זאת הייתה טירונות קשה. בניגוד לכל הציפיות טרם הגיוס, דני אבדיה לא לבש את המדים של גולדן סטייט, שיקגו או קליבלנד, ואחרי המתנה ארוכה משחשב האוטובוס שלו הגיע בשעה טובה לבקו"ם והוא נשלח לוושינגטון. למרות הכנה לקויה, אבדיה התחיל את המסלול בקול תרועה רמה כשקלע 15 נקודות ללא החטאה מול הכוכבים של ברוקלין, אבל מהר מאוד הוא הבין לאן הוא הגיע.
אבדיה הבין שהוא נקלע לסיטואציה לא פשוטה עם מפקד בעייתי ומחלקה לא מאוחדת, וכך לאט לאט הוא ראה את עצמו הופך לחייל שיורה הכי פחות במטווחים, ושומר הכי הרבה. התפקיד לא התאים לו ובעקבות הקורונה הוא גם לא חווה אווירה אמיתית וגם נכנס לבידוד בחודש ינואר האחרון. ואם זה לא מספיק, אבדיה נפצע ברגע האמת ופספס את מסיבת הסיום שנערכה בפילדלפיה.
את העבר איש לא יוכל לשנות, אבל למזלו של אבדיה - דברים נראים אחרת לגמרי השנה. המפקד הוחלף במישהו חדש שמאמין בישראלי, הפז"מניק של הוויזארדס שפגע במרקם הקבוצתי השתחרר ועבר לבלות עם עוד אנשים בני גילו, ואחרי ההצהרות האחרונות ("דני יקבל תפקיד גדול יותר") אפשר לפתח אופטימיות זהירה. אמריקה גוט טאלנט, עונה 2, פרק 1. מתחילים.
ציפיות חדשות
בהמשך לאותה "טירונות" קשה - אפשר לומר שבעונה שעברה היינו יכולים לחיות בשלום עם כל הדברים הפחות טובים שראינו מאבדיה. בין אם זה בעיית העבירות שחזרה על עצמה לעיתים קרובות מדי, ההשתלבות בהתקפה או שפת הגוף שהייתה שונה בתכלית מזו שהתרגלנו לראות במכבי תל אביב/נבחרת ישראל. עונת רוקי, התאקלמות, נסיבות ברורות, הכל טוב. אבל עכשיו? זמן לראות קבלות שמצדיקות את הבחירה התשיעית בדראפט.
"לפעמים הדבר הכי טוב בעונת רוקי זה שהיא מסתיימת", אמר לאחרונה הג'נרל מנג'ר של וושינגטון טומי שפרד. הוא יודע היטב שבדרך כלל שחקני NBA לא נוצצים כבר בעונה הראשונה שלהם, ושבעונה השנייה מגיעה הקפיצה הטבעית (לכן לא נהוג להעניק את תואר השחקן המשתפר לשחקן בשנה השנייה שלו). ואם לא רואים שיפור מתחילות לצוף שאלות (בוודאי כשאתה בחירה טופ 10), ובמקום הזה, אבדיה לא רוצה להיות.
אם נסתכל למשל על רשת הטלוויזיה שמשדרת את הוויזארדס, NBC וושינגטון, נראה הבדל מהותי בצורה בה אבדיה מוצג. בעונה שעברה דובר רבות על הפוטנציאל שלו, ועכשיו האמריקאים כבר רוצים לראות מה הם הרוויחו מההשקעה. ברגע שאבדיה חזר לפרקט מול ניו יורק ניקס אחרי היעדרות בת כחצי שנה, צוות השידור המקומי דיבר על כך שהם מצפים לראות מאבדיה קפיצת מדרגה העונה. בהנחה שווס אנסלד ג'וניור יעמוד במילה שלו ואכן יעניק לישראלי את ההזדמנות, הוא יהיה חייב לקחת אותה בשתי ידיים.
אז מי אני בכלל?
לפני הכל, המטרה של אבדיה לעונה הקרובה היא למצוא זהות. כמעט שנה חלפה מאז שאדם סילבר הקריא את שמו, ועדיין לא ברור איזה שחקן עומד מאחורי הכישרון בן ה-20. וכדי להמחיש את התעלומה, נשתמש ב-NBA2K. משחק הווידאו המפורסם כותב בפרופיל של כל שחקן איזה "סוג שחקן" הוא: בראדלי ביל למשל "איום התקפי", ספנסר דינווידי "פליימייקר", דאוויס ברטאנס "סטרץ' 4" ואפילו לרוקי קורי קיספרט יש ייעוד ברור - "צלף שלשות". אבדיה מתואר כ"שחקן כנף שדוחף את הכדור קדימה", אבל האם הוא באמת כזה? לא ממש.
על פי מאגר הנתונים של הליגה, 12 שחקנים בוושינגטון שיחקו בקצב מהיר יותר מאבדיה בהתקפה בעונה שעברה, אבל לא צריך להביט במספרים כדי להיזכר בכל המהלכים בהם אבדיה לקח כדור חוזר (הראה שהוא יודע לעשות את זה לא רע) והוביל מתפרצת. כי כמעט לא היו כאלו. במדגם הקטן של קדם העונה, אגב, אבדיה קלע 42.9% מהסלים שלו במתפרצת (הבא אחריו בקבוצה הוא דינווידי עם 18.5%).
ייתכן שאבדיה עוד יהפוך לשחקן מעבר קטלני שרץ את המגרש ומקבל החלטות מהירות (לא באמת יכול היה להיות כזה כשראסל ווסטברוק שיחק לצדו), אבל כרגע הוא עדיין לא נכנס לקטגוריה הזו, או לזו של הפליימיקרים או הקלעים. למעשה, נכון לאוקטובר 2021, אפשר להגדיר את אבדיה כשומר מצוין בהגנה ו"כלבויניק" בהתקפה שצריך לשפר משמעותית כל אספקט בחלק הזה של המגרש.
כדי להנות מדקות בקבוצה עמוקה כמו וושינגטון (מיד נגיע גם לזה) אנסלד ג'וניור צריך לדעת מה הוא מקבל מכל שחקן ושחקן שלו. אין ספק שהיכולת ההגנתית של אבדיה תבטיח לו דקות, אבל אם הוא לא יבוא לידי ביטוי באופן קבוע בתפקיד אחד לפחות בהתקפה, יהיה לו קשה מאוד בטווח הארוך, גם בוושינגטון וגם ב-NBA שממשיכה ללכת לכיוון של הרבה שלשות ונקודות.
יש פה מקום
עמדת הפורוורדים בוושינגטון עמוסה, וזה לא בהכרח דבר רע מבחינתו של אבדיה. בעונה שעברה החל ממשחק ההכנה הראשון תקן הסמול פורוורד הפותח היה פנוי, ואלו שנאבקו עם הישראלי על דקות בעמדה 3 היו דאוויס ברטאנס (שיחק בעיקר 4), גריסון מת'יוז, ג'רום רובינסון, טרוי בראון ג'וניור, איזק בונגה ובהמשך גם צ'נדלר האצ'יסון. לא מרשים במיוחד, בלשון המעטה.
העונה השמות הללו התחלפו בקייל קוזמה, קנטוויוס קולדוול-פופ והבחירה ה-15 בדראפט האחרון קורי קיספרט, ולפתע העמדה ה"חשופה" של הקבוצה היא דווקא 2. אם KCP יישאר בחמישייה גם כשרוי האצ'ימורה יחזור מההיעדרות שלו (סיבות אישיות), קיים סיכוי גבוה שאבדיה יעלה מהספסל לצד ראול נטו ויגשים את החזון של כולנו כשיוצב כסקנד גארד. אגב, 3 מתוך 4 הסלים של אבדיה בהכנה שהגיעו מאסיסט, רשומים על נטו.
צריך לציין גם את הגארד ארון הולידיי (האח הקטן של ג'רו וג'סטין) שקלע 9.3 נקודות בממוצע למשחק בקדם העונה, ולמרות שהוא פוינט גארד, הדקות שלו/של נטו, אם יש ישחקו ביחד, עשויות לבוא על חשבון אלו של אבדיה. נורה אדומה נוספת מגיעה מכיוונו של קיספרט, שצלף 3 מ-4 משלוש בהפסד האחרון לניקס, כולל שלשת קלאץ' שקבעה 113:113 בשניות הסיום. אבדיה, לשם השוואה, קלע 3+ שלשות רק בשישה משחקים בעונה שעברה.
על אף הסגל העמוק לאבדיה בהחלט יש מקום ברוטציה, בעיקר הודות לעובדה שלוושינגטון אין אף שחקן בגודל שלו שיכול להרגיש בנוח בשלוש עמדות שונות. את הדקות אבדיה יקבל, אפילו כפליימייקר, אבל השאלה היא מה הוא יעשה באותן דקות. כי אם הוא ימצמץ, על הספסל יישבו בכל רגע נתון לפחות חמישה שחקנים שרק יחכו לקפוץ על ההזדמנות שלהם.
המסקנות מקדם העונה
בראש ובראשונה למדנו שאנסלד ג'וניור מאמן יותר טוב לאבדיה מאשר סקוט ברוקס. האיש החדש על הקווים מבין איזה פוטנציאל יש לו בין הידיים, וכבר במסיבות העיתונאים הראשונות שלו הוא התייחס באופן ישיר לכך שאבדיה צריך ליצור יותר העונה. ברוקס לעומת זאת אמר את המשפט הבא במהלך העונה שעברה: "דני צריך להשתפר כפליימייקר, לפעמים אנחנו שמים אותו בסיטואציות שהוא נראה לא טוב". יחי ההבדל.
במשחק נגד טורונטו קיבלנו טעימה ממשהו שוושינגטון תוכל לנצל לא מעט העונה. ניק נרס החליט להציב את גוראן דראגיץ' בהגנה מול אבדיה, ואנסלד ג'וניור "העניש" אותו כשהלך לשחקן הצעיר שלו בשני פוזשנים רצופים. והתוצאה? אסיסט לשלשה של קולדוול פופ וסחיטת עבירה. דווקא נגד הניקס כשעמנואל קוויקלי שמר על אבדיה לא ראינו את הכדור הולך לישראלי, אבל כדאי לעקוב מקרוב אחרי המיס-מאצ' הזה שייווצר בכל פעם שוושינגטון תשחק עם חמישייה גבוהה.
בואו נעיף מבט על אחת ההתקפות הכי יפות שאבדיה היה מעורב בהן מאז שהוא חצה את הים והגיע לאמריקה. כאן הוא תוקף את הטבעת, מזהה את העזרה, מוצא את קוזמה ואחרי הנעת כדור יפה שוב מוסר לקוזמה שנועץ את השלשה. בהתקפה עומדת, אבדיה צריך לגעת בכדור ולזוז ללא הכדור כדי להיות אפקטיבי (משהו שלא באמת קרה בעונה שעברה). כשדינווידי דיבר על ה-IQ כדורסל של אבדיה, הוא התכוון בין היתר למהלכים מהסוג הזה.
פה ניתן לראות שני דברים חדשים: מהלך מתוכנן בו אבדיה מקבל שתי חסימות, ואת אבדיה קולע שלשה אחרי כדרור. עד כמה זה נדיר? ובכן, בצפייה חוזרת של כל 58 השלשות של אבדיה מהעונה שעברה (כולל הכנה), התגלה כי רק שלוש נקלעו אחרי כדרור - נגד באם אדבאיו במשחק ה"שבת שלום", מול דטרויט ונגד דנבר על הבאזר של סוף רבע. כלומר, 55 מתוך 58 שלשות היו קאץ' אנד שוט מיידי אחרי מסירה. זה לא נתפס.
עוד מהלך שכיף לראות בכדורסל החדש של וושינגטון. הכדור נע לכיוון של אבדיה, שממש חלק משטף ההתקפה, ובמהלך אחד חד שובר את הקיר ההגנתי של ג'וליוס רנדל וטאג' גיבסון, ועם מסירה ביד אחת תוך כדי תנועה מזכיר למי ששכח את הפוטנציאל שלו כיוצר.
פה אבדיה ממש מוביל את הכדור, ובמהלך מתוכנן שהארל חוסם את השחקן שלו, הוא מוצא את עצמו פנוי על קשת השלוש מול הטבעת. אבל כדי שנראה יותר מהלכים מהסוג הזה, אבדיה יהיה חייב לשפר את האחוזים שלו בשלשות פנויות.
הכיוון חיובי והולך להיות מעניין מתמיד, אבל בסופו של דבר הכל תלוי באבדיה ובביטחון איתו הוא יעלה על הפרקט מדי לילה. את הביטחון הזה מקבלים בין היתר מקהל שלם שדוחף אותך (כפי שהוא הכיר כ"כ טוב מימיו בישראל), וזה משהו שהוא ייחשף אליו בפעם הראשונה ב-NBA בין שישי לשבת - כשוושינגטון תארח את אינדיאנה לעיני כ-20 אלף אוהדים בקפיטל וואן ארנה. האם הרוח הגבית הזו שווה תפנית בעלילה של אבדיה? אוטוטו נגלה.
