כיצד נכון לקדם ולטפח ילדים מחוננים, ועוד לפני כן: האם, בעולם של משאבים מוגבלים, הכרחי ומוצדק להשקיע דווקא בהם? הדילמות הללו מלוות כל מערכת חינוך בכל מדינה. מחקר עומק נדיר, שעוקב כבר עשרות שנים אחר אלפי תלמידים מחוננים שחוו התערבות משמעותית בגיל ההתבגרות, מעלה תובנות מרתקות. "להשקעה בילדים האלה יש אימפקט אדיר ומתמשך", אומרת לנו עורכת המחקר, פרופ' קמילה פ' בנבאו. "ההשפעה של נקודת המוצא המשופרת והתרומה האישית והחברתית שלה פשוט לא מסתיימת".
ראשיתו של המחקר המיוחד הזה ב-1971 באוניברסיטת ג'ונס הופקינס. תלמידים מצטיינים במיוחד ("מחונני-על") בחשיבה כמותית, מקצועות מדעיים ואינטלקטואליות כללית אותרו ונבחרו להשתתף בתוכנית SMPY (The Study of Mathematically Precocious Youth). מייסד התוכנית, הפסיכולוג האמריקאי ג'וליאן סטנלי, השתמש במבחני המיון לאוניברסיטה כדי לסנן מועמדים, וכבר בגיל 13. מי שנכנס לתוכנית, שנמשכה מכיתה ז' ועד סיום התיכון, הועשר בתכנים מתקדמים ובשיטות הוראה שונות לחלוטין, הרבה מזה דרך חוויה אישית והשתתפות בפעילויות מגוונות ומאתגרות מחוץ לכיתה. אבל סוף הלימודים היה רק ההתחלה.
המעקב אחר 5,000 בוגרים - ארבעה ממחזורי הלימודים ב-SMPY וקבוצת ביקורת של מחוננים בעלי מאפיינים דומים שלא השתתפו בתוכנית - נמשך עד עצם היום הזה. פרופ' בנבאו, דיקנית קולג' פיבודי לחינוך והתפתחות האדם באוניברסיטת ונדרבילט שבנשאוויל, טנסי בארה"ב, נמצאת עם רובם בקשר ושולחת להם סדרת שאלונים בתקופות שונות בחייהם - בגיל 18, 23, 35 ו-50, ומתוכנן עוד סקר לגיל 65. השאלות משתנות כמובן בהתאם לגיל ולשלב בחיים, והן מבקשות לבדוק לאן הגיעו בוגרי התוכנית, כיצד בנו את חייהם, איך הם מגדירים הצלחה ועד כמה לדעתם השיגו אותה, האם הם תורמים ומחזירים לחברה גם מחוץ לקריירה, היבטים אישיים כמו משפחה וגידול ילדים, חרטות שאולי יש להם ("אם הייתי יכול לחזור לאחור מה הייתי משנה"), הגשמה עצמית ופקטורים שונים לחיים שלמים ומאושרים.
"רצינו להבין איך הכי נכון ללמד קבוצה אינטלקטואלית יוצאת דופן", אומרת פרופ' בנבאו. "איך ניתן לעזור להם לממש את הפוטנציאל האדיר. רצינו גם לבדוק את ההשפעה ארוכת הטווח של ההתערבות שנתנו להם בשנים הקריטיות והמעצבות של גיל ההתבגרות. תהינו אם בשלב מסוים נראה טשטוש של האפקט, ואם תוך כמה שנים, האחרים ישלימו את הפער. ובכן, במחקר רואים בוודאות שאין טשטוש כזה. השפעת ה'בוסט' שהם קיבלו נמשכת הלאה ובאה לידי ביטוי בכל שלב במדדים כמו תפקידי מפתח, הוצאות ספרים, פרסומים מדעיים ועוד. מתברר גם שכמו ברפואה, המינון של ההתערבות חשוב במיוחד (לעומת נניח שעה בשבוע)".
אשר לדילמה שהצגנו בפתח הדברים, פרופ' בנבאו לא חושבת שזה משחק סכום אפס - צריך להשקיע גם במי שמתקשה בלימודים וגם בקבוצת המחוננים - אבל היא מעלה נקודה חשובה נוספת: "אנשים נוטים לחשוב שהמשאבים פועלים באופן שווה על כולם, וזה פשוט לא נכון. אנחנו שואפים לשוויון, במובן של שוויון הזדמנויות - הזכות והיכולת של כל אחת ואחד לממש את הפוטנציאל הגלום בהם. אבל אם לא ניתן לתלמידים האלה את הגירויים המתאימים, הם לא יוכלו להגשים את הפוטנציאל. ודאי לא אלה מהם המגיעים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך".
לדבריה, לא זו בלבד שהמערכת הרגילה לא בהכרח תביא אותם להגשמה, היא אף עלולה לשעמם אותם, לעקור מהם את חדוות הלמידה ולהוביל לרגרסיה. היא עלולה גם ליצור אצלם קשיים חברתיים מעצם השהייה הממושכת עם מי שאינם חולקים איתם תחומי עניין ואין להם שפה משותפת, או אפילו אותו הומור. כששמים אותם עם קבוצת השווים, הדעות הקדומות נעלמות. הם מרגישים שמבינים אותם, ופורחים.
אם לא היה לנו אדיסון
את פירות ההשקעה, ולו גם מזערית, בקבוצת המחוננים, תקבל החברה בחזרה במכפלות. "תארו לעצמכם שלא היה לנו תומס אדיסון, שלא היו אפל וגוגל". בלי משאבים, אומרת פרופ' בנבאו, אין מצוינות. וכאשר כמה שיותר בעלי פוטנציאל להצטיין יקבלו את הכלים בגיל הנכון, כולנו נרוויח - ממחקרים רפואיים שימצאו תרופה לסרטן ועד לדור הבא של מובילי דעה, מנכ"לים ומנהיגים שיוכלו להוביל שינוי ולדאוג גם למי שהחברה הותירה מאחור".
לישראל הגיעה פרופ' בנבאו כדוברת מרכזית בכנס ראשון מסוגו של האגף למחוננים ומצטיינים במשרד החינוך ומרכז מדעני העתיד מבית קרן מיימונידס. הכנס, שכלל הרצאות ודיונים בהשתתפות אנשי אקדמיה, מחקר וחינוך ממוסדות מכל רחבי הארץ, נערך כחלק מהשקת מתודה - מרכז ידע ומחקר מטעם מרכז מדעני העתיד. "הכנס שם על השולחן את חשיבות קידום המחקר והמעקב אחר תרומתן של תוכניות טיפוח ייחודיות למימוש כישרונם ויכולותיהם של המחוננים בבגרותם לצד תרומתם לחברה, לתרבות ולמדע", אומר מנחם נדלר, מנהל האגף במשרד החינוך. "הוא אסף יחד חוקרים, אנשי אקדמיה, מובילי תוכניות למחוננים, מנהלים, מדריכים, מורים והורים, שצימאונם הרב לידע בתחום יוצר קהילה מחויבת ואיכותית".
מנכ"ל מרכז מדעני העתיד, אלי פריד, מוסיף: "התוכניות שלנו מעניקות למחוננים ומצטיינים הזדמנויות לימודיות, אקדמיות ומחקריות המותאמות את צורכיהם הייחודיים במימוש הפוטנציאל האישי. ככאלה, הן בבחינת אינטרס לאומי חיוני עבור מדינת ישראל. כעת אנו עושים צעד נוסף לקידום תרבות של קביעת מדיניות מבוססת מחקר ושיטות פעולה מומלצות. אנו מאמינים כי שיח מסוג זה הוא עוד אבן דרך משמעותית, ותהיה לו תרומה רבה לתחום המחוננים בישראל".
פרופ' בנבאו התרשמה עמוקות מהמפגשים ומהתוכניות שנחשפה אליהן ישראל. ישראל, היא אומרת, היא דוגמה מצוינת לצורך שהיא מצביעה עליו: "אתם משתלבים היטב בכלכלה הגלובלית מבוססת הידע. היתרון היחסי שלכם הוא לא במשאבי טבע אלא בהון האנושי, ואותו חייבים לטפח". כמי שרואה בנושא לא פחות משליחות - "אם הצלחתי לשנות מסלול חיים, לאפשר לילדים חיים טובים ושלמים יותר, עשיתי את שלי בעולם" - היא מקווה שהמחקר המקיף, שנמשך ברצף משנות ה-70, ישמש את מקבלי ההחלטות: "יותר מדי פעמים אנחנו מתבססים על אמונות, הנחות ותחושות בטן. זה לא מצב בריא לחברה. מה שניסינו לעשות זה להביא נתונים, עובדות, וכעת נותר לקוות שמי שמחליט ילך בעקבות המדע. להשקעה בילדים מחוננים יש תשואה אדירה בטווח הארוך, כי הם אלה שיוכלו להפוך את העולם למקום טוב יותר".