו היא פירקה את ננדו דה קולו בשבוע שעבר, הקשתה הקבוצה של רדוניץ' הפעם על סקוטי ווילבקין. בין היתר, באמצעות הגנת ה ICE שלה מול מהלך הפיק אנד רול של ווילבקין מהצד. בגדול, זוהי הגנה שחונקת את זה שאמור לקבל החלטות (ווילבקין) וממש כופה עליו להיפטר מהכדור.
העניין הוא שאם הגבוה שחוסם לא מהווה איום מבחוץ (ובהיעדרו של ג'ייק כהן, אין כרגע לצהובים מישהו שנראה מאיים), ואם ההתקפה תקועה ולא הגיונית, אז קשה מאוד אותה לפצח. ושימו לב, גם בדוגמא הזאת, כיצד עומד לו בפינה קינן אוונס, מי שאמור להיות הרכז הראשון של הקבוצה, ולא עושה את הדבר הבסיסי ביותר שהתפקיד דורש, וזה לגעת בכדור. זה לא הגיוני. זה פשוט לא הגיוני.
מה שמוביל אותנו (שוב) לווילבקין. סקוטי ווילבקין לא עבר הכנה סבירה לעונה הזאת, בשל ענייני הקורונה. ספק רב אם הוא מוכן כפי שאמור היה להיות לו היה בריא או שלילי לאורך כל הקיץ. הרי גם בעונה רגילה, נטולת מחלות ושאר מרעין בישין, ידעו במכבי להסביר לנו שלפרנצ'ייז פלייר נגמר באיזשהו שלב הדלק. שקשה לו מאוד, ובצדק, גם לשחק 30 דקות ומעלה, גם להיות הטופ סקורר, גם לשחק בעמדה מספר 1, תחת לחץ של שומרים מתחלפים, ובטח שגם לשמור. וזה בעונה רגילה ואחרי הכנה סבירה בקיץ.
בשני המשחקים שחלפו העונה, מבלי שהוא עבר עוד לפני את מסלול ההכנה המתוכנן, נשחק כבר האיש עד דק, כשהוא שוב משחק מעל 30 דקות למשחק, כשהוא שוב צריך לדפוק טריצות כדי שהקבוצה תשרוד, כשהוא שוב נאלץ (גם) לכדרר כרכז תחת לחץ בלתי פוסק. אז הפעם, כפי שקורה מדי פעם, הכדורים לא נכנסו כמו בשבוע שעבר. והפעם, בניגוד למשחק מול באיירן, גם הענישו אותו שוב ושוב (ושוב) בהגנה. למשל כאן.
למשל כאן.
בשבוע הבא צפויים לצהובים שני משחקי יורוליג קשים. שניהם, בנוהל, משחקים לחוצים שצריכים לנצח. ובשניהם, יתכן בהחלט, ישלח וישחק שוב הסקוטי. ואם אתם חושבים שמהלך כזה לא מגיע כשלצידו תמרור אזהרה מפני ההשלכות הגופניות האפשריות, אז אתם אופטימיים ממני.
קליניץ'
אני לא מאלו שמתעלפים באופן מובנה מכל שחקן סרבי, או מכל קבוצה סרבית. למרות, תודו, שחוויית הכדורסל שהעניקה לנו אמש 8-9 סרבים (כולל אחד ממונטנגרו, יא נודניקים) הייתה עילאית ונהדרת. ובינינו, ספק אם רבים מהם שווים בכלל מקום בכל סגל של קבוצת יורוליג אחרת. אבל אני כן מאלה שמתעלפים מגאון כדורסל כמו ניקולה קליניץ'. שכמעט תמיד בוחר נכון. שכמעט תמיד מוצא את הדרך לנצח. שהיה אמש ברמה אחת לפחות מעל כל מה שהיה לצהובים להציע מולו.
אה, ואחד כזה, שלו היה מגיע למכבי תל אביב של יאניס ספרופולוס, סביר להניח שהיה הולך לאיבוד בתוך הבלאגן ההתקפי.
שבת שלום.
למעקב אחר שי האוזמן בטוויטר
