כבר 4 שנים שהעולם לא מצא שיווי משקל יציב שאפשר לתכנן ממנו את הבניה של תעשיית ההייטק לשנים הבאות. בריאיון עם רונן ניר שותף בקרן PSG, הוא טוען שלא ידוע מתי המשבר יסתיים ומתי היציבות תתגלה, אבל מה שבטוח שהשוק שיחזור יהיה שונה מענף ההייטק שהכרנו טרם המשבר. הכתבה מבוססת על ריאיון פודקאסט של גיא קצוביץ' "עוד פודקאסט לסטארטאפים" - האזינו.
במשברים קודמים תקופת המשבר נמשכה כחצי שנה – שנה, ואחר כך לקחו כמה שנים להתאושש ממנו. לדעתי אנחנו נמצאים עכשיו כבר ארבע שנים בתקופה של חוסר יציבות, שהחלה עוד בקורונה ועדיין לא נגמרה, 4 שנים זו תקופה מאוד מאוד ארוכה. אומר רונן ניר, שותף בקרן PSG המשקיעה בחברות טכנולוגיה בשלבי צמיחה.
לדבריו, עוד לא הגענו לשלב חדש שבו אפשר לתכנן קדימה או לפחות לחזות איך ייראו ארועים ארוכי טווח. בשנים האחרונות אנחנו חיים במקום שקשה לנו מאוד להגיד איפה נמצא השיווי משקל האמיתי שלו, שממנו נוכל לחשוב איך התעשייה נבנית ואיך היא נראית.
אחד מהגורמים המשפיעים על כך הם גם השינויים הטכנולוגיים הצפויים. אנחנו נוטים לטעות שאנחנו מנתחים את המשבר בראי המשברים האחרונים ומזכירים לעצמנו שירידות ועליות הן המחזוריות של השוק. ראינו בשנים 2000-2001 את משבר התפוצצות בועת האינטרנט, אחרי שנתיים חזרו ההשקעות וחזרו לתת שווי גבוה לחברות, וכך גם במשבר של 2008-2009. זה נכון שבמהלך המשברים המאקרו כלכליים התעשייה חזרה, אבל היא חזרה אחרת לגמרי.
אני מתכוון לכך שחברות ה-Eyeballs, חברות האינטרנט שידעו להציג תוכן אבל לא היה להן מודל עסקי, לא חזרו אחרי המשבר של 2002/3. חזרה תעשייה אחרת של מוליכים Semiconductor ושל תוכנה תאגידית, זאת אומרת שהחברות שהיו לא חזרו לעולם. אותו הדבר ב-2008/9, לא חזרו תעשיות המוליכים והתוכנה התאגידית, הן הומרו לחברות ענן ו-SaaS. לכן שיזמים אומרים: "לא אגייס הון עכשיו, אחכה שהגל הזה יעבור ובעוד 3 שנים המכפילים יחזרו לאיפה שהיו". הם לא לוקחים בחשבון שהמכפילים יחזרו, אבל לא לאותן החברות.
רונן מוסיף שאנחנו מניחים שהמון דברים ישתנו, אבל אף אחד לא מדבר על השינוי באופן ייצור החדשנות. אנחנו מניחים שנמשיך לראות את הזרם המרכזי של חדשנות מגיע מיוצאי יחידות צבאיות טכנולוגיות, שיש להם רעיון טכנולוגי, שיצאו לגייס סיבוב סיד מקרנות ואחרי כמה שנים יתאימו את המוצר שפיתחו לשוק היעד שלו. כאילו שהכל בעולם ישתנה, רק המודל הזה לא ישתנה. אבל בכלל לא בטוח שזה המודל לייצור החדשנות שיהיה נכון גם ל-30 שנה הבאות, לכן יש פה משהו שנעדר מהשיח.
הטענה שלי היא שלמדינת ישראל היו שני מקורות שייצרו לנו ייתרון תחרותי מול השוק הגלובלי. האחד הוא כח אדם טכנולוגי שמגיע לשוק עם הכשרה מעשית שקיבל ביחידות צבאיות. והשני שלאותם האנשים היה גם ידע מקצועי בתחומים שקרו בהם חלק מהמהפכות הטכנולוגיות המשמעותיות: תקשורת, סייבר, ביג דאטה.
עכשיו עלינו להיערך ליצירת חדשנות ממקורות נוספים. כמו להביא יותר חדשנות מהאקדמיה וממדעי החברה בדגש על כלכלה, כי הבעיות שאנחנו צריכים לפתור הן כלכליות. נניח אם ניקח לדוגמה את הקליימטק, יש טכנולוגיות המאפשרות לייצר אנרגיה ירוקה, הסוגייה המרכזית היא כלכלית, איך מממנים אותה ואיזו רגולציה ציבורית תהיה עליה. לצערי הגיוון של אנשי חדשנות באזורים אלו לא קורה מספיק מהר ולכן זה עלול להשאיר את מדינת ישראל קצת מאחור.