הדממה אולי לא מחרישת אוזניים אבל אפשר לשמוע אותה - כך עולה ממחקר חדש שפורסם השבוע בארצות הברית. החוקרים מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס שבמרילנד, השתמשו באשליות שמיעה כדי לחשוף כיצד רגעי שקט מעוותים את תפיסת הזמן אצל אנשים. התוצאות מצביעות על כך שאנשים עשויים לשמוע את הדממה באותו אופן שבו הם שומעים צלילים.
"אנחנו בדרך כלל חושבים על חוש השמיעה שלנו כעל עניין בצלילים", הסביר מחבר המחקר. "אבל שתיקה, מה שהיא לא תהיה, היא לא צליל - אלא היעדר צליל. למרבה ההפתעה, מה שהמחקר שלנו מצא זה שניתן לשמוע גם שום דבר".
באשליות השמיעה, המוח חושב שהוא שומע משהו שאינו קיים או קיים בצורה שונה מהדרך שבה הוא נתפס. כמו אשליות אופטיות שמשנות את מה שנראה במציאות, אשליות השמיעה יכולות לגרום לאנשים לשמוע פרקי זמן כארוכים או קצרים ממה שהם באמת.
דוגמה ידועה כאשליית שמיעה כזו, היא כאשר צפצוף ארוך אחד נשמע ארוך יותר משני צפצופים קצרים רצופים, גם כאשר שני הרצפים ארוכים באותה מידה. בבדיקות שנערכו על כמעט 1,000 איש, החליפו החוקרים את הצפצופים - ברגעים של שקט. התוצאות היו זהות, אנשים חשבו שרגע אחד ארוך של שקט הוא יותר ארוך משני רגעי שקט קצרים.
בנוסף לכך, התאימו החוקרים אשליות שמע ידועות ליצירת גרסאות שבהן הצלילים הוחלפו ברגעי שקט. על פי המחקר, אשליות מבוססות דממה הניבו את אותן תוצאות כמו מקבילותיהן המבוססות על צלילים, מה שאומר שאנשים שומעים את הדממה בדיוק כמו שהם שומעים צלילים.
צ'אז פירסטון, פרופסור לפסיכולוגיה ומדעי המוח המנהל את מעבדת התפיסה והנפש של אוניברסיטת ג'ונס הופקינס הסביר כי "פילוסופים התלבטו זמן רב אם דממה היא משהו שאנחנו יכולים לתפוס, אבל לא היה מחקר מדעי בנושא". הוא הדגיש כי "יש לפחות דבר אחד שאנחנו שומעים בוודאות למרות שהוא לא צליל, וזה הדממה שמופיעה כשצלילים נעלמים".