לפני כמה שבועות, בזמן ששתה את הקפה הראשון של הבוקר, רביב בר-נוי הבין שהוא טעה. במשך ימים ארוכים הוא התווכח עם השותפה שלו למשרד אדריכלים, ענת בלושטיין, בנוגע לכיוון הפורניר במטבח בבית שהם עבדו עליו בכפר-סבא. אבל פתאום ברגע אחד, נפלה עליו ההבנה שענת צדקה - הפורניר היה צריך להיות בכיוון אופקי. הוא מיד התקשר אליה. היא ענתה לטלפון, כבר בדרך למשרד, ולפני שהספיק להוציא מילה היא אמרה לו "רביב, אתה צדקת. עדיף פורניר אנכי". הדינמיקה הזאת מאפיינת מאוד את בלושטיין ובר-נוי, RA architects בשבילכם, שמאז לימודי האדריכלות הם צמד כמעט בלתי נפרד. "אנחנו מדברים 15 פעם ביום", אומרת בלושטיין, "וואטסאפים אינסופיים, תמונות, הודעות קוליות. המזל הוא שלשנינו אכפת מכל פרט, שולי ככל שיהיה כמו כיוון הפורניר במטבח, באותה מידה". אגב, בוויכוח הספציפי ההוא בלושטיין צדקה. "אבל אנחנו שומרים על מאזן של פיפטי-פיפטי בתחום הזה", היא צוחקת.
הם הכירו בבצלאל. "שנה א׳ זה לא פשוט", אומר בר-נוי. "סטודנטים מנסים לעשות רושם אחד על השני, לשמור על פאסון. אבל כבר בסבב ההיכרויות ענת קלטה שיש לנו חברים משותפים וניגשה אליי לדבר איתי. היה לנו קליק מיידי, והפכנו מהר מאוד לחברים טובים".
"קשה לחזות הצלחה בעסקים, בטח בתחום כמו אדריכלות", מוסיפה בלושטיין, "אבל מהתחלה ידעתי שיש לנו משהו מיוחד, שותפות חזקה, וחברות טובה מאוד".
אל לימודי האדריכלות הם הגיעו מכיוונים שונים לחלוטין. בר-נוי (47) תמיד אהב לתכנן ולבנות. "הפרויקט הראשון שלי היה בגיל 17 – מלונת עץ לכלב שלנו, שתכננתי ובניתי בעצמי. ידעתי לעבוד בעץ כי עבדתי בקיצים בנגרייה של דוד שלי. מאוד אהבתי את העבודה הזאת. משם עברתי לתכנן בתי עץ ופרגולות. יש לי זיכרון מגיל 12 שלי יושב במשך יומיים ובונה מעין מודל מרובה-צלעות. אבל התחלתי בכלל לימודי מדעי המחשב ופסיכולוגיה, כי תכנון ובנייה נראו לי כמו תחביב או פנטזיה שלא אגיע אליה. אבל הג׳וק הזה לא עזב אותי, והבנתי שהתשוקה האמיתית שלי היא אדריכלות".
View this post on Instagram
החיבור של בלושטיין (42) לאדריכלות מתחיל בכלל בגורדי השחקים של ניו יורק. "תמיד התעניינתי בעיצוב פנים ובאדריכלות. היום אני אמנם גרה במושב, אבל אורבניות זורמת בדם שלי. תמיד בטיולים בערים ברחבי העולם – בין אם זה בניו יורק, לונדון ואפילו תל אביב – העיניים שלי כל הזמן למעלה. אני תמיד מנסה לחפש דרך החלונות איך להציץ פנימה והצליח לנשום קצת את האווירה של אותה דירה. יש למשוררת רחל חלפי שיר מאוד יפה: ׳אני עדיין מתקשה לעכל / שמאחורי כל חלון מואר / מסתתר סיפור חיים / לא פחות עמוק משלי׳. יש בי איזו תשוקה להבין לעומק את האנשים שבתוך הבתים, את החיים שבתוך החללים".
מהלימודים בבצלאל לעבודה משותפת
במהלך הלימודים הם הפכו לשותפים אולטימטיביים, עבדו על פרויקטים משותפים רבים, וזכו במספר תחרויות ("לא כל הסטודנטים האחרים אהבו את זה", בר-נוי צוחק). לאחר שהשלימו את הלימודים, דרכיהם נפרדו, וכל אחד מהם עבר לעבוד במשרד אדריכלים גדול.
"יש משהו נוח בלהיות שכיר במשרד", אומר בר-נוי. "זה ברור, לא? שעות מסודרות, ניין טו פייב, ימי חופש, ימי מחלה. גם מידת האחריות קטנה יותר – את חוזרת הביתה ואת יכולה לכבות את הטלפון. אבל הדברים שהכי נמשכתי אליהם בעבודה היו לדבר ישירות עם הלקוחות, לחלום ביחד איתם על הבית שלהם – ולהגשים להם אותו, לעבוד בשטח ישירות עם המפקחים. לכן החלטתי לצאת לעצמאות".
בלושטיין הצטרפה שנה מאוחר יותר. "רביב הציע לי להיות שותפה שלו. ידעתי שאנחנו עובדים מעולה ביחד, אבל חששתי שאם אצא לעצמאות זה ישתלט עלי ולא יהיה לי זמן. היה לי חשוב לשמור גם על חיי המשפחה שלי. אני זוכרת שדיברתי אז עם חברה שהיא מנכ"לית, מהסוג של ׳אין לי מושג איך היא עושה את זה׳, והיא הראתה לי שאפשר לאזן בין הדברים. אני אדם עם מוסר עבודה גבוה, והבנתי שאפשר לנהל עסק ועדיין לבלות עם בן הזוג, ועם הבנות שלי. זה מה שנתן לי את הפוש להסכים להצעה של רביב.
"לא מזמן לקוח שאל אותנו למה אנחנו לא מתרחבים והופכים למשרד גדול יותר. רביב הסביר להם שאנחנו יודעים איזו איכות עבודה אנחנו מביאים איתנו, אבל זה מתאפשר בזכות מידת מעורבות באמת יוצאת דופן. אנחנו חיים את הפרויקט, אוכלים אותו, נושמים אותו, אנחנו נמצאים עם רגליים בשטח, וזה בזכות זה שאנחנו שומרים על עצמנו כמשרד קטן".
"זה מה שמאפשר לנו להציע ללקוחות שלנו פתרונות יצירתיים בעבודה, ואני ארחיק לכת ואומר - אפילו ליהנות מהעבודה", מוסיף בר-נוי. "זה בדיוק מה שמאפשר לנו גם להיות זמינים ללקוחות שלנו, וגם להכין שניצלים לילדים שלנו. זה איזון עדין שאנחנו מצליחים לשמור עליו, גם בזכות הפרופורציות של העבודה, וגם אחד בזכות השנייה".
בשנת 2015 הם הפכו באופן רשמי ל-RA ("ראשי תיבות של ׳רביב וענת׳, למקרה שזה לא ברור", צוחק בר-נוי). "זכרנו מהתקופה בבצלאל את התחושה הזאת של עבודה בלילות לבנים, וחשבנו שאם צלחנו את זה, זה קטן עלינו לתכנן ביחד", אומרת בלושטיין. "ובאמת כבר בפרויקט הראשון העבודה בינינו זרמה מאוד, ישר נזכרתי בדינמיקה שלנו, שזה חלק, בלי אגו, בלי ריבים, בלי ׳זה רעיון שלי או שלך׳".
"מהר מאוד הבנו שזה זה. שזה פשוט עובד", אומר בר-נוי. "אני זוכר שבתחילת הדרך עבדנו על בית ביישוב בשרון, ואז כשהייתה הרחבה ליישוב - כבר תיכננו שישה בתים. אנשים שמעו עלינו מפה לאוזן, וכך העסק הלך וגדל. היום כשאני מסתכל על הפרויקטים שאנחנו עובדים עליהם - פרויקטים מורכבים בעלי תקציב גדול - אני מבין שהדבר הזה קרה בזכות הצוות שאנחנו".
מה סוד ההצלחה שלכם?
"אנחנו קשובים מאוד ללקוחות, למה שנאמר וגם למה שלא נאמר", אומר בר-נוי. "אנחנו מלווים את כל התהליך מהמחשבה הראשונה בכלל לקנות בית, עד שיושבים על קפה באי במטבח שבבית החדש. בכל פגישה אנחנו נשאל שאלות רבות ככל האפשר, להבין את הבן האדם, אחרי הפגישה ננסה יחד להבין מה שמענו מבין השורות. חשוב להבין את הרצונות של האדם. חשוב להבין באמת את הרצונות של האדם, זה לא תחום שאפשר להגיד אחר כך ׳אופס, זה לא בדיוק הבית שרצינו׳.
"היום בעידן האינסטגרם והפינטרסט - יש אדריכלים שרואים איזה אימג׳ ומחליטים לנסות אותו בבית הבא שלהם. אנחנו מהססים להכניס משהו שהוא לא של הלקוח - ורוצים להבין מה הוא רוצה באמת. לפעמים לאנשי מקצוע יש נטייה לדבר מעל הראש של הלקוחות - אבל אנחנו מאמינים שדווקא תהליך היכרות מעמיק עם הלקוח, ולמידה אמיתית של הצרכים שלהם, מאפשר להגיע לבית האידיאלי".
"תכנון בית זה תהליך אינטימי. אנחנו מדברים בסוף על מגירות תחתונים, על איך שוטפים את הגוף, על זוגיות. הלקוח צריך להרגיש בנוח לשתף אותך גם ברצונות וגם בחששות שלו"
הם מספרים על דמיון הולך וגובר בין בתים רבים בישראל. "אנחנו לפעמים מקבלים ממש את אותם אימג׳ים מלקוחות", אומרת בלושטיין. "כל אחד רוצה ביטוי אישי, ובכל זאת לעתים קרובות טרנדים מצליחים לחדור ולהשפיע. אבל טרנדים באים והולכים, והבית שאת בונה צריך להיות על זמני. כזה שתפור בדיוק למידות ולצרכים שלך. לכן אנחנו לא מאיצים את התהליך הראשוני של הבירור והלמידה של הלייפסטייל של הלקוח".
כך האדריכל הופך לאחד מאנשי הסוד של הלקוח. "תכנון בית דורש אינטימיות", אומר בר-נוי. "אנחנו מדברים בסוף על מגירות תחתונים, על איך שוטפים את הגוף, על זוגיות. הלקוח צריך להרגיש בנוח לשתף אותך גם ברצונות אבל בפחדים ובפרטים אינטימיים. כבר כמה פעמים לקוחות סיפרו לנו על הריונות הרבה לפני ששיתפו את ההורים שלהם, כי זה עלול להשפיע על הגודל של הבית והחדרים. מה יותר אינטימי מלתכנן למישהו את הבית שלו?"
רוב הפרויקטים שלהם הם בתים פרטיים, בעיצוב מודרני באווירה חמה. מאז ועד היום, הם נותרו רק שניים במשרד ולא גייסו עובדים נוספים. פחות מעשור חלף מאז שהקימו את המשרד, והיום הם מתכננים פרויקטים בתקציבים שנעים בין שמונה ל-20 מיליון ש"ח. "כשהתחלנו עבדנו במקביל על יותר פרויקטים במקביל, בתקציבים נמוכים יותר. יכולנו לעבוד ברגע נתון על 15 בתים שונים. בשנים האחרונות היכולת שלנו לברור פרויקטים גדלה, והיום אנחנו עובדים על פרויקטים מורכבים בעלי תקציב גבוה".
למרות ההצלחה, אין להם תכניות להתרחב או להוסיף שותפים. "אנחנו משרד בוטיק קטן, ואין לנו שאיפות להפוך לאחד המשרדים הגדולים בישראל", אומרת בלושטיין. "אנחנו משלימים אחד את השנייה לא רק בכימיה - אלא גם בסגנון העבודה. לרביב יש עיני רנטגן, והוא מזהה כל פגם או בעיה מיד".
"בזמן שאני על המיקרו, ענת מאד על המאקרו, היא תחבר אותנו ללוחות זמנים, לתמונה הגדולה, ולסדר העדיפויות בעבודה", מוסיף בר-נוי בחיוך, "אני זקוק לזה לפעמים".
"אנחנו אוהבים מאוד את מה שאנחנו עושים, ואוהבים להתחבר ולעבוד עם אנשים", אומרת בלושטיין. "אני זוכרת שכשעבדתי כשכירה, בעל המשרד אמר לי שהוא לא אוהב את המגזר הפרטי כי הוא לא אוהב שאנשים אומרים ׳זה האדריכל שלי׳. אני דווקא אוהבת להיות ׳האדריכלית של מישהו׳, כי זה אומר להיכנס למשפחה ולעזור להם לבנות את בית חלומותיהם".