תיפוף בקבוצה יכול להוביל לעלייה בגלי אלפא במוח, הקשורים להרפיה ויצירתיות, ולירידה בגלי בטא במוח, הקשורים למתח וחרדה. אפקט זה עשוי לתרום להשפעות החברתיות החיוביות של תיפוף קבוצתי שנצפו במחקר של אונ' בר-אילן, כגון הגברת הלכידות והביצועים הקבוצתיים באמצעות סינכרון פיזיולוגי והתנהגותי.
נקודת המוצא של המחקר הינה כי כאשר ההתנהגות, הפיזיולוגיה או הרגשות של אנשים מתואמים לאורך זמן, הדבר תומך בקשרים חברתיים ובלכידות ותפקוד של קבוצה.
"ידוע שקבוצות מלוכדות נוטות להיות יותר יעילות", אומר ד"ר שי כהן, ראש התכנית למוזיקה, טכנולוגיה ומדיה חזותית באונ' בר-אילן.
"סנכרון בין אנשים בקבוצה תורם למיומנויות של המשתתפים. הוא משפיע על המוח וחיוני לפיתוח ויסות עצמי, אמפתיה ותחושת שייכות לחברה. הנושא מתכתב עם קוגניציה חברתית או אינטראקציה חברתית. קבוצת המחקר שלנו משתמשת בתיפוף משותף כפלטפורמה למדידת סנכרון מוחי, פיזיולוגי ומוטורי".
במחקר האינטגרטיבי, שהחל לפני שנתיים, שותפים פרופ' אילנית גורדון מהמחלקה לפסיכולוגיה ומהמרכז לחקר המוח באונ' בר- אילן, פרופ' אבי גלבוע מהמחלקה למוזיקה בבר-אילן, העוסק בתרפיה במוזיקה ועובד במשך שנים רבות עם אוטיסטים, וכאמור, ד"ר כהן, מלחין מוזיקה בת-זמננו, האחראי לבניית אלגוריתמים לזיהוי אוטומטי של קואורדינציה מוזיקלית, דפוסים ותבניות של הקשה.
המחקר קיבל מענק ISF מהקרן הלאומית הישראלית למדע, וממשיך כעת לבחינת זוגות משתתפים מעורבים הכוללים בוגרים על הספקטרום האוטיסטי ואנשים נוירו-טיפיקליים.
סנכרון פיזיולוגי במרווחי פעימות הלב
ממצאים שעלו עד כה מהמחקר ופורסמו בכתב העת -Scientific Reports, הראו נתונים ממשימת תיפוף קבוצתית בה השתתפו 51 קבוצות של שלושה נבדקים שהתבקשו לתופף ולאלתר יחד על מערכת תופים אלקטרונית. הפעולה עוררה עלייה בסנכרון הפיזיולוגי בין חברי הקבוצה, במיוחד במרווחי פעימות הלב שלהם. מסקנת המחקר היא שהסנכרון תורם ליצירת קשרים קבוצתיים וקואורדינציה ועשוי לספק את הידע שלנו על התפתחותן של קבוצות מלוכדות ויעילות יותר.
נתונים מצומצמים יותר שעלו מאותה קבוצת מחקר והתבססו על צילומי וידאו של המשימה ואלקטרו-קרדיוגרמות (רישום הפעילות החשמלית של הלב) של המשתתפים, הראו אף הם שיש מתאם חיובי בין תנועה לסנכרון פיזיולוגי. כלומר, חברי הקבוצה שתופפו יחד הציגו סנכרון פיזיולוגי במרווחי פעימות הלב שלהם וכן סנכרון של אנרגיית התנועה שלהם, שני אלמנטים בעלי השפעות פרו-חברתיות, שיכולות לעזור לנו להבין כיצד קבוצות נוצרות, נקשרות ומתפקדות.
ההשלכות על טיפול באוכלוסייה מגוונות
"כל שלישיית נבדקים קיבלה מקלות תיפוף ומערכת תופים אלקטרונית והתבקשה לתופף במשך מספר דקות", מסביר ד"ר כהן. "הם ראו ושמעו אחד את השני. בהתחלה עלו המון שאלות כמו מי יגיב למי, ואיך ייווצרו תבניות תיפוף ביניהם.
"צילמנו את האינטראקציה הזאת, וביצענו ניתוח ממוחשב של הווידאו. מאוד מעניין לראות כיצד הגוף של המשתתפים מסתנכרן וגם דפוסי הקשר ביניהם.
"ההשלכות של הממצאים עשויות להיות מרתקות בכל מה שקשור לטיפול באוכלוסיות שונות. אנחנו רוצים לראות כיצד ניתן לחזק את התקשורת החברתית אצל האוכלוסייה על הספקטרום האוטיסטי שהיא אוכלוסייה פגיעה יחסית, עם שיעורים די גבוהים של חרדה, דיכאון ובדידות".
פרופ' אילנית גורדון מהמחלה לפסיכולוגיה ומהמרכז לחקר המוח באונ' בר - אילן, מוסיפה: "הצלחנו להראות בפרויקט שבפעילות חברתית משותפת הסנכרון הפיזיולוגי עולה משמעותית. אך לא לכל הקבוצות יש את אותו סנכרון וזה תלוי באינטראקציה בין חברי הקבוצה וכמה נעים להם אחד בחברת השני.
"אנחנו מעוניינים ללמוד מהסנכרון הפיזיולוגי למה יש קבוצות שעובדות יחד טוב יותר. ההתנהגות האנושית מורכבת, הגוף מספר לנו הרבה, הוא מעיד על סוג החוויה שאנחנו עוברים ועל תפקוד של קבוצה. זה לא נמדד רק במרווחים בפעימות לב. בקבוצה שיש בה יותר סטרס משותף למשל, חברי הקבוצה יזיעו בידיהם עקב פעילות של מערכת העצבים הסימפתטית והתפקוד של הקבוצה יהיה פחות טוב".
מה צפוי בהמשך המחקר וכיצד הוא יכול להשפיע על קבוצות שונות של אנשים?
"נבחן משתתף על הספקטרום לצד משתתף נוירו-טיפיקלי כדי לבדוק איך אנשים מסתנכרנים עם מישהו ששונה מהם. זה נושא שמאוד רלוונטי לאנשים על הספקטרום האוטיסטי היות ורבים מהם מתפקדים ומשתלבים בעבודה, בלימודים ובצבא עם אנשים נוירו-טיפיקאליים ולהפך. השלב הבא במחקר יהיה מתוחכם יותר. אנחנו ניתן למשתתפים הנחיות לגבי איך מתופפים יחד. אנחנו מקווים שאם ההנחיות יגרמו לסנכרון הפיזיולוגי להיות טוב יותר, נוכל ללמוד דרך התנהגות איך לגרום לאנשים להתחבר".
איך זה יכול להתבטא בחיי היומיום?
"אם אדם על הספקטרום נכנס למשל לעבודה חדשה, נוכל נלמד גם אותו וגם את העובד הנוירו-טיפיקלי שלצידו איך עובדים הכי טוב על משימה ונוכל לתת להם הנחיות שמשכללות את הסנכרון ההתנהגותי ביניהם. נוכל לרתום מערכת פיזיולוגית להיות יותר מסונכרת כך שהם יחבבו אחד את השני גם ברמה הלא-ורבלית".
פרופ' אבי גלבוע מהמחלקה למוזיקה באונ' בר-אילן מדגיש כי המחקר בא כבר לידי ביטוי בקבוצות תיפוף למבוגרים על הרצף שמתקיימות במגמה לתרפיה במוזיקה באוניברסיטה, מזה השנה השנייה.
"הקבוצות נהדרות ותומכות", אומר פרופ' גלבוע. "הסנכרון המוזיקלי מאפשר להיות ביחד לאורך זמן - דבר שיכול להיות קשה עבור חלק מהאנשים על הרצף, מצריך להיות בקשר עין וקשר אוזן – דבר שגם יכול להיות קשה עבור חלקם - והכל במעטפת של חוויה מהנה ואסתטית. הקבוצות מונות 30-45 איש, כך שזה ממש 'יחד' אינטנסיבי מאוד לאורך דקות ארוכות. מחקר המעבדה שלנו אמור לבדוק אם מעבר למה שאנחנו רואים על פני השטח מבחינה קלינית יש גם הסתנכרנות פיזיולוגית ונוירולוגית".
ד"ר כהן: "אני מאמין שהתוצאות שיגיעו מהמשך המחקר יצביעו על אפיקים שעשויים לשפר את החיים של קבוצות שונות ואולי יסייעו ליצור פלטפורמה חינוכית שתעזור להם לפעול יחד. אפשר לעשות את הניסויים האלה בכל מיני אופנים. אבל הפרדיגמה הזאת היא פרדיגמה לא מילולית שמעניקה שחרור מהכובד הזה של "המוח המסדיר'".