אמוציות, מצבים, צהובים, עבירות, קהל גדול, אמביציות ואפילו סיפור פוליטי מסביב. הכל היה בקלאסיקו שנערך הערב (רביעי) בקאמפ נואו, חוץ מדבר אחד: שערים. ברצלונה וריאל מדריד נפרדו ב-0:0, שמשאיר את שתיהן בראש הטבלה, צמודות צמודות עם 36 נקודות לכל אחת, כשלקטאלונים נותר רק הפרש השערים שמשאיר אותה - עדיין - במקום הראשון.
ריאל מדריד סיימה את תשעים הדקות האלה עם תחושת החמצה גדולה יותר משל יריבתה. החבורה של זינדין זידאן באה מוכנה מול ברצלונה, היתה טובה יותר משריקת הפתיחה ועד שריקת הסיום, אך לא היתה תכליתית מספיק - ולא הצליחה להכניע את מארק אנדרה טר שטגן, שהיה ככל הנראה הטוב שבשחקני ברצלונה הערב בקאמפ נואו.
מנגד, ברצלונה תסמן את המשחק הזה כערב לא טוב שלה. "התקפת המשולש" שלה, של לואיס סוארס, אנטואן גריזמן ובעיקר ליונל מסי - לא היתה היום בשיא חדותה, כפי שנדרש במשחקי מאני טיים נוסח כזה שהיא פגשה הערב. גם כאשר בארסה הגיעה למצבים, זה הגיע בעיקר הודות למקריות ולא ליכולת מסודרת. ואלוורדה לא הצליח לפצח את ריאל הגנתית, ושחקני ההכרעה שלו היו מתחת לכושרם הרגיל.
ריאל תסמן מהמשחק הזה יכולת נהדרת מצידם של שחקני הקישור שלה, ובראשם פדריקו "פדה" ואלוורדה בהופעה נהדרת. לעתים, קשה לשכוח שהבחור הזה בסה"כ בן 21, כשהשחקן מאורוגוואי היה יציב, בטוח ואפילו היה קרוב פעמיים לכיבוש שער חשוב בקאמפ נואו. גם סרחיו ראמוס, שהוכתר היום כשיאן ההופעות בקלאסיקו, עמד בלב ההגנה של ריאל, והיה שם כשהיה צריך אותו - בהזדמנות האחת והיחידה אליה מסי הגיע, כדי להציל מהקו ולמנוע מה"פרעוש" להכניס את בארסה למשחק.
זה היה העשור של ברצלונה. עשור שהחל עם ה"פפ טים" שעשתה היסטוריה, נמשך עם הגרסה המשודרגת שלה - הקבוצה של לואיס אנריקה עם לואיס סוארס וניימאר, ונגמר כשהקטאלונים שולטים ללא עוררין בליגה הספרדית; אבל חייבים להודות שעבור קבוצת העשור, ארנסטו ואלוורדה די עומד בצילם של קודמיו בתפקיד. וזה בא לידי ביטוי גם בקלאסיקו: במשחקי הליגה, למשל, ברצלונה ניצחה 11 מתוך 20 עימותים ישירים בין הקבוצות. וקצת אירוני שדווקא האחרון בעשור המוצלח הזה, נגמר ב-0:0 כשהקטאלונים פחות טובים.
ואולי הוא מסמן גם שינוי לקראת העשור הבא: ריאל, עם זינדין זידאן - מאמן העשור שלה, הוכיחה עמידות ועוצמה מול הקבוצה שאותה בעיקר ראתה מאחור (רק 4! ניצחונות לריאל מדריד בכל העשור הזה, בליגה), הפגינה יציבות ודומיננטיות, והראתה שיש לה על מי לסמוך גם כשהיא תיכנס ל-2020. ברצלונה, מנגד, תתפנה שוב לתהות על קנקנו של המאמן שלה, ועדיין תנסה לחפש יורש למסי.
