חודש אוגוסט אוטוטו מסתיים, ולגל מקל עדיין אין קבוצה לעונה הבאה. הרכז, שהיה אחד השגרירים הבולטים והמוצלחים של הכדורסל הישראלי באירופה בשנים האחרונות, שוקל לחזור לשחק בישראל, אבל לאו דווקא מסיבות קשורות לכדורסל. "אני עובר סיטואציה עם אמא שלי, שמתמודדת בגבורה עם בעיה רפואית ששמה אותי בהולד", הוא אומר בראיון מיוחד לערוץ הספורט. "בגדול התכנית שלי היתה להישאר בחו"ל, גם אחרי שהחוזה עם מלאגה הסתיים, אבל יש דברים יותר חשובים".
יש פה הרבה הקרבה מצידך
"כדורסל זו האהבה הכי גדולה, המשחק הזה נתן לי המון, אבל המשפחה היא מעבר לזה. אם אמא צריכה שאני אהיה פה, אז אני אהיה פה. היית הרבה שנים באירופה ובמילא תכננתי לעשות עוד עונה או שתיים בחו"ל, כך שגם אם אחזור עכשיו, אז אעשה את באהבה. אבל אני מקווה שאמא שלי תהיה בסדר וההחלטה שלי איפה לשחק תהיה קשורה אך ורק לכדורסל".
מה אמא שלך אומרת על זה?
"היא תמיד מתבאסת מזה שהחיים שלי מושפעים מדברים שהם לא שלי בלבד, כמו כל אמא שתמיד רואה את טובת הילדים, אבל שוב - יש דברים שהם מעבר לזה. לכן אני מקבל את זה באהבה ועושה את זה מכל הלב, הכדורסל בסיטואציות האלה הוא פחות חשוב".
הפציעה, הקורונה וקריש הדם שבכלל לא היה
אבל עוד לפני שתתחיל העונה הבאה, מקל עוד מתאושש מהעונה הקודמת - שבה כמעט כל מה שיכול היה להשתבש, אכן השתבש. ברמה המקצועית וגם ברמה האישית. "כל השנה הזו הרגישה כמו קומדיה של טעויות עם כל הקטע הבריאותי", מספר מקל. "התחלתי את העונה הקודמת במלאגה מצוין, בכושר טוב, ואז היתה לי פציעה קטנה בשריר שהשביתה אותי לתקופה קצרה. חזרתי ואז שברתי את היד, בדקה הראשונה של משחק יורוקאפ. חשבתי שנקעתי אותה, אבל הפיזיותרפיסט אמר שזה נראה כמו שבר. ניתוח, חודשיים בחוץ".
ואז הגיעה הקורונה
"כן. כשכבר הייתי קרוב לחזור נדבקתי בקורונה, יחד עם אשתי והילד. חטפנו את זה חזק יחסית, עם כל התסמינים. הייתי שבועיים בבית, לא היה פשוט, וכשהרגשתי יותר טוב חזרתי לאט לאט לאימונים. אבל עדיין לא הייתי מאה אחוז, אז עשו לי עוד בדיקות במסגרת הקבוצה, ומשום מקום אמרו לי שיש קריש דם בריאה. זה נפל עליי בבום. זה אומר בעצם שהייתי צריך לקחת מדללי דם וזה טיפול של 3 חודשים. השבית אותי שוב".
וגם זה לא היה הסוף
"כן, כי היה עוד טוויסט בעלילה. שלחתי במקרה את התוצאות של הבדיקות לרופא של הנבחרת, הוא חזר אלי אחרי כמה ימים ואמר לי שאין לי כלום. שום קריש דם. דיברתי עם מומחית גדולה בתחום וגם היא אמרה שאין לי כלום ושאני יכול לחזור לאימונים. הייתי בשוק טוטאלי, כי בעצם פספסתי את רוב העונה על אבחנה לא נכונה. אמרתי את זה לצוות הרפואי בקבוצה והם הופתעו מאוד, אחרי שבוע הם הודו שהם טעו וגם הרגישו לא כל כך נוח עם זה. היה פה רצף של טעויות אבל אין לי מה להתעסק בזה, מה שחשוב זה שעכשיו אני בסדר ומרגיש טוב".
כמה זה היה מסתכל?
"זו תקופה שמעלה הרבה שאלות, יש הרבה תסכול, אבל אחרי שאתה מקבל כל כך הרבה פטישים על הראש, אתה נהיה אפאתי לזה. התעסקתי רק באיך אני יוצא מזה. למזלי, גם בתקופה שישבתי בצד התאמנתי והפעלתי את הגוף".
"רוצה הצעה שתרגש אותי, זה פחות חשוב מהכסף"
אז עכשיו מקל בריא לגמרי, אם כי קבוצה עדיין אין. הסיטואציה עם אמא שלו כמובן טרם התבהרה, אבל בשורה התחתונה, הרכז בן ה-33 טרם קיבל את ההצעה המתאימה וייתכן שיפתח את העונה ללא קבוצה. "מהבחינה הזו אני בסיטואציה שהייתי בה בעבר, היא לא חדשה לי", הוא אומר. "כרגע אני פשוט מחכה לסיטואציה הנכונה".
מתי תוכל לדעת בוודאות איפה תשחק בעונה הבאה?
"אני מאמין שזה יתבהר בזמן הקרוב. אם אקבל הצעה שתרגיש לי טובה, נוחה ומאתגרת, אני אהיה בארץ. אם לא, והמצב של אמר יאפשר לי, אני ארצה להמשיך בחו"ל ברמות שהייתי בהן עד היום".
מהי הצעה מאתגרת מבחינתך?
"מקום שירגש אותי, שירצה להתמודד על תארים, מקום שיש בו קהל ואנרגיות, מקום שיראה לי שהוא מעריך, מכבד ורוצה אותי".
זה יותר חשוב מכסף?
"חד משמעית כן. אני כבר לא ילד והתמזל מזלי לשחק בקבוצות טובות. עשיתי סכומים יפים בכדורסל, 100 אלף דולר לפה או לפה לא יעשו אותי מאושר. אני יודע ברגע שאחזור לארץ אני אצטרך לקצץ לפחות ב-50 אחוז מהסכומים שהתרגלתי אליהם, זה מובן ואני מקבל את זה, אבל גם יש קו מסוים שאני אומר לעצמי שלא אחצה אותו. בסופו של דבר כמובן שהחלק הכלכלי הוא שיקול, אבל זה לא החלק המשמעותי".
יש לך דד ליין למציאת קבוצה?
"לא. אף פעם לא עבדתי ככה, הרבה פעמים דווקא כשחיכיתי הגיעו הדברים הטובים. אם יגיע הדבר הנכון אני לא אחכה בכוח, אבל זה לא משהו שמלחיץ אותי, בטח כשיש הקטע המשפחתי שסביבו ייבנה הכל. אני בטוח שאגיע לסיטואציה נכונה וטובה, זה רק עניין של זמן".
קיבלת הצעות רשמיות מקבוצות בישראל?
"התקשרו הרבה קבוצות, אבל אני אפתיע אותך - דווקא עם הקבוצות הגדולות היה פחות היה דיבור. אני יכול להגיד שאם הייתי מקבל את ההצעה מישראל שהיתה מרגשת אותי, הייתי הולך על זה, כנראה שעדיין לא קיבלתי אותה".
ביאס אותך שהגדולות לא פנו אליך?
"לא, ממש לא. זה שוק חופשי, כל אחד עושה את הבחירות שלו וזה בסדר".
"יש לי עוד כמה שנים טובות לתת"
למרות השנה האחרונה הפחות מוצלחת, מקל עשה חתיכת קריירה. שתי אליפויות בישראל מחוץ למכבי תל אביב, הגעה ל-NBA והטבעת חותם בליגות הבכירות ביבשת. רוב הדור שלו, זה שהוביל את הנבחרת בעשור הקודם, כבר פרש מכדורסל, כולל בן גילו, עומרי כספי, שתלה הקיץ את הנעליים. "זה עשה לי עצוב מאוד שעומרי פרש, אני איתו מגיל 14-15, היו לנו המון נקודות משותפות בקריירה", הוא אומר. "זה מפיל איזשהו אסימון שגם אצלי התקליט התהפך, אבל מצד שני אני מרגיש טוב עם הגוף למרות המהמורות שעברתי בדרך".
כמה שנים אתה מרגיש שאתה יכול לשחק ברמות הגבוהות?
"אני לא יכול לדעת בדיוק, אני ברור לי שאני כבר בחלק השני של הקריירה ולא בחלק הראשון. אני משקיע הרבה מאוד בגוף כדי להגיע לשלב הזה של הקריירה טרי. אני באמת רואה שהרבה השחקנים מהדור שלי פרשו, מצד אחד זה עושה משהו, אבל מצד שני אני מרגיש שיש לי עוד כמה שנים טובות ואני רוצה לנצל אותן במקסימום האפשרי".
אתה מרגיש שכבר מתסכלים עליך כעל שחקן "מבוגר"?
"זה בעיקר בישראל, זו התרבות שלנו. זה לפעמים משעשע אותי, אבל למדתי בחיים לא להתעצבן מדברים שהם לא בשליטתי. ראיתי בספרד כל כך הרבה שחקנים שמככבים בגילאים מאוחרים - מרסליניו הוארטס, פאו גאסול, פליפה רייס, פרננדו סן אמטריו ואפילו שחקנים כמו עומאר קוק או אלברט אוליבר שחתם הארכת חוזה בגראן קנאריה בגיל 42. בספרד יש הערכה לוותק לניסיון, אנחנו עדיין לא שם בקטע הזה".
יעניין אותך להישאר בענף גם אחרי הפרישה?
"הכדורסל כל כך חזק אצלי, שארצה להישאר באיזושהי קונסטלציה. אני לא חושב שארצה לאמן, בטח לא ברמה המקומית, אבל מאוד מעניין אותי לפתוח אקדמיה, לנהל קבוצה, לבנות משהו ארוך טווח ולהביא מהניסיון והידע שלי. הייתי בהרבה מקומות, בכל הרמות, אני מרגיש שיש לי מה לתת".
אפרופו הרמות הגבוהות ששיחקת בהן, לא יהיה לך מוזר לחזור לארץ, לקבוצה שנחשבת "קטנה" באופן יחסי?
"בסוף אני רוצה לשחק, ולשחק טוב. נכון שהמצב עכשיו שונה, ובלי הרקע המשפתחי הייתי בטח בקבוצות ברמה גבוהה מאוד. אבל איפה שלא אהיה, אני אכבד כל קבוצה וארצה להגיע למקום שיהיה מאתגר ותחתרותי. אני לא מפחד לחזור לארץ ומכבד את כל הקבוצות, גם אם אלו בקבוצות שעל פניו הן בסטנדרט נמוך יותר ממה שהורגלתי אליו עד היום".
"מקווה שגם הילד שלי יאהב כדורסל"
מקל לא נמצא רק בשלב אחר בקריירה, הוא גם בשלב אחר בחיים. בשנתיים האחרונות הוא בעיקר אבא של דן, כשהוא ואשתו דניאל בדרך להפוך להורים בפעם השניה בעוד חודשים ספורים. "בשלבים המוקדמים יותר של הקריירה שלי, לפני החתונה והילד, הכדורסל היה המצפן, על פיו קיבלתי את ההחלטות", מגלה מקל. "בשלב הזה אני רוצה לשחק במקום נוח, שיהיה כיף למשפחה. זה ללא ספק משהו ששונה משנים מוקדמות יותר בקריירה".
התרגלת כבר להיות אבא?
"לוקח זמן עד שנופל האסימון, בחודשים הראשונים זה כמובן ממלא אותך, אבל באופן טבעי לאמא יש יותר אינראטקציה עם הילד. ככל שהוא גדל, בערך מגיל של 8-10 חודשים שהוא מתחיל לתקשר ואתה מרגיש יותר את החיבור. זה שם דברים בפרופורציה וזה מלמד אותך דברים עליך. אני מסתכל עליו ורואה את עצמי. פתאום ההתייחסות שלך להורים שלך שונה, כי אם אני אומר שאני אעשה הכל בשבילו, ככה בטח ההורים שלי מרגישים לגביי".
הוא כבר זורק לסל?
"אני נהנה מכל מה שהוא עושה, אבל עכשיו כשהוא הולך ורץ, מקפיץ כדור, זורק לסל ואומר לי כל שניה 'אבא, בוא' זה אושר שאי אפשר להסביר אותו. אתה לא מכיר אותו עד שאתה חווה אותו".
אי אפשר לברוח מזה שיש לו אחלה גנים לכדורסל. בכל זאת, הוא הבן של גל מקל והנכד של ווילי סימס
"כן... אני רק שיהיה בריא, זה קודם כל. אני מקווה שהוא יאהב כדורסל וירצה את זה, כרגע הוא מאוד אוהב כדור ולפעמים אני אומר 'ואוו' על דברים שהוא עושה".
תרצה שהוא ישחק כדורסל?
"אם זה יעשה לו טוב אז כן, אם ירצה משהו אחר אז אחלה. זו דרך מאוד קשה, אבל מספקת. מה שהוא ירצה אני אחריו".
אז אחרי שנה באמת קשה, מה תרצה העונה?
"אני כבר כמה שנים הולך עם זה שאני רוצה ליהנות ממה שאני עושה. הגשמתי 95 אחוז מכל החלומות שהעזתי לחלום מגיל צעיר, עדיין יש לי עוד כמה שאני מנסה לסמן עליהם וי".
מה?
"אני מפרט על חלומות, רק כשהם מתגשמים. היתה לי תקופה לא פשוטה, כרגע אני רק רוצה ליהנות ממה שאני עושה".
