בלב הערבה הצחיחה, במושב פארן, מתמודד החקלאי אלעזר פויכטונגר עם אתגר המוכר היטב לחקלאי האזור - המפגש המורכב בין חקלאות מודרנית לבין חיי הבר המדבריים. פויכטונגר, שמגדל את גידוליו בנווה המדבר החקלאי, נתקל בתופעה שהפכה לשגרה מטרידה: חיות בר מהסביבה המדברית גורמות נזקים משמעותיים למערכות ההשקיה שלו, בחיפושן הנואש אחר מקורות מים.
חיות הבר, שהתפתחו במשך אלפי שנים להתמודד עם תנאי המדבר הקיצוניים, מוצאות עצמן נמשכות באופן טבעי למקורות המים המלאכותיים שיצר האדם. צינורות ההשקיה, המובילים מים יקרי ערך לגידולים החקלאיים, הופכים למוקד משיכה בלתי נמנע עבור בעלי החיים הצמאים.
במטרה למצוא פתרון שיאזן בין צורכי החקלאות לבין הגנת חיות הבר, פנה פויכטונגר לרשות הטבע והגנים. הפתרון שהוצע היה פשוט אך מתוחכם: הצבת שוקת מים ייעודית שתספק לחיות הבר מקור מים נגיש ובטוח, ובכך תמנע מהן את הצורך לחפש מים בצנרת ההשקיה החקלאית.
דורון ניסים, מרשות הטבע והגנים, החליט לתעד את יעילות הפתרון באמצעות הצבת מצלמת מעקב ליד השוקת. התוצאות היו מרתקות ומפתיעות כאחד. המצלמה קלטה מגוון עשיר ומרהיב של בעלי חיים מדבריים המגיעים לשוקת: שועלים, צבועים, יעלים, ואפילו חרדון מדבר קטן נצפה משתמש במקור המים החדש.
אולם, למרות ההצלחה המקומית, מסבירים ברשות הטבע והגנים כי הצבת שקתות נוספות במדבר אינה פתרון שניתן ליישם באופן גורף. המדבר הוא מערכת אקולוגית עדינה, שהתפתחה במשך מיליוני שנים להתמודד עם תנאי יובש קיצוניים. הוספה מלאכותית של מקורות מים עלולה להפר את האיזון העדין הזה. קיים חשש ממשי שריבוי מקורות מים יוביל להתפרצות אוכלוסיות של מינים מסוימים, או גרוע מכך - לחדירה של מינים שאינם מדבריים לאזור, אשר עלולים לדחוק את המינים המדבריים המקוריים.
במקרה של פויכטונגר, המצב שונה. האזור החקלאי כבר יצר הפרעה במערכת האקולוגית המדברית, וחיות הבר כבר משתמשות במי ההשקיה כמקור מים. במקרה כזה, הצבת שוקת מסודרת אינה משנה את המאזן האקולוגי הקיים, אלא מספקת פתרון מעשי שמיטיב הן עם החקלאים והן עם חיות הבר.