"התרחיש הכי חיובי של בינה מלאכותית הוא למעשה תיאור של גן עדן", אמר המיליארדר והיזם אילון מאסק לראש הממשלה בנימין נתניהו בפגישתם בקליפורניה לפני כשבועיים. "אני מתאר את התרחיש הטוב ביותר כאן", סייג מאסק. "יש כמה תרחישים, מהשלילי ביותר לחיובי ביותר – והתרחיש הכי חיובי נשמע כמו גן עדן. כל אחד יכול להיות כל מה שהוא רוצה. לא צריך לעבוד, אין שום התחייבויות. כל מחלה שלא תהיה, יהיה אפשר לרפא אותה".
ואז שאל נתניהו את שאלת מיליון הדולר: "מתי נמות?". "זאת שאלה טובה", ענה מאסק, "אני חושב שבסופו של דבר זה יהיה נתון במידה מסוימת לבחירתנו". "אתה רוצה עולם כזה?" התעקש נתניהו. ואז הפליג היזם למחוזות הפילוסופיה והודה: "אני חושב שמבחינתם של הרבה אנשים זה עתיד טוב. אני אישית יכול להיות קצת מתוסכל, כי אולי אשאל עצמי, 'נו, מה אני אמור לעשות עכשיו?'". "אתה כבר תחשוב על משהו", פסק נתניהו.
אבל עד שהחזון החיובי שעלה בפגישת מאסק ונתניהו יתגשם, כולנו, לפחות מגיל מסוים, עסוקים בשאלות פילוסופיות לא פחות: מתי נמות ואיך נאריך ונשפר את חיינו עד שזה יקרה. גם בריאן ג'ונסון מנסה לפתור את השאלה הזאת. ג'ונסון, מיליארדר אמריקני בן 46, הוא יזם טכנולוגיה ובעל הון שמוציא 2 מיליון דולר בשנה כדי לחדש את מעיין הנעורים שלו. במעבדת המחקר הביתית שלו בלוס אנג'לס הוא מחזיק צוות של יותר מ-30 רופאים ומומחי בריאות צמודים, והללו בנו עבורו תוכנית מפורטת להצערת התפקוד של כל אחד מ-78 האיברים העיקריים בגופו. הוא עובר בדיקות יום-יומיות, חלקן פולשניות, ומשמש שפן ניסיונות אנושי לטיפולים החדשניים והמבטיחים ביותר, כולל קבלת עירויים מהדם של בנו המתבגר. בזכות אורח חייו, הוא טוען, הלב שלו צעיר ביולוגית בכמעט עשור מגילו הכרונולוגי והעור שלו כמו של גבר בן 28 – אך המטרה שלו נותרה אחת: לחזור להיות בן 18.
האובססיה של ג'ונסון במאבקו בהזדקנות אולי נראית מטורפת, אך מספר הולך וגדל של חוקרים ומדענים שפויים לחלוטין טוענים שהניצחון במלחמה בהזדקנות כבר בדרך. האנשים האלה מאמינים שבעוד כמה עשרות שנים תימצא הטכנולוגיה שתאפשר להאריך את חיי האדם באופן כזה שהוא יישאר צעיר ובריא גם בגיל מתקדם. היעדים הללו, הם מבטיחים, לא רק אפשריים – אלא גם ניתנים להשגה כבר בדורנו.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
אנחנו, העתיד – והבינה המלאכותית. צפו בשיחה המלאה שלי עם אילון מאסק, נשיא OpenAI גרג ברוקמן ופרופ׳ מקס טגמרק מאוניברסיטת MIT >>
— Benjamin Netanyahu – בנימין נתניהו (@netanyahu) September 26, 2023
כתוביות ועריכה: אליזבט רמיני pic.twitter.com/4dgdhcnknL
"אנשים חיים יותר, אנחנו בטרנד מעולה"
ד"ר קירה רדינסקי, מנכ"לית חברת דיאגנוסטיק רובוטיקס לחיזוי רפואי ופרופסור אורח בטכניון, כבר פסקה בעבר שהאדם שיחיה 200 שנה כבר נולד. "האמת היא שזו אקסטרפולציה פשוטה", היא אומרת ומבססת את ההערכה שלה על שיטה לאמוד נתונים לא ידועים על סמך נתונים ידועים. "בשנת 1900 חיו בממוצע 50 שנה, והיום מעל 70. אנחנו במגמה מעולה".
את באמת חושבת שאנחנו יכולים להביס את הזקנה?
"בקצרה – כן. באריכות – לאחרונה ראו אור כמה מאמרים שמאתגרים את האמונה המדעית שהזדקנות היא תוצאה של מוטציות גנטיות שמערערות את ה-DNA שלנו ויוצרות 'מגרש גרוטאות' של רקמת תא פגומה שעלולה להוביל למוות. כיום מאמינים שזהו אובדן מידע – אובדן יכולתו של התא לקרוא את ה-DNA המקורי שלו, כך שהוא שוכח כיצד לתפקד, בדיוק באותו אופן שבו ביצועי התוכנה של מחשב ישן עלולים להיפגם. הבעיה הפכה להיות בעיה של תורת המידע של ההזדקנות".
הרבה מחקרים, מתארת ד"ר רדינסקי, תולים את ההזדקנות דווקא באפיגנטיקה, כלומר במנגנון שאחראי "להדליק" ו"לכבות" גנים מסוימים. "בעוד ניתן לראות ב-DNA החומרה של הגוף, האפיגנום הוא התוכנה. האפיגנום ממש מדליק או מכבה גנים. תהליך זה יכול להיות מופעל בידי זיהום, רעלים מהסביבה והתנהגויות אנושיות כמו עישון, תזונה לקויה או סבל מחוסר שינה כרוני. ובדיוק כמו מחשב, התהליך של התא נהרס ככל שיותר DNA נשבר או ניזוק. ואז חלבונים שבדרך כלל שלטו בגנים מוסחים מהצורך ללכת ולתקן את ה-DNA. לכן הרבה מחקרים הראו שצום ותזונה נכונה מאיטים את ההזדקנות".
הגן שיגרום לנו לחיות עד 120
"הזדקנות בפני עצמה היא הגורם מספר אחת בסיכון למחלות", אומר פרופ' חיים כהן, ראש מרכז סגול להזדקנות בריאה באדם באוניברסיטת בר-אילן והמדען הראשי בחברת SirtLab. "אם תסתכל בתדירות של הופעת מחלות, תראה שבהרבה מהן קיימת עלייה אקספוננציאלית (מעריכית) עם הגיל. סרטן, סוכרת, אלצהיימר, שבץ – כולן מחלות תלויות גיל. לא רק שהסיכוי שלך לפתח את המחלה עולה, אלא גם היכולת שלך להתאושש מאותן מחלות יורד דרסטית".
"אנחנו מקווים שנגיע בשנה הזאת או בשנה הבאה למודלים בבני אדם ושנפתח את הכיוון של מניעת מחלות כבד. המטרה היא כמובן להאריך את תוחלת החיים הבריאה – לא רק להוסיף לך שנים בלוח השנה, אלא להוסיף לך שנים בריאות"
פרופ' חיים כהן, ראש מרכז סגול להזדקנות בריאה באדם באוניברסיטת בר-אילן
פרופ' כהן נמנה עם החוקרים הסבורים שניתן להאריך את גיל המקסימום, כך שהגבול העליון עשוי להגיע ל-140 שנה (לעומת 115–120 שנה כיום). במחקר פורץ הדרך שלו ושל עמיתיו העלו החוקרים את רמת הפעילות של החלבון SIRT6 (סירטואין 6) בעכברים, מה שהאריך את משך החיים שלהם ב-30% ועיכב תופעות של עייפות, תשישות וחוסר תפקוד. אם יצליחו להגדיל את רמת הפעילות הזאת גם בבני אדם, המשמעות תהיה הארכה ניכרת של תוחלת החיים הבריאים.
"המחקר שלנו עוסק בשאלה מה קובע את קצב ההזדקנות הבריאה", מסביר הפרופסור. "אחד הדברים העיקריים שאנחנו עוסקים בהם הוא ההשפעה של המטבוליזם (חילוף החומרים) על קצב ההזדקנות. בתוך זה, אנחנו עובדים על משפחה של חלבונים – ובתוכם על חלבון ספציפי מאוד, שכבר הראינו שכאשר אנחנו נותנים אותו ביתר, אנחנו מאריכים חיים של עכברים ב-30% בממוצע. המשמעות היא שחלק מהם משיגים עלייה של 50% ויותר בתוחלת החיים. במונחים של בני אדם, זה לחצות את גיל 120".
במקרה של SIRT6 מצאו פרופ' כהן וצוותו כי הגבלת קלוריות מביאה לידי עלייה ברמות החלבון בגוף. הדבר גורם להפעלת שורה של גנים המגינים מפני תהליכי הזדקנות, מקדמים את הארכת תוחלת החיים ומונעים נזקי השמנה כמו לחץ דם, כולסטרול ודלקות. "כשהאבסנו את עכברי הניסוי בדיאטה עתירת שומנים והגדלנו את מספר הקלוריות היומי שלהם", מתאר החוקר, "קיבלנו עכברים שכמעט לא הושפעו מהתזונה הלא בריאה ואף היו מוגנים מפני מחלות הנובעות מהשמנה".
נשמע מדהים, אבל מה בין עכבר לאדם?
"אותו חלבון נמצא אצל כל אחד מאיתנו, בכל אחד מהתאים, ועם אותן פעילויות. כבר הראינו שתסמונת מטבולית שקשורה להשמנה נמצאת בקורלציה מובהקת, במתאם מובהק, לרמות החלבון, כלומר אם יש לך רמות נמוכות שלו, הסיכוי שתפתח תסמונת מטבולית גבוה הרבה יותר. במחלת אלצהיימר, למשל, אנחנו יודעים שאחד התפקידים של החלבון הזה, אם אנחנו נותנים אותו ביתר, הוא למנוע נזקים שמופיעים במוח. את אותן מוטציות שאתה רואה אצל עכברים אתה רואה גם אצל בני אדם. עכשיו אנחנו מוצאים דרכים להגביר את אותו חלבון גם בבני אדם".
מתי תתחילו בניסויים בבני אדם?
"פיתחנו את היישום המבוסס על החלבון האנושי וכבר הראינו שאנחנו מצליחים להפעיל אותו ולמנוע נזקי כבד במודל של עכבר. אנחנו מקווים שנגיע בשנה הזאת או בשנה הבאה למודלים בבני אדם ושנפתח את הכיוון של מניעת שבריריות ומחלות כבד בבני אדם, כך שנשמור על בן אדם עם מטבוליזם תקין בגיל מבוגר ונשפיע על ההזדקנות שלו ועל הבריאות שלו. המטרה היא כמובן להאריך את תוחלת החיים הבריאה: לא רק להוסיף לך שנים בלוח השנה, אלא להוסיף לך שנים בריאות".
הקפיצה הבאה בתוחלת החיים בדרך?
תוחלת החיים בישראל עומדת על 80.7 שנה לגברים ו-84.8 שנה לנשים. גברים ונשים בישראל חיים יותר שנים מהממוצע במדינות ה-OECD, העומד על 78.3 שנה בממוצע לגברים ו-83.6 שנה בממוצע לנשים.
במאה האחרונה השתנתה תוחלת החיים האנושית לבלי הכר. אם ב-1900 עמדה תוחלת החיים בארה"ב על 47 שנה (בממוצע), ב-1950 היא עמדה על 68 שנה – ועד 2019 היא כבר עלתה ל-79 שנה כמעט. זה קרה במקביל להתפתחות הכללית במדע וברפואה, שקבעה אבני דרך חשובות, כמו גילוי האנטיביוטיקה והשימוש בה, פיתוח חיסונים ועלייה ברמת הגהוּת (היגיינה) והעיקור (סטריליזציה). האם הקפיצה הבאה בתוחלת החיים בדרך?
"המחקרים האלה ייתנו לנו יכולת טובה הרבה יותר להבין איך מבוקרת ההזדקנות", סבור פרופ' כהן. "זה אתגר עצום שאנחנו הולכים להתמודד איתו, בעיקר אם אתה שואל את עצמך מה המשמעות של העלייה בתוחלת החיים: מה יהיו ההשפעות שלה על הכלכלה, על מבנה המשפחה, על שוק העבודה ובעיקר על הבריאות. אם נפצח את סודות קצב ההזדקנות, נוכל גם לדחות הופעה של מחלות תלויות גיל. האפקט יהיה עצום, גם ברמת הבריאות וגם מבחינה כלכלית".
כמה רחוק הרגע הזה מאיתנו?
"הכול תלוי בהצלחות של הניסויים, אבל אם הכול ילך כשורה, אני מאמין שבתוך שנתיים–שלוש כבר נבצע ניסויים בבני אדם".
איברים טכנולוגיים ולא ביולוגיים
פרופ' אריאל רבל, מומחה לגינקולוגיה ומיילדוּת המשתייך לתנועת הטרנס-הומניזם, השואפת ליצור אדם בעל תכונות משופרות, סבור כי "ככל שהמדע מתקדם, כך נדמה כי חיי הנצח בפתח". לדבריו, השימוש בהתקדמות המדע והטכנולוגיה הוא המפתח להתעלות האנושות מעל מגבלותיה הביולוגיות והארכה קיצונית של תוחלת החיים. כבר היום, הוא מצהיר, רבים מאיתנו נחשבים לאנשים משודרגים טכנולוגית, מאחר שבגופנו מושתלים איברים מודפסים, תותבות (פרותזות) בעלות ביצועים על-אנושיים ושלל עזרים רפואיים טכנולוגיים. לכן, בעתיד הלא מאוד רחוק ייתכן שיתהלכו בינינו אנשים שבגופם יותר איברים טכנולוגיים מושתלים מאיברים ביולוגיים.
"צריך להרבות בפעילות גופנית באופן יום-יומי ולהפחית בקלוריות. רוב האנשים טועים לחשוב שעם הגיל צריך להפחית קצת בפעילות הגופנית, ואני טוען ההפך. בן 60 צריך לעשות יותר פעילות גופנית מבן 40"
פרופ' אריאל רבל, מומחה לגינקולוגיה ומיילדות וסופר
"משחר ההיסטוריה חלמו אנשים על אריכות ימים", מתאר פרופ' רבל. "לא חייבים להאמין בסיפורי התנ"ך כדי להבין שהעיסוק בתוחלת החיים עניין מאוד את האנשים. גם בתרבויות אחרות במזרח הרחוק ובהודו מתואר שחלק גדול מהנביאים, המצביאים והקדושים חיו הרבה מאוד שנים. אני קבעתי לעצמי שאם אני רוצה לעסוק באריכות ימים, אני צריך להגדיר מטרה – להגיע לגיל 120 בבריאות טובה. אני מאמין שזה אפשרי אם אנקוט את הפעולות הנכונות, ואני חושב שלראשונה משחר ההיסטוריה יש לנו האפשרות לעשות את זה, בזכות המדע והרפואה שקיימים היום ולא היו קיימים לפני 100 שנה".
שאלת הגיל הביולוגי לעומת הגיל הכרונולוגי העסיקה רבות את הפרופסור והובילה אותו לכתוב את הספר "רפואת העתיד: מה היה היפוקרטס מצווה עלינו לדעת", לאחר שבילה שנת שבתון בבית הספר לאריכות ימים (longevity) בסטנפורד. שם פותחה ב-2019, בשיתוף הטכניון, שיטה להעריך את "גיל המערכת החיסונית" – מדד המנבא תמותה בקרב בגירים, בהתבסס על הגנטיקה שלהם, ההיסטוריה של הבריאות והסביבה שלהם ואירועים חיצוניים.
להאריך ימים זו בחירה
האם כולנו נשלב בעתיד אל תוך הפיזיולוגיה שלנו פיתוחים טכנולוגיים שביכולתם להאריך את חיינו ולשפר את איכותם? הטכנולוגיות פורצות הדרך השזורות בספרו של פרופ' רבל מגלות שאנחנו כבר שם: דגימת רקמה (ביופסיה) בעובר כדי לבדוק את התאמתו העתידית לתרומת מֵחַ עצם לאחותו החולה; תאי גזע מביצית מופרית שמשמשים להדפסת לבלב תלת-ממדי לשם ריפוי מסוכרת; רובוט שמתמחה בניתוח כריתת הערמונית כדי להימנע מאין-אונות; השתלת חיידקי צואה לטיפול במחלות ממחלות שונות; ומעבדות מיוחדות העוסקות ספציפית בהארכת חיי אדם.
"כדי להחזיר את השעון הביולוגי אחורה, כדאי להתמקד בשלושה תחומים עיקריים – מוח צלול, תנועתיות ואיתנות כלכלית. צריך להרגיש שכל יום הוא היום הכי חשוב ולהפיק ממנו את המרב"
פרופ' אריאל רבל
החידושים המדעיים דחפו את קצה החיים בכל פעם לגבול חדש, כך שלא רק שנוספו לנו שנות חיים, אלא גם אנשים מגיעים לעשורים מתקדמים בלי מחלות משמעותיות. אבל צבר הטכנולוגיות המופלאות האלה לא מאפשר לכם להסיר מעליכם אחריות לתהליך. להפך, הרופא המומחה בטוח שהבחירה לחיות עד גיל מאוחר היא בעיקר שלכם.
"כדי להחזיר את השעון הביולוגי אחורה, כדאי להתמקד בשלושה תחומים עיקריים – מוח צלול, תנועתיות ואיתנות כלכלית. המרכז של כל מה שאנחנו מדברים עליו הוא קרפֶּה דיאם, בלטינית – 'קטוף את היום'. להבין שאין יום מבוזבז, להרגיש שכל יום הוא היום הכי חשוב ולהפיק ממנו את המרב. כלומר, כיצד אני ממקסם את ההנאה וממזער את הסבל, קודם כול בעבורי ואחר כך בשביל הסביבה".
דגש מיוחד שם פרופ' רבל, ולא במקרה כמובן, בתנועתיות. "התנועה היא חלק משמעותי למדי בחיוניות שלנו. כדי להאריך ימים, צריך להרבות בפעילות גופנית באופן יום-יומי ולהפחית בקלוריות. רוב האנשים טועים לחשוב שעם הגיל צריך להפחית קצת בפעילות הגופנית, ואני טוען ההפך. בן 60 צריך לעשות יותר פעילות גופנית מבן 40".
הפרופסור עושה עוד משהו בתקווה להאריך את תוחלת חייו: הוא נוטל תרופה נפוצה בשם מטפורמין (metformin; מוכרת גם בשם גלוקומין), שבאופן רשמי מיועדת לטיפול בסוכרת, בעקבות הצטברות עדויות כי צריכתה מעכבת מחלות זקנה, וכתוצאה מכך מאריכה את תוחלת החיים. העדויות כוללות ניסויים שנעשו בבעלי חיים, אך עדיין אין עדות מדעית משמעותית במחקרים בבני אדם.
"הטלומֵרים שבקצות הכרומוזומים שלנו מתקצרים ככל שהתא מזדקן, ואחרי כמה דורות, כשהם קצרים מדי, התא מת", מסביר פרופ' רבל. "כך שבהחלט אפשר לדבר על יחס ישר בין הגיל לטלומרים ארוכים יותר. זה המדד להזדקנות. מחקרים מצאו שחולי סוכרת שלקחו את התרופה שלהם, מטפורמין, לא רק שזה עזר להם לסוכרת, אלא גם לא מצאו אצלם גידולים סרטניים, לחץ הדם היה תקין והכליות תפקדו טוב יותר. המחשבה של היום היא שמטפורמין היא תרופה נגד זקנה במובן האמיתי של המילה. מטפורמין יודעת להאריך טלומרים".
"מבוגרים שהולכים לבית הכנסת חיים יותר"
חוקרים בארץ ובעולם, מתאר פרופ' רבל, מצאו קשר ישיר בין המצב הכלכלי לאריכות ימים. "גישה למקורות מים נקיים, איכות של אוויר, ירידה בסטרס (עקה), שינה טובה יותר, אפשרות להגיע לטיפול רפואי מתאים – עובדתית המצב הכלכלי של רוב האנשים בישראל טוב יותר משל רוב האנשים על הפלנטה, ולרוב הישראלים יש נגישות לתרופות. אתה חייב שלעולם יהיה לך כסף כדי לקנות את התרופות שאתה צריך. המצב הכלכלי חיוני כדי לדאוג לעצמך. אם אתה רוצה לחיות עד גיל 120, אתה צריך שגם בגיל 110 לא תצטרך לבקש תרומה. אתה צריך שתהיה לך דרך להתפרנס או ליצור לעצמך הכנסה פסיבית. לקנות דירה שתהיה לך להשקעה לזקנה או לשים כסף בצד".
"מחקר ישראלי שבחן גברים שחיו לבדם מצא שמבוגרים שהולכים לבית הכנסת חיים יותר מעמיתיהם שלא פוקדים את בית התפילה. חשוב להיות חלק מקבוצה, לא להיות לבד"
פרופ' אריאל רבל
גם התנדבות הוכחה כמגבירה את הסיכוי לחיים ארוכים יותר. כך, למשל, מחקר שנערך באוניברסיטת קורנל האמריקנית מצא שמי שהתנדב בשנות ה-30, ה-40 וה-50 לחייו נהנה בגיל מבוגר יותר מבריאות פיזית ונפשית משופרת. ממצאים שעלו במחקר אחר שהתמקד בקהל שגילו יותר מ-65 הוכיחו שהאפקט החיובי של ההתנדבות על בריאותם הפיזית והנפשית של הנחקרים נוצר מתחושת ההישג שחוו הנחקרים מההתנדבות שלהם ואף קבע כי הפעילות הזאת הובילה לשיעורים נמוכים יותר של דיכאון בקרבם.
"באופן די ברור, המצב של אנשים מובטלים טוב פחות, מכל מיני בחינות, וזה לא רק הכסף", מתאר הפרופסור, "גם אם הם מקבלים גמלה טובה. אחד הדברים הכי חשובים, וזה נבדק מחקרית, הוא שהתנדבות מועילה לבריאות. כלומר, אנשים שמתנדבים חיים יותר והם בריאים יותר. מחקרים מצאו שהם גם בדרך כלל משפרים את מצבם הכלכלי. אם יש לך משבר בעבודה, ההתנדבות מעניקה לך תחושה של סיפוק והערכה. אנחנו מבינים שיש מי שנזקקים למה שיש לנו לתת".
וכשזה המצב, לא מפתיע שפרופ' רבל כורך בין אריכות ימים לבין חיי קהילה. "מחקר ישראלי שבחן גברים שחיו לבדם מצא שמבוגרים שהולכים לבית הכנסת חיים יותר מעמיתיהם שלא פוקדים את בית התפילה. אותו גבר מגיע בכל בוקר לתפילה, ואם יום אחד הוא לא מגיע, שמים לב שהוא חסר. מישהו יתקשר אליו אחרי זה לשאול אותו מה קרה, ואם הוא לא מרגיש טוב, הוא יביא לו מרק. חשוב להיות חלק מקבוצה, להיות לא לבד. אבל מעבר לזה, זה מעלה אצלנו אנדורפינים וגורם לנו לשינוי הורמונלי ולהתארכות של הטלומרים".
להרוג את התאים הזומביים
גישה אחרת להאטת ההזדקנות היא סילוק התאים שהזדקנו והפסיקו להתרבות. אחרי שהתאים הללו, הנקראים "תאים זומביים", סיימו את תפקידם כתאים מתחלקים, הם נשארים בסביבה, ולא רק שאינם מועילים אלא הם אף מתחילים להזיק. אם נסלק אותם, ייתכן שנוכל להאט חלק מתהליכי ההזדקנות.
"אחד המנגנונים שגורמים להופעה של מחלות הוא תופעה של הזדקנות תאית", אומר פרופ' ולרי קריז'נובסקי מהמחלקה לביולוגיה מולקולרית של התא במכון ויצמן למדע. "כאשר תאים ללא יכולת חלוקה נמצאים ברקמה לאורך זמן, הם מצטברים ברקמות עם הגיל ועלולים ליצור דלקת מקומית, שמעודדת מחלות הקשורות בגיל ומקדמת את תהליך ההזדקנות עצמו. התאים האלה לא מזיקים מלכתחילה. המנגנון הזה ביסודו הוא מנגנון הגנה שנוצר בתגובה לסטרס, לעקה תאית, אבל כשהתאים מצטברים ולא מפונים על ידי מערכת החיסון, יש להם השפעות מזיקות".
"הראינו שאם אנחנו פוגעים ביכולת של המערכת האימונית לפנות את התאים, התאים מצטברים והעכברים מזדקנים מהר יותר", מתאר פרופ' קריז'נובסקי. "אם אנחנו מזרזים את הפינוי של התאים המזדקנים בעכברים האלה, קורה תהליך הפוך. זה גם האריך את תוחלת החיים של העכברים וגם את החיוניות שלהם. עכברים צעירים רצים פי עשרה יותר מעכברים זקנים. כשהוצאנו מהעכברים את התאים המזדקנים, הם רצו הרבה יותר מהר מעכברי הביקורת. עוד הראינו שהחתימה של ביטוי גנים בעכברים שהוצאנו מהם את התאים נהייתה דומה יותר לזו של עכברים צעירים".
בכמה האריך סילוק התאים המזדקנים את תוחלת החיים של העכברים?
"זה האריך את תוחלת החיים שלהם בכ-20%. גם בניסויים שבהם השתמשו חוקרים בשיטות אחרות לסילוק תאים מזדקנים, ההערכה המקסימלית הייתה הארכה של תוחלת החיים בכ-27%. אצל עכברים קשה מאוד לדבר על תוחלת החיים הבריאה, כי אנחנו יכולים להעריך אותה רק לפי החיוניות שלהם. אצל בני אדם אנחנו יודעים לאבחן מחלות".
מתי יהיה ניתן להשתמש בתרופה שבדקתם לניסויים בבני אדם?
"אפשר לחשוב בעתיד על גישות בטוחות לסילוק התאים האלה מגוף האדם. יש מספר רב של חברות שמנסות לפתח את הדברים האלה בתור תרופה. קצת מסובך לעשות את זה ברמה של הגוף כולו, ולכן כרגע מנסים להתמקד במחלות שאפשר לטפל בהן בצורה מקומית. התקווה ארוכת הטווח היא שאחרי שנטפל באנשים חולים, נוכל לטפל גם באנשים בריאים".
ואכן, כשהטכנולוגיה מתפתחת בקצב שיא, השאיפה להאריך את תוחלת החיים של האדם הופכת אט-אט מחלום למציאות. מהתקדמות פורצת דרך ברפואה מותאמת אישית, דרך טכנולוגיות ליצירת איברים חדשים ועד לפוטנציאל המהפכני של הבינה המלאכותית, נדמה שהכול במרחק נגיעה. אם אנחנו מתקרבים לעתיד שבו גיל הוא רק מספר אם לאו, נותר לקוות כי לא רק תוחלת החיים תובא בחשבון, אלא גם איכותם. בכל זאת, כמו שאומר הקריין בפרסומת, זה שאתה נושם לא אומר שאתה חי.