לאחרונה אדם שהורשע בציד לא חוקי של צבי ארץ ישראלי נתבע ב-600 אלף שקל בידי רשות הטבע והגנים (רט"ג). מלבד הענישה הפלילית שתוטל עליו, כולל מאסר בפועל, הגוף שתפקידו לשמור על חיות הבר דורש בתביעה אזרחית להטיל עליו גם את מלוא עלות הנזק הסביבתי שנגרם למערכת האקולוגית מאובדן בעל החיים. "מערכת אקולוגית כשמה כן היא: מערכת, המורכבת מהרבה חלקים שכולם שזורים זה בזה", מסבירה ד"ר טל פולק, מנהלת תחום שימור חיות בר באגף אקולוגיה ברט"ג. "חיות בר הן חלק אינטגרלי מהמערכות האקולוגיות, שלא יתקיימו בלעדיהן". אילו בעלי חיים נמצאים בסכנת הכחדה בישראל, בניגוד לשאר העולם? אילו מינים נמצאים בסכנה, אך המאמצים הישראלים לשימורם מוצלחים יותר מאשר במדינות אחרות? ואיך, אם בכלל, אפשר לטפל בהכחדה מקומית?
מינים שונים של בעלי חיים בסיכון נכללים בשלוש קבוצות: אלה שעתידם מוגדר בסכנה, אלה שמוגדרים בסכנת הכחדה ואלה שמוגדרים בסכנת הכחדה חמורה. הסכנה יכולה להיות עולמית, אבל במקרים רבים הסכנה היא מקומית. כלומר, באזור מסוים – ישראל, לדוגמה – כמות הפרטים ממין כלשהו הולכת ופוחתת. ישראל, שיושבת על החיבור בין אסיה, אפריקה ואירופה, מהווה את קצה גבול התפוצה של חלק מהמינים. "זה הופך את האוכלוסייה המקומית לחזקה פחות וליציבה פחות מאשר באזורי הליבה", אומרת פולק. "יכולים להיות פה מינים בכמות קטנה, שבמקומות אחרים יהיו בכמות גבוהה".
הנה 7 בעלי חיים שמצויים בסכנת הכחדה בישראל, חלקם מפתיעים וחלקם מעוררים תקווה.
עיט
העיט הזהוב מצוי בסכנת הכחדה חמורה בישראל, אף על פי שמצבו ברחבי העולם טוב למדי, כך קובע דו"ח העשור על מצב חיות הבר בישראל של רט"ג מ-2020. לפי הדו"ח, בעשורים האחרונים, מאז שהתגלה שהעיט המצוי מקנן גם אצלנו, פחתה כמות הזוגות המקננים בשנה מעשרות לבודדים. עיט זה חי בעיקר במצוקים שבאזורים מדבריים, שם הוא ניזון תוך שיטוט בשטח הפתוח, ועלול להיתקל בסכנות כמו התחשמלות, כלי טיס, הרעלות ומטיילים. ברוב שכנותיה של ישראל הוא נכחד. מסיבה זו, אף על פי שהוא מסוגל לעוף למרחקים גדולים, האוכלוסייה המקומית מנותקת יחסית מאחרות.
הפגיעה באוכלוסיית העיטים הזהובים בישראל מהירה, והדו"ח חוזה כי הם ייכחדו בארץ עד אמצע המאה הנוכחית. לפיכך, העיט הזהוב מתואר בו בסכנה מוחשית ומיידית, ומחברי הדו"ח של רט"ג מבקשים לנקוט בצעדים כמו השגחה על הקינים כדי לוודא שהעיטים מתרבים בהצלחה. בעבר היו מקרים שבהם גוזלי עיט נחמסו מהקן וגודלו אצל אנשים פרטיים, עד שנתפסו ושוקמו על ידי הרשויות.
מין דומה הוא העיט הניצי, שלפי הדו"ח גם הוא בסכנה חמורה וחי במספרים קטנים מאוד באזורים שונים בישראל, בדגש על המדבר. פרטים שבמעקב בישראל זוהו במדינות כמו איראן, סודאן ותימן, מה שמעיד על קישוריות מוצלחת יותר באזור. עם זאת, כלל האוכלוסייה במזרח התיכון קטנה ונמצאת בסכנה, וגם כאן הצפי הוא הכחדה מקומית תוך כמה עשורים.
נשר
גם אוכלוסיית הנשר המקראי נמצאת לפי דו"ח העשור בסכנת הכחדה חמורה בישראל, בניגוד למצבה בעולם. לפי נתוני רט"ג, אוכלוסייה מקננת של עוף זה הצליחה להתבסס במצוקים באזור הכרמל והנגב, אך נעלמת מאזורים אחרים בארץ כמו הגליל והגולן (בשניהם, עוד לפני המלחמה), ומדבר יהודה. הפגיעה בנשרים בישראל מתרחשת בין השאר בגלל הרעלות, למרות מאמצים כבירים להגן על האוכלוסייה. אם ב-2002 נספרו כמעט 120 זוגות מקננים בישראל, הדו"ח מציין שכעבור 20 שנה המספר ירד לכ-40. לפי דו״ח המארג (התוכנית הלאומית להערכת מצב הטבע), הירידה בכמות הנשרים בישראל היא בסדר גודל של 67 אחוז בין 1999–2020. "פורשים כנף", פרויקט שהחל ב-1996 כשותפות בין רט"ג, החברה להגנת הטבע, חברת החשמל וגופים נוספים, פועל לשמירה על מין זה ועל עופות נוספים. בין השאר, הוא אחראי לוודא זמינות של מזון ללא חשש מהרעלות, למנוע התחשמלות, לסייע ברבייה, להגן מפני כלי טיס, לעקוב אחר גודל האוכלוסייה ולייבא נשרים מחו"ל במקרה הצורך. פולק מספרת שמשדרים ומערכות התראה מאפשרים לטפל באירועים שבהם יש חשש שנשר שנחת על הקרקע הורעל, ובעת הצורך להגן על גוזליו.
צב ים
צב הים החום מצוי בסכנת הכחדה חמורה בישראל, נכתב בדו"ח העשור של רט"ג, אף על פי שמצבו בעולם יציב. צב הים הפך למין דגל שבעזרתו מנסים ארגונים סביבתיים להעלות את המודעות לחשיבות השמירה על החוף החולי, ומשאבים רבים מושקעים בשימור האוכלוסייה. לדוגמה, בעונת ההטלה (באביב ובקיץ), מדי בוקר נאספות ביצים מנקודות הקינון ומועברות לחוות הדגרה אזורית. משם הצבים שיבקעו יעשו את דרכם אל הים. הדו"ח מציין שבישראל יש כ-140 נקבות בגיל הרבייה. הן חשופות לסכנות רבות כגון פיתוח חופים, דריסות מכלי רכב, דיג לא מכוון, פסולת ומשבר האקלים – שמשפיע כמובן על אזורי חוף.
גם צב הים הירוק מצוי לפי הדו"ח בסכנה חמורה, בישראל ובעולם. בכל אגן הים התיכון אוכלוסייה זו מוערכת ב-3,000 פרטים, מהן 30 נקבות שמתרבות בחופי ישראל. מספר צבות הים הירוקות בגיל רבייה שנפגעות בחופי ישראל גדול בשיעור ניכר לעומת אלו החומות, ומצבו של מין זה נחשב חמור עוד יותר.
לוטרה
הלוטרה היא טורף ממשפחת הסמוריים שחי בסביבת מאגרי מים. בעמק החולה, בירדן הצפוני, בכינרת ובעמק הירדן נותרו רק מעט פרטים, ובאזורי גידול היסטוריים כמו בעמק חרוד, בעמק בית שאן וברמת הגולן נעלמה האוכלוסייה כליל. בהתאם, בישראל הלוטרה מצויה ברמה החמורה ביותר של סכנת ההכחדה, אך בעולם מצבה יציב, כפי שמצוין בדו"ח העשור. אחת הסיבות לכך היא שבישראל יובשו אזורי מחייה רבים שמתאימים ללוטרות. "אנחנו עושים שינויים משמעותיים בשטחי הגידול", מתארת פולק, "והשטח הטבעי הולך ומצטמצם". כותבי הדו"ח מעריכים כי נותרו רק 100 לוטרות בארץ, ולפי המארג הדבר שקול לצמצום של 80 אחוז מאוכלוסיית הלוטרות בשני העשורים האחרונים. הלוטרות מתמודדות עם פגיעה בקישוריות בין בתי גידול לחים, המגבילה את תנועתן. במארג המזון של סביבות כאלו הלוטרה היא טורף על, והיא מהווה סמן אפשרי לאיכותה של המערכת האקולוגית כולה. לכן, היעלמות הלוטרות עלולה להעיד על בעיה סביבתית חמורה יותר.
פרפרים
אולי לא שמתם לב לכך, אבל כפי שפורסם על ידי המארג, מתנדבי התוכנית הלאומית לניטור פרפרים בישראל מצאו שבעשור האחרון פחתה כמות הפרפרים בארץ בשליש, מגוון המינים שלהם נפגע ושיא הופעתם באזורנו מתרחש מאוחר יותר ויותר בשנה. לפרפרים יש מאפיינים ייחודיים שמלמדים על איכות סביבת המחייה שלהם. קל יחסית לזהות אותם, הם תלויים בצמחייה שסביבם, מתרבים במהירות ומשמשים הן מאביקים והן מקור למזון במערכת האקולוגית. עקב זיהום שמקורו בחומרי הדברה, אובדן בתי גידול ומשבר האקלים, דו"ח מצב הטבע של המארג מציין שכמעט 40 אחוז ממיני הפרפרים בישראל מוגדרים בסכנת הכחדה (כ-50 מתוך כ-130), ובפרט מינים ממשפחות הנימפיתיים, הכחליליים, הספריתיים, הלבניניים והצבעוניים. הנתון לא מתייחס למלוא השלכותיה של הלחימה בצפון, שם מרוכזים מרבית מיני הפרפרים בישראל, שחשופים בשנה האחרונה לשריפות שהשפעתן על בתי הגידול ארוכת טווח. ללא ניהול נכון יותר של השטחים החקלאיים והמיושבים, ועם הימשכות המלחמה, מצבם של הפרפרים עלול להידרדר אף יותר.
יעל
יעל נובי הוא יונק פרסתני שהמאמצים לשימורו בישראל הם סיפור הצלחה ביחס למצב העולמי. הגם שהוא מוגדר על ידי רט"ג במצב יציב ובטוח יותר מאחרים, עתידו של המין עדיין נתון בסכנה (הדרגה הנמוכה ביותר שמוגדרת בסיכון). מדובר בחיה מדברית המצויה בעיקר במדינות מזרח תיכוניות, כשבישראל נמצאת האוכלוסייה המוגנת והגדולה מכולן (כמה מאות פרטים, לפי ספירת רט"ג – אחד הפרויקטים שבהם השתתפה פולק). בעל חיים זה אינו זר למטיילים במדבר יהודה, בצפון ים המלח, בעין גדי, בהר הנגב, בשדה בוקר ובמצפה רמון. בשנות ה-70 הועברו מספר פרטים לנחל יהודייה שבגולן, ויש גם אוכלוסייה קטנה בהרי אילת. רוב שטחי מחייתו מוגדרים שמורות טבע, אך היעל הנובי – שהוא גם סמלה של רט"ג – מתמודד עם סכנות כמו ציד לא חוקי, קיטוע בתי גידול על ידי גדרות, מבנים ותשתיות שחוסמים את החיבור בין אוכלוסיות, אובדן מקורות מים וכן דריסות, זיהום (ב-2017 מתו 13 יעלים מזיהום בנחל אשלים) ופסולת. מדובר ביונק צמחוני גדול שזקוק לשטח רחב ומגוון כדי לשגשג, והפגיעה בו יכולה להעיד על מגמה סביבתית שלילית. מאמצים גדולים מושקעים בשמירה על אוכלוסיית היעלים, למשל הגנה על מקורות המים שלהם. המאמץ בא על שכרו, כשלפי דו"ח המארג האוכלוסייה גדלה והתייצבה בשני העשורים האחרונים.
יחמור פרסי
כמו הפרא, אייל הכרמל והראם הלבן, גם היחמור הפרסי הוא מין שחי בישראל בעבר, נכחד באופן מקומי לפני כ-100 שנים והושב לטבע בסוף המאה ה-20 לאחר שהובא מחו"ל. היחמור, שמוגדר בסכנת הכחדה חמורה בישראל, חי ברחבי הכרמל, ובעיקר באזורים שנפגעו בחזית הצפונית (נחל כזיב וסאסא שבגליל). מנתוני המעקב של רט"ג עולה שהיחמורים מתפשטים בטבע לעבר אזורים שיש בהם פחות איומים, כמו זאבים או כבישים. בישראל היחמורים משוחררים לטבע בשחרור "קשה", כלומר ללא איקלום בשטח. אף על פי כן, לא נראה שטורפים פוגעים בהם בפרק הזמן שסמוך לשחרורם בטבע , ו-13 פרטים שוחררו בהצלחה ב-2023. אחרי היחמורים אפשר לעקוב באמצעות משדרים, מצלמות, ניתוח גללים ותצפיות.
אולם, פולק מספרת שכדי לעקוב אחר בעלי חיים אחרים נדרשות הרשויות לפתח כלים חדשים, כמו תצלומים אוויריים למעקב אחר הראם הלבן. לדבריה, המינים שהושבו לבר מראים שהשבה מוצלחת לטבע מתרחשת כשהסיבה להכחדה המקומית מזוהה ומטופלת. "הראם הלבן הוכחד בגלל ציד. אצל נמרים, מקור ההכחדה היה אובדן בית גידול, ולכן לא ניתן להשיבם".
חיות הבר ובני האדם, מסכמת פולק, "לא הולכים ביחד. החיות לא מעוניינות בנו ומפחדות מנוכחות אדם. אף על פי שבעידן המודרני אנחנו לא צדים יותר, אנחנו מפריעים ברעש, תאורה וזיהום". פעילות אדם משפיעה על הטבע ועל החיים בו. ככל שלא נזהה את הבעיות שאנחנו יוצרים ולא נמצא דרך להגן על בעלי החיים, נאבד אותם. המערכת האקולוגיות סביבנו – באוויר, במים וביבשה – וההנאה הקטנה שבצפייה בקן נשרים, באבקוע צב ים שהולך אל המים, במשק כנפי פרפרים או ביונקים מפתיעים תלויה בכך.
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה