האם חילוקי דעות פילוסופיים מעכבים את המאבק? | צילום:
רויטרס
כולם מדברים על צדק חברתי, אבל מהו בכלל צדק חברתי? האם הצדק שלך גם טוב לאחרים, או שלכל אדם מגיע צדק כפי שהוא מפרש אותו? והאם צדק חברתי אמור לשרת כל פרט בחברה, או דווקא את החברה ככלל? ולאור זה, האם במסגרת הצדק מותר למדינה להתערב בחיי הפרט? נעזרנו בידידנו הפילוסוף בשביל לעשות סדר, והנה לפניכם חמישה מבטים שונים על צדק חברתי.
ראשית, בואו נבחין בין שני סוגים של הסתכלות על צדק. פרופ' אילן גור זאב, שעוסק בפילוסופיה של החינוך באוניברסיטת חיפה, מבחין בין צדק אוניברסלי, מוחלט, ובין צדק רלטיבי, יחסי. "פונדמנטליסטיים דתיים, גם יהודים וגם מוסלמים, סבורים שאחרי הגאולה הצדק יתממש באופן אוניברסלי, מוחלט ונצחי. הם לא מסכימים שכל אחד ורעיון הצדק שלו".
צדק חברתי – סיקור מיוחד: כל החדשות, כל התמונות, כל הדעות
אל מול הגישות הדתיות האלה עומדים הרלטיביסטים, מי שמפרשים את מונח הצדק בכלל והחברתי בפרט כפרטני לכל אדם. גור זאב מביא דוגמא להמחשה: "הפילוסוף ריצ'רד רורטי אמר שהוא עובר מפילוסופיה לספרות בגלל שטען שאין לו יומרה לאמת. הוא מספר סיפורים". המעבר לסיפור סיפורים, הוא אומר, מדגיש את העובדה שהיה רלטיביסט, כלומר שלא חשב שיש לו בעלות על הצדק או על האמת. דוגמא נוספת שהוא מביא היא של שבט אפריקאי שמאמין, למשל, בהקרבת קורבנות. "אין לשבט האפריקאי יומרה לחנך את האחרים. די לו במיתוס שלו". זאת, להבדיל מבעלי האמונה של הצדק המוחלט – שמנסים לחנך אחרים.
כולם מדברים על צדק, אף אחד לא מסביר למה הוא מתכוון
אלה הן שתי גישות כלליות להסתכלות על צדק. אבל מהו צדק? אפשר להגדיר אותו באין ספור דרכים, אנחנו נתבונן בחמש מרכזיות.
הגישה הראשונה היא התפיסה הניאו-ליברלית, ולדברי פרופ' גור זאב "מדובר בתפיסת צדק שביסודה אדם לאדם זאב". במובנים רבים, זו התפיסה השלטת כיום בישראל. "על פי גישה זו, הצלחה וצדק הן למעשה מילים נרדפות. התפיסה הזו מתאימה לעיקרון השוק ולפרקטיקות של הקפיטליזם בישראל, ועד למשבר הפיננסי האחרון היא הייתה תפיסה יסודית ודומיננטית בעולם המערבי. אפילו הקורבנות של השיטה הזו מתגייסים להעצמתה".
מן העבר השני נמצא מחנה מגוון, המחנה ההומניסטי. במחנה זה נכללת תפיסת הסוציאליזם עליה שומעים רבות בהפגנות. "גישה זו מחויבת לתפיסת צדק שעיקרה הוא לא השגשוג של אדם יחיד אלא של האנושות בכללותה", הוא אומר. לדבריו, מושג הצדק החברתי שבא לידי ביטוי במחאה "הן בדמות מדינת רווחה והן במובן של צדק חברתי, הוא גרסה בעייתית שמוחזקת על ידי מיעוט מצטמק שתנאי האפשרות של תפיסת הצדק שלו נעלמים מן העולם".
אחד ההבדלים בין שתי הגישות האלה, הוא שהגישה ההומניסטית אכן עוסקת ודנה בסוגיית הצדק, ואילו "בתפיסה הניאו-ליברלית לא שואלים מה צודק. הגישה הזו לא עוסקת בפילוסופיה אלא בודקת את השורה התחתונה בחשבון הבנק".
ישנן שלוש גישות נוספות שדרכן אפשר לבחון צדק חברתי, אחת מהן היא גישת הקהילתניות. "מדובר בתפיסה שאין לה יומרה לאובייקטיביות, אבל יש לה יומרה לאמת", אומר פרופ' גור זאב. "מה יהיה הקריטריון לקביעת ערך האמת על פי תפיסה זו? צדק לפי מה שמקובל בקהילה. הקריטריון המקובל בקונטקסט, בזירה החברתית הספציפית הזאת. ברור שמה שמקובל בקהילה כזאת לא מקובל באחרת". במילים אחרות: הצדק של דרום תל אביב לא דומה לזה של הצפון שלה.
הגישה הליברטריאנית, היא בעלת מאפיינים דומים לניאו-ליבראליזם. גישה זו מעריכה אחריות אישית, וגורסת שלכל אדם יש זכות להתנהג כרצונו כל עוד הוא לא פוגע בחופש של אדם אחר. כפועל יוצא, גישה זו לא תומכת ברעיון של מדינת רווחה - אסור לכפות על אדם לעזור לזולת, וגם גביית מסים היא הפעלת כוח נגד רכוש של אדם ולכן פסולה.
ולסיום, הגישה הפמיניסטית. לדברי גור זאב, מדובר בהעדפת האינטרסים של הנשים כביטוי של הקורבן, "זאת כנגד האינטרסים של הגבר. כל זה מתפתח באופן היסטורי במציאות של יחסי כוח משתנים. אפשר לראות שתפיסת הצדק כאן היא יחסית, תלוי אם אתה גבר או אישה".
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן
