באופן טבעי, מספר שורדי השואה נמצא בירידה תלולה בשנים האחרונות, וייתכן שבעוד פחות מעשור לא יישארו יותר שורדים חיים. במקביל לירידה במספרם, לפי סקר עמותת מטב, 82% מהישראלים מרגישים שזיכרון השואה נחלש עם השנים. "מטריד אותי מאוד שזיכרון השואה יתעמעם כשלא יישארו יותר שורדים לספר את הסיפור שלהם פנים אל פנים. אני זועקת לדורות הצעירים לעסוק בזיכרון", אומרת רותי פרדס, שורדת שואה בת 84 מהררית.
מהסקר, שנערך על ידי עמותת מטב שמעניקה שירותי סיעוד, עזרה וייעוץ לקשישים ובאמצעות מכון גיאוקרטוגרפיה, עולה שיש פערים משמעותיים בתפיסת זיכרון השואה בקרב קבוצות גיל שונות. בעוד שכ-87% מהישראלים בגילי 34-18 מרגישים שזיכרון השואה מתעמעם, 69% בלבד מהישראלים המבוגרים מגיל 55 חשים כך.
"חשוב לי מאוד לתת עדות כי אנחנו, שעברנו אותה באופן אישי, האחרונים שיכולים לתת תמונה אמיתית של השואה". מספרת שורדת השואה יהודית ירושלמי טריס, מתנדבת בעמותת אביב לניצולי שואה, שניצלה מהגטו ומצעדות המוות. "אני מרגישה אחריות להפיץ את הסיפור שלי כדי שאנשים יזכרו את השואה, אני עושה מאמצים עילאיים כדי לתת עדות".
פרדס, שמעלה מופע המציג את הסיפור שלה כילדה בשואה שהוברחה על ידי אימה מהגטו לידיו של קצין גרמני שגידל אותה, מספרת שבסוף כל מופע היא מספרת לעצמה שזו הפעם האחרונה שהיא מציגה את הסיפור שלה, ואז מספרת אותו שוב כמה ימים לאחר מכן. "יש איזה מרוץ פנימי לספר ולהנחיל את הסיפור שלי. צורך להביא את הסיפור של ילדי המסתור".
שורד השואה בנו פרידל בן ה-88, המלווה על ידי עמותת אביב לניצולי שואה, ראה בגיל 5 חייל רומני רוצח את אביו, שניסה להביא לו מעט מים. "חייבים לדבר על השואה ולכתוב עליה למען הדורות הבאים", הוא אומר. "השואה היא ההיסטוריה העצובה ביותר של העם היהודי, ויש אפשרות לשמר את הזיכרון. הילדים שלנו והנכדים שלנו יידעו לשמר את מה שאני סיפרתי ויידעו להעביר את זה הלאה".
פרופסור דינה פורת מהחוג להיסטוריה של עם ישראל ומהקתדרה לחקר האנטישמיות באוניברסיטת תל אביב ויועצת אקדמית של יד ושם, מספרת ש-96% מהשורדים שחיים היום בישראל היו ילדים בזמן השואה, והזיכרון של רבים מהם מאותה התקופה דל ומטושטש. היא מדגישה שבעוד כעשור כבר לא יהיו שורדי שואה שיהיה אפשר לדבר איתם.
"אנשי העדות, שהולכים ומסתובבים בארץ ובעולם ומוסרים את עדותם לשואה, התמעטו וממשיכים להתמעט", מספרת פורת. "אובדן אנשי העדות הוא אובדן אמיתי. לעמוד מול אדם שעבר את השואה - זה הדבר הכי אמיתי, משכנע ואותנטי שיש. וכשזה לא יהיה - יהיה קשה יותר לשמור על זיכרון השואה".
מנגד, פורת ויהודית מדגישות שהן לא חשות שזיכרון השואה מתעמעם בקרב הציבור הישראלי, ושיש אמצעים אחרים לשימור הזיכרון. "יש הרבה אמצעים חלופיים והרבה ניסיונות להנציח. עדיין יש מוזיאונים, ארכיונים מלאי מסמכים, עשרות אלפי חפצים. יש עם מה להמשיך ולזכור - וגם אין ברירה אלא לעבוד עם מה שיש כדי לספר את סיפור השואה. אנחנו חיים בעולם של אמצעים דיגיטליים שניתן להשתמש בהם כדי לשמור את העדויות ולהנגיש אותם לקהל. יש הרבה עניין בשואה", אומרת פורת.
הרב אברהם קריגר, ראש מרכז שם עולם, מכון שואה ואמונה לחינוך, תיעוד ומחקר, טוען שיש להתמקד בזיכרון של ההתמודדות הפנימית של השורדים, מה שיאפשר לטענתו לשמר את זיכרון השואה באופן טוב יותר: "אנחנו נמצאים עמוק בתוך מציאות שבה כמעט שאין שורדים שיכולים לשתף ולספר את החוויה האישית והאנושית שלהם מהשואה. נשארו רק בודדים שיכולים. אי אפשר להחליף את האותנטיות של עדות השורדים".
הוא מוסיף: "אנחנו בשם עולם בעיקר תיעדנו את סיפורם של שורדים, חלקם חששו שלא יספיקו לספר את סיפורם כי הבינו שהשעון מתקתק. ניסינו בעיקר לשקף את עולמם הפנימי. לתפיסתנו, אם נוציא ונפרסם את הסיפור של התמודדות השורדים, זיכרון השואה פחות יתעמעם, כי ההתמודדות הזו יכולה לדבר לכל בן אנוש".
"7 באוקטובר פתח מחדש את הפצע"
אירועי 7 באוקטובר השפיעו על שורדי שואה רבים. כ-2,000 שורדים שהתגוררו באזורי הלחימה בדרום ובצפון נאלצו להתפנות מבתיהם, ועבור שורדים רבים אחרים פתחו הזוועות שביצע חמאס פצע ישן ועמוק. כל השורדים איתם שוחחנו סיפרו ל-N12 על הקשר שהם מרגישים בין אירועי 7 באוקטובר לבין החוויה שלהם מהשואה.
"ב-7 באוקטובר הרגשתי שאני שוב פעם בשואה. שאלתי את עצמי איך יכול להיות שוב דבר כזה?", משחזרת יהודית, ומוסיפה: "אני חושבת שבכוחות הדלים שנשארו לנו אנחנו צריכים לספר על השואה ועל החיים שאחריה, במיוחד עכשיו שקרה לנו האסון של 7 באוקטובר. הכי חשוב לי שיזכרו שמהרדיפות ומהייאוש צמחה מדינה משגשגת. שמהדיכאון והמקום האפל שהיינו בו הצלחנו לצמוח".
גם הרב קריגר מותח קו בין השואה ל-7 באוקטובר: "מאורעות 7 באוקטובר נתנו לנו להבין את ממדי השטניות והרוע שהיו בשואה. אבל צריך להבין את סדרי הגודל - מבלי להמעיט, 7 באוקטובר זה השואה במשך שעה".
בניסיון לתת מענה לשורדים שנפגעו והושפעו מהמלחמה, עמותת מטב מפעילה מערך התנדבות המסייע לאלפי שורדי שואה, כולל אלו שפונו מביתם, ומספקת להם חברה. "לכולנו קשה בימים אלה, אבל לאוכלוסיית הקשישים שורדי השואה קשה שבעתיים, ובמיוחד לאלה שפונו מביתם", מסביר מנכ"ל העמותה ליאור שטרסברג. "לשם כך יש לנו זכות להוביל פרויקט לאומי חשוב, שנקרא 'עכשיו זה הזמן', שהינו ביוזמה ובמימון של הרשות לזכויות ניצולי שואה. הפרויקט מפעיל מערך התנדבות ארצי הנותן מענה לכ-3,700 ניצולי שואה באמצעות מתנדבים חברתיים שמסייעים לניצולים".
לפי סקר עמותת מטב, 71% מהישראלים מאמינים שאירועי 7 באוקטובר מחדדים את זיכרון השואה. המומחים והניצולים איתם שוחחנו הסכימו כולם כי אירועי המלחמה יעלו את העניין והמודעות לשואה.
רותי פרדס מספרת שהשנה, לנוכח 7 באוקטובר, קשה לה להמשיך לספר את סיפורה כרגיל: "7 באוקטובר פתח מחדש פצע. השנה קשה לי לספר את הסיפור שלי. אני מחפשת הצדקה לדבר על העבר כשההווה כל כך טראומטי".
עם זאת, רותי מדגישה שהסיפור שלה מהדהד גם מסר אחר, אופטימי יותר, שעשוי להיות רלוונטי גם בימינו: "יש מכנה משותף בין 7 באוקטובר לבין מה שקרה לי. אני חושבת שחשוב להמשיך ולספר את הסיפור שלי כי זיכרון השואה יכול גם לתת תקווה לאנשים שעכשיו כל כך אבודים, שהם עוד ימצאו את הדרך. שלמרות שמה שקרה לנו היה נורא, אנחנו עדיין צוחקים ובוכים והקמנו מדינה".
כשניצול השואה בנו פרידל מספר את סיפורו, הוא מרבה למתוח קווים בין ההווה לעבר. בנוגע לאירועי 7 באוקטובר יש לו מסר ברור: "אבא שלי נהרג פשוט כי חייל רומני רצה לראות איך יהודים מתים. היום יש לי מדינה, יש לי צבא, ומי שנוגע בנו צריך לדעת שזה לא שואה. כאן בארץ שלנו אסור לשתוק, כי שם לא הייתה לנו ברירה אלא לשתוק".