בשבוע שעבר התפטרה נשיאת אוניברסיטת הרווארד קלודין גיי על רקע עבירות אתיקה וביקורת קשה שנמתחה עליה בארה"ב בעקבות תגובתה, או אי-תגובתה, לאנטישמיות בקמפוס האוניברסיטה. אך נראה שהרווארד רחוקה מלהיות לבדה - האוניברסיטאות בארה"ב הפכו לכר פורה לאנטישמיות, ובארה"ב כולה רואים זינוק אדיר של 388% במספר התקריות האנטישמיות, לפי נתוני הליגה נגד השמצה (ADL).
"הכול השתנה מאז 7 באוקטובר", מספרת מאיה ג'יקובס, שמתגוררת בארה"ב ב-14 השנים האחרונות וכיום חיה בפילדלפיה. "בעיר ממש הרגשתי פחד - פחד לדבר עברית ברחוב. פעם אחת הלכתי לאסוף את בת השנתיים שלי מהגן ומישהו ברחוב צעק לעברי 'לשחרר את פלסטין'".
המצב חמור במיוחד בקמפוסים של האוניברסיטאות בארה"ב, שם לא פחות מ-73% מהסטודנטים היהודים דיווחו שחוו אנטישמיות או היו עדים לה מאז פתיחת שנת הלימודים. מ-7 באוקטובר דווחו 659 תקריות אנטישמיות בקמפוסים, לפי נתוני ארגון מוזאיק וארגון הלל, הפועלים למען תמיכה בסטודנטים היהודים ועוקבים אחר האנטישמיות בקמפוסים. מתוך האירועים האלו, נרשמו 229 אירועי ונדליזם, 136 אירועים שהופנו כלפי יחידים ו-8 מקרים שהובילו להתערבות משפטית.
שבוס קסטנבאום, סטודנט בהרווארד, משתף את התחושות הקשות של הסטודנטים היהודים בקמפוס: "יש בהרווארד הרבה גילויים של אנטישמיות - ואף אחד לא עושה שום דבר כדי לעצור אותה. זה כל כך מתסכל. יש פה מוסר כפול - אילו זו הייתה כל קבוצת מיעוט אחרת ההנהלה הייתה מגנה את זה, אבל בגלל שאנחנו יהודים זה לא קורה. פרופסור אחד התקשר אלי ואמר לי שהוא לא יאפשר לסטודנטים לענוד שרשרת מגן דוד. אנחנו מרגישים שבגדו בנו".
שבוס מספר שהשימוע הפומבי של נשיאת הרווארד, שזכה לתהודה עצומה בארצות הברית, רק הוסיף שמן למדורה. "מאז השימוע בקונגרס ובמיוחד מאז ההתפטרות של גיי, יש התפרצות של אנטישמיות בהרווארד. אני מרגיש מאוים. אימא שלי אמרה לי אתמול שאני לא צריך לחזור חזרה להרווארד אחרי חופשת החורף. לא אהיה מופתע אם יהיו תקריות של אלימות פיזית בסמסטר הקרוב. אבל אני אחזור - אני גאה להיות יהודי".
גם עדן קוריאל סטון, סטודנטית ישראלית בקמפוס בארה"ב, מספרת על התחושות הקשות ועל האנטישמיות הגואה מאז שפרצה המלחמה: "האנטישמיות כאן מורגשת מאוד. בשבוע של 7 באוקטובר הוצתה דלת המעונות של בחורה יהודייה, תומכת ישראל מובהקת. זה סוג אלימות שלא ראו כמותו בקמפוס".
"אנשים שהחשבתי חברים הפסיקו לדבר איתי כי הם יודעים מהיכן אני", מוסיפה סטון. "חלק מחבריי היהודים קיבלו קללות ברחובות הקמפוס בגלל הכיפה שלראשם. המליצו לנו לשנות שמות שהם באופן מובהק יהודיים באפליקציות שיתופיות. אנחנו נמנעים מלדבר עברית בפומבי. המקום היחיד שאנחנו מרגישים בנוח להראות בו קשר לישראל הוא בהפגנות או באירועים של הקהילה. היום, כששואלים אותי מאיפה אני - אני משקרת שמצרפת".